הטקס הבא נשלח כמסר לפני מספר ימים. כבר אז, הוא נראה לי יותר מתאים לכאן מאשר ליעד שאליו הוא נשלח. לאחר עריכה (קטנה) הוא מובא למקום הראוי.

אני כותב לעצמי ואת עצמי. סוג של ...... תיעוד (לא בדיוק המילה אבל זה מה שעובר לי בראש עכשיו). השבוע נתקלתי בדברים שכתבתי לפני שלוש שנים (פחות או יותר). סתם חיפשתי מחברת שתהיה ליד המיטה. לפני השינה ה(מעט) מח שיש עובד שעות נוספות ואולי יהיה לי גם את החשק לכתוב. היה מוזר לקרוא אותי אז, מעבר לכתב הלא ברור שהתקשיתי לפענח, זה נראה כאילו הדברים נכתבו ע"י מישהו אחר. זה כבר קרה לי פעם. זה הפתיע אותי שוב. מעניין מה אני אחשוב בעוד שנה שנתים זה מפתיע בכל פעם מחדש. על מה שאני כותב עכשיו ? חשבתי לפתוח ניק נוסף (או להשמיש אחד ישן). כרגע אין לי כח להתחלות חדשות ובטח לא כאלה שמחזירות אותי אחורה. חשבתי לפתוח דף חדש, חלק ולבן לגמרי ובעצם לנסות ולהתעלם מהדרך שבה הגעתי למי שאני היום. יש דברים שצריך להניח להם ויש דברים שלא. קצת קשה להחליט מה כן ומה לא. אולי זה רק אני אבל הדרך .... היא משמעות האמיתית, התוצאה הסופית היא רק, סוג של, מוצר לוואי,  ולכן ... כל כך קשה לשים את הדברים מאחור ו"להתקדם" הלאה.

דפדפי הלאה, דפדפי, אני אומר בקלילות כזאת שעלולה אפילו לרמז על חוסר עניין. אולי זה אפילו נכון אבל בייני לבין עצמי אני חייב להודות שלא תמיד אני מיישם את מה שאני מטיף לו. סוג של צביעות ? התמונה מסובכת מידי בכדי שניתן יהיה להסביר אותה לצופה מהצד. יש דברים שאין להם צידוק, אין להם הסבר ובכל זאת הם נכונים (או היו כאלה). קשה להבדיל בין העבר, ההווה והעתיד.

תא בודד - לפעמים, עדיף כלום מכמעט