הקומדיה ההאלוהית של דנטה
הקומדיה האלוהית מורכבת משלושה חלקים (קנטיקות): גיהנום, כור המצרף וגן עדן (או בתרגומו של אריה סתיו: "התופת", "טור הטוהר" ו"העדן" ). כל אחד מהחלקים מורכב מ-33 בתי שיר (קנטו), ובתוספת בית-שיר כהקדמה, מאה בתי שיר בסך-הכל. כל שורה מורכבת מ-11 הברות (הנדקסילביות והקנטו כולו בנוי בטרצה רימה, טרצות שיר במבנה אבא, בגב, גדג... שתש. לדוגמה, הקומדיה נפתחת כך:
Nel mezzo del cammin di nostra vita
mi ritrovai per una selva oscura
ché la diritta via era smarrita.
Ahi quanto a dir qual era è cosa dura
esta selva selvaggia e aspra e forte
che nel pensier rinova la paura!
תרגום לאנגלית (תרגם: הנרי וודסוורת' לונגפלואו):
Midway upon the journey of our life
I found myself within a forest dark,
For the straightforward pathway had been lost.
Ah me! how hard a thing it is to say
What was this forest savage, rough, and stern,
Which in the very thought renews the fear.
תרגום שאול פורמיג'יני (1869):
וַיְהִי הַיּוֹם, בִּהְיוֹתִי בַחֲצִי יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ,
נִקרֹא נִקְרֵאתִי בְּתוֹך יַעַר חֹשֶךְ,
כִּי מִדֶּרֶךְ הַיְשָרָה נָטִיתִי.
מַה תִּכְבַּד דַבֵּר
בַּיָּעַר הַמִּדְבָּרִי הַזֶּה קָשֶׁה וָעָז,
אֲשֶׁר מִדֵּי זָכְרִי אוֹתוֹ יִתְחַדֵּשׁ פַּחְדִי בִּי.
תרגום זאב ז'בוטינסקי:
בַּיּוֹם הַהוּא, אֶמְצַע שְׁבִיל יָמֵינוּ,
בְּחֹרֶשׁ עַז נִתְעֵיתִי, כִּי מָאוֹר
וּנְתִיב־אֱמֶת בָּאֹפֶל הִטָּמֵנוּ.
הוֹי מָה אַכְזָר הַסֹבֶךְ הַשָׁחֹר –
אֶת אֵימָתוֹ לֹא יְתָאֵר פִּי־גֶבֶר;
גַּם זִכְרוֹנוֹ הוּא רַעַד וּמָגוֹר,
תרגום עמנואל אולסבנגר (1956):
וַיְהִי בְּמַחֲצִית נְתִיב חַיֵּינוּ
וָאֶמָּצֵא אוֹבֵד בְּיַעַר חֹשֶׁךְ,
כִּי מִן הַאֹרַח הַיָּשָׁר הֻטֵּיתִי.
הוֹי מַה־קָּשֶׁה לוֹמַר, אֵיכָה הָיָה הוּא
זֶה־יָּעָר עַז, פִּרְאִי וְעַב הַסֹּבֶךְ:
מִדֵּי זָכְרִי בּוֹ, יִתְחַדֵּשׁ הַפַּחַד.
סיפור העלילה פורשׂ בגוף ראשון את מסעו של המשורר דרך שלוש ממלכות המתים במהלך השבוע הקדוש (מיום השני הקדוש עד חג הפסחא) של אביב 1300, כשהוא מלווה בגיהנום ובכור המצרף במשורר הרומי ורגיליוס ומדריכתו בגן עדן היא ביאטריצ'ה, אידאל האישה המושלמת ואהובת נעוריו של דנטה.

[עריכה] גיהנום

דרכו של דנטה אובדת ביער. תחריטי הנחושת לפואמה נעשו על ידי גוסטב דורה

המקוללים בשערי הגיהנום

מינוס שופט את הנשמות
הפואמה מתחילה כשהמשורר מאבד דרכו לפתע ביער אפלולי ומותקף על ידי מפלצות אלגוריות. לישועתו מגיע המשורר ורגיליוס בן רומא, שדנטה מעריצו. זה מצילו מן המפלצת הבולעת דעת, אהבה ומידות טובות ומציע לו "לך אחרי, אני אהיה למדריכך/ואובילך מכאן אל המקום הנצחי" (קאנטו א' 113-114).
דנטה מהסס אם הוא ראוי ללכת בדרך זו, וּורגיליוס מגנה אותו על פחדו ומספר לו כי ביאטריצ'ה שלחה אותו להדריכו. בשומעו את הדבר, מתנער דנטה ופוסע עם מדריכו אל תוך המשעול העמוק והפראי (קנטו ב').
דנטה וּורגיליוס נכנסים בשערי הגיהנום, שבראשם כתוב "זנחו כל תקווה, אתם הנכנסים בשערי" (Lasciate ogne speranza, voi ch'intrate) ומוצאים עולם שאווירו שחור, גדוש המיית המעונים. ורגיליוס מסביר לו כי מדובר בנשמות הארורות שלא חיו למען אלוהים אלא למען עצמם (né fur fedeli a Dio, ma per sé fuoro) ושעתה איבדו אפילו כל תקווה למות (Questi non hanno speranza di morte). כארון אינו מתיר להם אף לחצות את הנהר אל הגיהנום. כמו בתנומה מובל דנטה אל העבר השני של נהר אכרון אל תוך הגיהנום ממש (תחילת קנטו ד'). ורגיליוס מוביל את דנטה מבעד לתשעת מעגלי הגיהנום, כשכל מעגל חדש מייצג רשע הולך וגובר, עד שהם מגיעים לממלכתו של השטן במרכז כדור הארץ. בכל מעגל נענשים החוטאים