יצאנו אמש לבילוי רק אני ורעייתי. בעת האחרונה איני מרבה להיפגש עם חברי או אלה המכונים כך. מכרים שם ראוי יותר לאנשים האלה. לצערי הרב נקלעתי למשבר עם אותם אנשים בהסח הדעת. האם המצב מעציב אותי? לא ממש. הוא מחייב רביזיה ועבודת נמלים למצוא אנשים חדשים או לשמר את המתאימים לי מתוך הכוורת הקיימת. אלו דברים רגישים לא נעימים במיוחד אבל לפעמים הם נחוצים ואין דרך אחרת אלא לעשות הנדרש. תקופת הביניים הזו מקשה עלי ואין ספק שאני חייב לצאת לדרך חדשה בהרבה מאוד תחומים. מקצועית חברתית ומשפחתית. בינתיים ממשיכים לשרוד את היומיום והוא לא קל בימי משבר כלכלי. עם זה אני יכול לומר הללויה על מצב בהחלט ראוי מבחינה כלכלית בימים טרופים אלה. עם כל הבעיות אני יותר מגאה מהיכולת שלי ללמוד ובכל זאת בגילי המופלג יש עדיין יכולות ללמוד לחשב ולעמוד במטלות של אוניברסיטה יוקרתית כמו בית הספר למינהל עסקים קלוג. השאלה העומדת כעת על הפרק היא לאן מועדות פני עם סיום התואר. האם לעזוב את החממה הלוהטת והמתפרקת המכונה רשות השידור ולעלות לעולם העסקים ולעסוק בעניינים חדשים שבהם יש גם אפשרות להשתכר כסף רב יותר. הבעייה בשינוי כל כך משמעותי בחיים משבר כלכלי נוקב הוא לא העניין הקל ביותר.

מה אומר לכם, אני מסיים משמרת בחדשות ועושה את דרכי הביתה ומשם הולך עם בני לרכב בפעם הראשונה בעבורו על סוסים. נקווה שהחוויה משתלמת.

 שבת שלום וחג שמח