בעצם הרחוב נקרא על שם סרג'. הכרתי אותו עוד בפריז כשלמדנו בסורבון. סרג' ויטליטה החביב. הוא מאוד אהב חיות. הוא גידל עכבר לבן שהיה דומה לו שתי טיפות מים. לעכבר קראו ז'אן-פול, והוא ישב אצל סרג' בכיס הצדדי של הז'קט. סרג' היה נותן לו פירורים מהקרואסון של הבוקר. וטיפה אחת של קפה ללקק מהאצבע. אחר כך הם היו קוראים ביחד עיתון, ומצקצקים. שניהם אהבו לצקצק. כשסרג' עלה לארץ (בעקבותיי. הוא היה מאוד כרוך אחרי עקבותיי ועקביי וקרסוליי. בחיי). בפרץ של תשוקה. הוא הביא איתו באונייה את ז'אן-פול. הם עמדו יחד כל לילה על הסיפון, ועישנו לאט את המקטרות שלהם וגם צקצקו קצת. חיכיתי להם בנמל חיפה, ולא היה קץ לאושרי. עד היום אין לו קץ. לסרג' ויטליטה עיברתו את השם לפרץ חיוּת, והוא נהג להעביר לי אנרגיית חיים בפולסים מהירים כשז'אן-פול משיא לו עצות חכמות באוזן. אחר כך היינו שלושתנו מצקצקים ביחד. עכשיו אני כבר אלמנה. מצקצקת לבד.
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
צקצקצק, מֶה מאניפיק.
נ.ב.
באמת כל מילה מיותרת.
בעצם הרחוב נקרא על שם סרג'. הכרתי אותו עוד בפריז כשלמדנו בסורבון. סרג' ויטליטה החביב. הוא מאוד אהב חיות. הוא גידל עכבר לבן שהיה דומה לו שתי טיפות מים. לעכבר קראו ז'אן-פול, והוא ישב אצל סרג' בכיס הצדדי של הז'קט. סרג' היה נותן לו פירורים מהקרואסון של הבוקר. וטיפה אחת של קפה ללקק מהאצבע. אחר כך הם היו קוראים ביחד עיתון, ומצקצקים. שניהם אהבו לצקצק. כשסרג' עלה לארץ (בעקבותיי. הוא היה מאוד כרוך אחרי עקבותיי ועקביי וקרסוליי. בחיי). בפרץ של תשוקה. הוא הביא איתו באונייה את ז'אן-פול. הם עמדו יחד כל לילה על הסיפון, ועישנו לאט את המקטרות שלהם וגם צקצקו קצת. חיכיתי להם בנמל חיפה, ולא היה קץ לאושרי. עד היום אין לו קץ. לסרג' ויטליטה עיברתו את השם לפרץ חיוּת, והוא נהג להעביר לי אנרגיית חיים בפולסים מהירים כשז'אן-פול משיא לו עצות חכמות באוזן. אחר כך היינו שלושתנו מצקצקים ביחד. עכשיו אני כבר אלמנה. מצקצקת לבד.
פשוט לא סגורים על זה...
כ"כ מצחיק ואופייני בארצנו הקטנטונת...
תעזוב השגיאות בשלטים
אפשר לעשות על זה מאמר שלם, התסכלתי על התמונה, הנוף, הבניין הישן, אוהבת את זה....כמו פעם....
אוף ! לא ידעתי שיש גם ניקוד באנגלית. ואני מסתבך פה .....
תגיד לי רק אם אתה צריך שאני אנקד לך...
כי יש לי חוש ניקוד מפותח מאוד.