אתמול הייתי במסיבה , הרבה חברים, אלכוהול ובדיחות שרצו באוויר. מישהו התחיל לספר שם איזו בדיחה שאחר כך קצת חשבתי עליה. היא הצחיקה אותי בהתחלה ומצד שני העלתה בי מחשבות על מהות הפרסום בחיינו ובכלל . ביקשתי ממנו שיעביר לי אותה, אז ככה זה הולך:

אם אתה רואה כוסית במסיבה, ניגש אליה ואומר: "היי, אני אחלה זיון" – זה שיווק ישיר.
אם אחד מהחבר`ה שלך ניגש, מצביע עליך ואומר: "תשמעי, הוא אחלה זיון" – זה פרסום.
אם אתה משיג את מספר הטלפון, מצלצל אליה למחרת ואומר "הלו, אני אחלה זיון" – זה טלמרקטינג.
אם אתה מזהה אותה מהעבר, ניגש אליה ואומר "את זוכרת איזה אחלה זיון אני?" – זה שימור קשרי לקוח.
אם אתה ניגש , מדליק לה סיגריה, מביא לה משקה, פותח לה את דלת המכונית ואומר לה "דרך אגב אני אחלה זיון" – זה יחסי ציבור.
אם היא ניגשת אליך ואומרת "היי, שמעתי שאתה אחלה זיון" – אחי , אתה מותג !

חשבתי על זה ומה שיש לי להגיד : נכון, זה בדיוק זה. שיווק, פרסום, חרטא, זיון...

זה לא באמת הדבר האמיתי, זה לא זה.זו עטיפה יפה, זה שואו אוף, זה סתתתתם.

כולנו כאן מסתתרים , משווקים, מרפרפים...

איפה הרומנטיקה האמיתית? איפה עשיית האהבה?

לא יודעת, נדמה לי שכמו את מעשה האהבה גם את האמנות האמיתית שלנו הורגים לאט לאט , טוב טוב...

ומה שנשאר לנו זה הפרסומות והפרומו של הכוסית בערוץ 2.

אה..סליחה,  וגם הבדיחה של ההוא...