בדרך כלל, אני מאזינה לגלי צה"ל, כי אני מכורה לחדשות ולאקטואליה. בין לבין  - הזדמן לי לא אחת להאזין לשיר נפלא "ים הרחמים" של זמר אשר לא הכרתי - קובי אפללו, שמו. כשהאזנתי לשיר עברה בי צמרמורת. המוסיקה, כאילו הפנתה אותי, צללתי לתוך המילים שהעלו בי אסוציאציות מתכני הקבלה.

חודש מאוחר יותר, במונית שדהרה ב"אילון", נחשפתי ל"בא מן השתיקה" ואז החלטתי לרכוש את הדיסק.

בחצות הלילה האזנתי לשני השירים עד שלמדתי אותם בעל פה ואחר כך צללתי  לכל השירים.

נכון, התוכן אינו נשגב והלחנים די דומים אחד לשני אבל דווקא בפשטות הזו יש הרבה קסם ובעיקר - מלוא חופניים של רגש ואהבה: לחיים בכלל ולאשה בפרט. העיבודים הנפלאים של החליל והגיטרה כמו פורטים על נימי הרגש הכי עדינים. אני מוצאת בשירים הללו השפעות לטיניות, מזרחיות ואפילו קלאסיות שיוצרות מוסיקה אקלקטית, עדינה, נעימה  ושובת לב.

ולבסוף, אני אולי רומנטית, אבל כשאני מאזינה לקובי, בחדרי, בסוף יום מטורף ומתמסרת לו כליל - אני מתאהבת מחדש באישי היקר לו אני נשואה שנים רבות.

מתנה נפלאה לכל מי שאהוב עליכם!