נדנד נדנד, רד עלה עלה ורד.

בואי נשחק ברובים ואקדחים , 

אני אחבוש כובע של בוקרים 

ואת נוצה וצבעי פנים,

אולי אני אשלוף ראשון , אולי 

את תעשי לי מערבים.

ואחר כך כשנהיה פצועים ותשושים

נעבור לשחק ברופא וחולה,

אני אחבוש לך את הפצעים

את תשקי אותי בנוזל המיוחד שלך

שמרווה את תיסכולי

ונרגיש שחזרו הכוחות לאתגרים חדשים.

אז נבנה בית מקוביות  וננסה להיכנס תחתיו 

שנינו ,יהיה צפוף אבל נחזיק מעמד בפנים,

והערב יגיע ויהיה קר וקצת בלתי נסבל להיות

צפופים, מהשיעמום אני אמשוך לך בצמה

ואת תעשי לי פרצופים.

ואז ננסה לצאת ביחד כל אחד בדרך משלו,

הקוביות יפלו עלינו ממש כמו מגדל של קלפים.

יכל להיות שזה יכאב יכל להיות שפשוט ישבר

הלב... הרי עבדנו עליו כל כך יפה...

אני ארגיש אשם,לפחות על החלק שלי.

אנסה לנשק לך את הפצעים, את תכעסי ותגידי 

פוס משחק. נגמר היום.

אני הולכת למצוא, חברים חדשים.