הניקיונות האובססיביים המאפיינים את הימים שלפני לילי הסדר מעלים בי זכרונות ילדות עגמומיים. אני ואחיותי בילינו את חופשת הפסח שקדמה לחג בקירצוץ פנלים, בהסרת עשרות ספרים מהספריה ובקיצור, בהפיכת הבית מהיסוד עד שסופת חול הרסה את עמל כפינו.
מאז שנשאתי החלטתי לפרוס את "ניקיון פסח" לאורך כל השנה, כך שכל פעם אני משתלטת על אזור אחר בבית ודווקא בפסח, אני צופה בשכנותי ובחברותי אך אינני נוטלת חלק "בחגיגה".
את הניקיון האמיתי אני מפנה פנימה לתוך הראש והנשמה: אני בודקת היכן אפשר לתקן ולשפר את עצמי בכל המובנים. ביחסי עם ילדי, בהפרחת הזוגיות, בשיפור תפוקות בעבודה, במתן עזרה לזולת, בלימוד עצמי.
אלה ימי ההתבוננות הפנימית שלי, בהם אני מקבלת החלטות חדשות ובהם אני מרגישה , כל פעם מחדש, שרק כך אני יוצאת "מעבדות לחירות". |