אני פוגשת את המילה הזאת הרבה כאן בקפה, אני שומעת אותה בין חברים, משפחה, אפילו ביני לבין עצמי, ועכשיו נתקלתי גם בשיר עליה, של יהונתן גפן מתוך הספר החדש שלו - אחרי השיר הזה אני הולך. שיר מדהים!
המילה האחרונה
היתה לי חברה צעירה מדי, וכשקראתי לה בלילות שירים שלי ושל אחרים, היא אמרה: מדהים.
ערב אחד הלכנו לקולנוע וראינו ביחד את דבר אליה של אלמודובר. מדהים, היא אמרה ברגע שהסרט נגמר.
אחרי הסרט נכנסנו לסושי ברחוב הארבעה, והצעירה שתתה סאקי חם והיתה מאושרת. סושי מדהים, היא אמרה.
במלחמת לבנון האחרונה לפי שעה ראיתי נערה בחדר אוכל של קיבוץ בערבה, עונה לכתב הטלויזיה, העצוב עם עניבה, שביקש ממנה לספר על אהובה שנהרג שבוע לפני החתונה. היא לא חשבה לשניה ואמרה: מדהים. מדהים הוא היה.
מה קרה לשפה שלנו? האם אין לנו מספיק מילים? זה משהו מדהים, לא?!
|