כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    השקד 12, שדרות

    סיפור בהמשכים על הימים הראשונים, ואולי גם הבאים, שלי ושל בן זוגי בשדרות, בין צבע אדום לצבע אדום

    ארכיון

    ברוריה וים החרציות

    32 תגובות   יום ראשון, 5/4/09, 10:14

       המון זמן לא יכולתי לכתוב כאן. ולא במקרה. חיי היום-יום נדרסו ברגל הגסה של אירועי הפוליטיקה, ולא רק מפני שזאת עבודתי אלא מפני הרוח הרעה, המכוערת, הנדחפת שהם הביאו אתם, ושהאפילה על הזוטות שהן, בעצם, העיקר. 

     ואז פתאום נזכרתי בזמנים אחרים, לא מזמן, כשאדם יקר לי היה חולה וחשבנו שהוא לא יקום ממיטתו, ואירע נס, וכעבור כמעט שבועיים נוראים הוא זכה בחייו בחזרה, וכמה מתקו לו הימים הכי פשוטים מאז, ונסעתי בכביש משדרות לתל אביב, וים צהוב של חרציות, כל מלוא העין, החזיר לי את טעם החיים.  ונזפתי בעצמי שלא מוכרחים כמעט למות או משהו כזה כדי למצוא את היופי בדברים. 

    כמה זה קל, בעצם. השבוע ראיתי את הסרט הישראלי החדש "ברוריה". למרות שאת השחקנית הראשית, הדר גלרון, אני אוהבת מאוד עוד מן הימים שבהם היתה הסטנדאפיסטית ה"דוסית", הראשונה, חכמה ונועזת ושנונה, ניגשתי אליו בחשש מסויים. החומרים נראו לי כבדים, וברוריה אשת רבי מאיר היתה תמיד הדמות האהובה עלי במסורת היהודית. דמות טראגית, שכל אחד מן הסיפורים המעטים והמצומצמים שקראתי עליה כל חיי השאירו זיכרון מר וכואב אך גם קשרו אותה יותר ויותר אל התודעה הנשית בכל שלבי החיים. לא במקרה בחרו חברותי הפמיניסטיות הדתיות, שהקימו לפני שנים אחדות את ארגון "קולך" האמיץ, בברוריה אשת חבר ולא ברחל אשת רבי עקיבא כדמות המובילה את מאבקן.

    לעולם לא אשכח את הבוקר שבו הכריזו המייסדות, ובראשן נשים מופלאות כטובה אילן, חנה קהת ורבות אחרות, את הארגון, ולאחר ויכוח סוער בחרו לו את השם הנועז "קולך", כאנטי-תיזה ל"קול באשה ערווה". בישיבה חגיגית בכנסת הציגה אחת הנשים מדרש מרתק, שבו השוותה, בעיקר על סמך התלמוד הירושלמי, בין שתי הרעיות הללו – רחל הנאמנה, שלאור דמותה ובחירתה חונכו דורות של בנות דתיות, וברוריה החד-פעמית, שאותן בנות הוזהרו, בצל סיפורה הטראגי, לא למתוח יותר מדי את גבולות יכולתן. 

    הרגשות באולם הקטן עלו על גדותיהם כשנשות "קולך" שבו אל הסוגיה המחרידה של פיתוי ברוריה. ברוריה היתה, כזכור, בקיאה גדולה בהלכה, וכמה מדרשים מפליגים בשבח חוכמתה וידענותה (ואף זיכו אותה בתואר הנדיר "אשת חבר", לאות שהיא ממש פוסקת הלכה כמו החברים ב"חברותא" שלו). אלא שהגברים לא יכלו לשאת זאת, ולחצו על רבי מאיר, בטענה ש"נשים דעתן קלות עליהן", כלומר – לא יכול להיות שאשה תוכל להיות פוסקת הלכה, כיוון שאין לה שיקול הדעת והאחריות שיש לגברים. 

    עזבו, בנות, אל תתעצבנו עכשיו. והלוא ברור שמדובר בשטות והבל, וכולנו יודעות שאין שום הבדל בין גברים לנשים בעניין הזה, ויותר מכך – אם גברים כל כך שקולים, איך זה שההלכה מטילה סייגים רבים עד כדי כך שלא תוסח דעתם (שיער באשה, קול באשה, לא יילך בין שתי נשים, ועוד ועוד)? אבל כך היה, וזהו. רבי מאיר לא עמד בלחצים (אה, תגידו, הנה עוד הוכחה לחוסר האחריות של גברים. יש בזה משהו), ושלח את תלמידו הטוב והיפה ביותר לפתות אותה.

    הנה כאן כבר ברור לי מדוע הדר גלאון, שגם לקחה חלק בכתיבת התסריט (בין היתר עם ברוך ברנר שגם מגלם את תפקיד בעלה בסרט, והוא רב בהסמכתו וגם שחקן), לא עמדה בפיתוי והשתוקקה כל- כך לעסוק בחומרים האלה. כל מעשה הפיתוי מעיד כאלף עדים על המתפתה האמיתי, שהוא רבי מאיר בעצמו, שהרס במו ידיו לא רק את חיי אשתו אלא את חיי עצמו ואת חיי משפחתו ולמעשה את כל עולמו, ולא פחות ממנו התלמיד שציית לצו המטורף הזה. ברוריה, לעומת זאת, עמדה בפיתוי זמן רב, אבל לבסוף, כמו כל אדם סביר, נענתה לצעיר המקסים. 

    מכאן ואיך התחיל ההרס הנורא. כשנודע לה, אומר המדרש, הלכה וחנקה עצמה. השאלה מה נודע לה נשארת עלומה לכאורה, אבל בכל פעם שאני קוראת את המדרש הזה מחדש עולות דמעות של זעם בעיני ואני רואה את האשה האדירה הזאת במלוא עלבונה, ייסוריה והשפלתה, כשהיא מבינה לא רק שפותתה בכחש, אלא שהאחראי לכל זה הוא בעלה, שלא נתן בה אמון. ואת הסוגיה הסבוכה הזאת, שופעת הסתירות והתמיהות, והמעוררת כאב ישן כמו צלקת שלא הגלידה על יחסי גברים ונשים במסורת היהודית – הפכו אברהם קושניר, הבמאי, התסריטאים והשחקנים, לקולנוע מיוחד במינו. 

    אני שונאת שמספרים לי חלקים ממשהו שלא ראיתי ואין לי מושג מהו, לכן אחסוך מכם תיאורים של הסרט. אני גם לא מבקרת קולנוע, ואין לי כוונה לדון במה שנראה לי לא שלם או לא מספיק. קל לי, לעומת זאת, לומר כמה התרגשתי וכמה הרגשתי שסיפור ברוריה, שהסרט טווה אותו בחוכמה בתוך סיפור עכשווי מרתק, חי וקיים, והשאלות הקשות שהוא מעורר, לא רק על נשים וגברים ויחסי הכוח הלא פתורים ביניהם אלא – ובעיקר – על ענייני מוסר עמוקים מני ים, עזות מתמיד. המצחיקונת החכמה גלרון פורשת מניפת משחק יפהפיה, מקרבת ומרחיקה, סשה דמידוב נהדר, ויותר מכולם קורע את הלב ברוך ברנר, שברור לחלוטין שהוא חי את הדילמה של רבי מאיר בכל עוצמתה, כאילו היתה היום, ובמיוחד אילו היתה מתרחשת היום (ומעוררת, תאמינו לי, אותן תגובות ואותם אסונות, למרות ההישגים הגדולים של "קולך").  

    לכו לראות את הסרט. הוא מספר סיפור שלנו. ואחר כך רדו לנגב. הפרגים בוערים במרחביו באדום כהה ובצידי הכבישים משתרע ים החרציות הצהוב, ושדות בגוונים רבים כל-כך של ירוק בכל מקום. עד שיבוא הקיץ וישרוף הכל בחום היבש תמצאו גם כאן מעט נחמה. חג אביב שמח.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/10/10 13:46:
      אבירמה, פוסט מאוד חשוב בעיני, ראשית מאוד אוהבת מה ש"קולך" מייצג ועושה. הגיע הזמן שקולות מתוך החברה הדתית ירימו "קול" כנגד האפליה הבוטה והיחס המשפיל שנשים זוכות, וברוריה היא דוגמה כל כך חזקה לעניין הזה. בעבר היהדות התחדשה כל הזמן כיון שהיו פוסקים חכמים שידעו להתאים את הדת לתקופה. כבר מספר מאוד בשנים שגם הדינים וגם החשיבה תקועה באותו מקום.
      תודה על הפוסט החשוב הזה ו*
      לאה 
        13/10/10 22:34:
      אצלינו זה חמציצים לא חרציות
      אבל לענין ברוריה
      אני חושבת שהיהדות ואולי כל האנושות מחשיבה מין יותר מידי
      לו רבי מאיר היה מעריך את אשתו על אישיותה על היותה חברתו לחיים לא היה בוחן דוקא את המיניות שלה
      נאמנות יש בה הרבה מעבר לכך
      ועל זה שנשים וגברים קשורים דוקא מתחת לחגורה לדעתי צריך להלין ולהצר הרבה יותר
      בכל מקרה אצל דתיים ופעם אמות המידה היו שונות ואולי לנו קשה לתפוס אותן בעיניים של ימינו אנו
      תודה
      שרית
        2/4/10 20:01:

      צטט: איש1 2009-04-06 12:03:35


      כמה הערות על הסיפור.

      גם אני ראיתי את הסרט, נהניתי וממליץ עליו [יש חברים שחלקו עלי].

      בהקשר לסיפור עצמו, צריך להעיר שאין מדרש כזה בספרות חז"ל.

      הסיפור מופיע פעם ראשונה ויחידה בפירוש של רש"י [המאה ה-11]

      על הביטוי העמום והעלום - 'מעשה דברוריה' המופיע בתלמוד.

      התזה בענין הנזכרת בסרט היא - "מה יש בסיפור הזה שגרם להדחקתו ולאזכורו לראשונה בפירוש רש"י. אך תזה זו מניחה את המבוקש, שהסיפור היה קיים בתקופת חז"ל ועבר בסתר מפה לאוזן במשך 1000 שנה עד שרש"י הוציאו לאור.

      אלא שזה בכלל לא ברור ומסתבר להיפך, שכן כל הסיפור הוא בעייתי ומופרך הלכתית, היסטורית וחברתית ואכן הולם יותר את אופי סיפורי אשכנז של ימי הבינים מאשר את סיפורי חז"ל [כפי שכתב על כך פרופ' אברהם גרוסמן]

      צריך לתהות למה מאז הופעתו הימי ביניימית השתרש הסיפור כל כך חזק עד שנתפס ונזכר שוב ושוב כאילו הוא מופיע בחז"ל.

      אני משער שהסיבה לכך היא אכן כל החרדות התרבותיות [הגבריות] מנשים למדניות וחזקות וכו'

      הכי קל לצד הפמיניסטי הנשי להאשים במעשה זנוניה של ברוריה את הגברים ולמיטב הבנתי להישען בעיקר על האשם כביכול הכי קרוב אליה,שהוא רבי מאיר בעלה.

      אך למרבה הפלא שכחו באורח מכוון את הסיבות האמיתיות לכך.על בסיס מוצק שמוכיח שנאמנותה של ברוריה הייתה מלכתחילה לא אמינה .שהרי עוד בנסיון הראשון של החיזורים על ידי התלמיד הצעיר,היא לא עידכנה את בעלה כלל.כמוכן ככל שהדבר נמשך זה נתן הרגשה של השפלה לרבי מאיר, וחיזק את דעת הסובבים אותו על קלות הדעת שמפגינה הרבנית הגאונית כביכול .וזה תאם במדוייק את דעתם על קלות דעתה ובוגדנותה.שהרי כל מעשה החיזור הכהה את חושיה לבלי הכר כמו ילדה קטינה קלת דעת שאפשר לסובב אותה על אצבע עם כל גאונותה .ובשל כך ורק משום כך זה מוכיח שנשים דעתן קלה במלוא מובן המילה ועוד יתר על כן שהיא מוצגת כמלומדת בדרגת עילוי שזה לא תואם את הבוגדנות מהיום הראשון.את העובדות האלה באורח מופגן הפמיניסטיות מעדיפות להעלים מעין כל על מנת לקדם את ענייניהן בצדק ובעיקר ללא צדק.

        23/8/09 21:08:
      אני בתחושה שלרוב, הארועים הטרגיים נובעים מתוך פחד כמהי של הגברים, שבאופן היסטורי עמוק, לא יכלו לעמוד על טיבען המיסתורי של נשים, החל בעובדה שאברי המין מוצנעים , דרך הפלא הלא ברור הזה , שמתוכן יוצא ילד, שכלל לא ברור איך נכנס לשם,[ הקישור נילמד מאוחר יותר באבולוציה] וכלה באופי הנפתל והשונה של הנשים מהגברים, השטוחים בהוויתם בד'כ , סביב ההוויה הזאת נבנו תאוריות שלמות שבאו להצדיק את הקטנת הנשים, ובאמת בהשוואה לגברים, אין הרבה גיבורות  תרבות או יוצרות אלמותיות, בוודאי יש כמה, אבל ככלל, הגברים בפחדם כי רב טרחו לפתח כל מני תורות ותיאוריות שיחפו על הפחד הטבוע בהם.

      ואני נכנסתי דווקא

      בזכות הדרום

      החרציות

      והמיוחד בדרום שנותן חומר וכח ועוצמה לכתיבה

      עודד יפה

        29/5/09 10:22:

      לכל נפגעי תחרות 'צרצר-פיס',

      אנא השמיעו קולכם וכתבו את עיקר טענותינו, בצורה ענינית ומנומסת, לתוכנית 'לונדון את קירשנבאום' (כתובת מצורפת) :

      1. לא היה פרסום ראוי של תוצאות התחרות. אתר התחרות אינו מציג זאת.

      2. לא חולק פרס 'חביב הקהל' שהובטח על ידי חברת סלקום.

      3. שניים מהסיפורים חורגים מכללי התחרות בכך שהם בעלי מספר תווים גבוה מ140.

      4. לא הוצג כל נימוק רשמי באשר לבחירת השופטים בסיפורים השונים.

      5. בתחרות השתתפו עשרות אלפי כותבים בהתלהבות אשר לובתה על ידי מר צוקר ומר קניוק בראיון בתוכנית האמורה לעיל. משתתפים רבים חשים אכזבה מהיחס של מארגני התחרות ומחוסר השקיפות בה.

      6. ברכות לזוכות, אין עינינו צרה בזכייתן. את סיפוריהן ניתן עדיין לערוך כך שיעמדו בכללי התחרות (בסיפור הזוכה למשל ניתן לכתוב ''שאלו'' במקום ''שאל אותו''). בטוחני שרבים משולחי הסיפורים ישמחו בכך.

      כתוכת התוכנית:
       londonkirshenbaum@nana10.co.il

       

      בכבוד רב,

      הלוחש לזוכים

        29/5/09 03:23:

      לכל נפגעי תחרות 'צרצר-פיס',
      אנא השמיעו קולכם וכתבו את עיקר טענותינו, בצורה ענינית ומנומסת, לתוכנית 'לונדון את קירשנבאום' (כתובת מצורפת) :
      1. לא היה פרסום ראוי של תוצאות התחרות. אתר התחרות אינו מציג זאת.
      2. לא חולק פרס 'חביב הקהל' שהובטח על ידי חברת סלקום.
      3. שניים מהסיפורים חורגים מכללי התחרות בכך שהם בעלי מספר תווים גבוה מ140.
      4. לא הוצג כל נימוק רשמי באשר לבחירת השופטים בסיפורים השונים.
      5. בתחרות השתתפו עשרות אלפי כותבים בהתלהבות אשר לובתה על ידי מר צוקר ומר קניוק בראיון בתוכנית האמורה לעיל. משתתפים רבים חשים אכזבה מהיחס של מארגני התחרות ומחוסר השקיפות בה.
      6. ברכות לזוכות, אין עינינו צרה בזכייתם. את סיפוריהם ניתן עדיין לערוך כך שיעמדו בכללי התחרות (בסיפור הזוכה למשל ניתן לכתוב ''שאלו'' במקום ''שאל אותו''). בטוחני שרבים משולחי הסיפורים ישמחו בכך.

      כתוכת התוכנית: londonkirshenbaum@nana10.co.il

      בכבוד רב,
      הלוחש לזוכים
        19/4/09 02:07:

      אמנם הדיון הוא על ההתפתות, אך בעצם ישנה כאן לקיחת החלטה אמיצה, שתאמה את אופיה וחכמתה של ברוריה. בהחלט החוטאים היו בעלה ותלמידו על מעשה הרמייה.

      שבוע פורח ונפלא

      אילת

        13/4/09 19:09:

      צטט: הדס מטס 2009-04-07 12:20:13


      תודה בעצם על 2 ההמלצות.

      נשמע מרהיב הדרום שלך. בדיוק בזמן יצא לנו החופש הזה.

      :-)

      והסרט - באיזו חברה נראה לך שעדיף לצאת אליו, עם גברת או עם אדון?

       

      מאחורי שאלה זו מתחבא דיון רחב מאוד! ועצתי לך:עם בן הזוג !!! ולא האדון !!! וסליחתי על הפלישה!

       

        13/4/09 19:01:

      לאבירמה, תודה על שתי ההמלצות ושיהיה לכולכם חג שמח.
      פרץ ושות'
        9/4/09 06:10:

      המציאות עולה על כל דימיון. חכו עד שתישמעו מה קרה באמת עם הנשיא האמריקאי הקודם ג'ורג בוש.
      חשיפה עולמית, פסח 2009: צו חשאי של ג'ורג' בוש.
      בשלהי כהונתו של הנשיא האמריקאי הקודם ג'ורג' בוש, בלחץ תורמים ולוביסטים מקרב הימין הרפובליקני הנוצרי בוושינגטון, ובסיוע יחידת 'משחקי מלחמה' חשאית בפנטגון ובמסגרת המלחמה הגלובלית בטרור, חתם הנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש על צו המורה לסי אי איי ולפנטגון להקים צוות חשאי שיסייע ויבחן דרכים להקמת בית המקדש השלישי בירושלים ואסטרטגית סיום להמלחמה הגלובלית בטרור תוך שמירת עליונותה של ארצות הברית כמעצמה והפצתה של הדמוקרטיה בעולם. צוות זה מכונה "מצדה גמא".

      הנשיא האמריקאי החדש, ברק אובמה, עדיין שוקל את עתידה של יחידה סודית זו.

      ראש הממשלה בנימין נתניהו והישראלים ממודרים מפעילות אמריקאית זו.

      אכן, המציאות עולה על כל דימיון. זכרו – ג'ורג' בוש בא מהימין הנוצרי האדוק בארצות הברית. רב הנסתר על הנגלה – תשומת לב לנאומו של ג'ורג' בוש בכנסת בשנה שעברה.
      http://www.youtube.com/watch?v=PqtCYFYfTtA

       

       


      אבירמה, תודה על ההמלצה חיוך

      חג שמח

        7/4/09 12:20:


      תודה בעצם על 2 ההמלצות.

      נשמע מרהיב הדרום שלך. בדיוק בזמן יצא לנו החופש הזה.

      :-)

      והסרט - באיזו חברה נראה לך שעדיף לצאת אליו, עם גברת או עם אדון?

        6/4/09 23:15:


      הסיפור, במטותא, חולני במקצת, ומזכיר את הבדיחה :

      הודיעו למפקדת הבסיס שאמא של טוראי בוזגלו מתה, והרס"ר לא כל כך ידע איך לבשר לו את זה. העמיד את כל הטירונים בשלשות וקרא: "כל מי שאמאשלו מתה, שני צעדים קדימה!" ולאחר שיהוי קצר "בוזגלו, שבוע מחבוש על סירוב פקודה!"

      עם כל הכבוד לחז"לינו ונשותיהם האגדיות, ולפמיניזם (אני אישית מעדיף את הפמיניניות)

        6/4/09 23:11:

        6/4/09 22:34:

      צטט: דוד לוי 2009-04-06 18:39:49


      רבי יוסי הגלילי הוא קא אזיל באורחא, אשכחה לברוריה
      (ר' יוסי הגלילי היה מהלך בדרך ומצא את ברוריה),
      אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד?
      אמרה ליה: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה, היה לך לומר, באיזה ללוד.
      גם הקטע הזה מתאים לתיזות שלך?

       

       


      ודאי שכן. הלוא מה עולה מן הסיפור הזה? חריפות השכל שלה, המתובלת באירוניה מרירה מעט. היא הרי יודעת היטב עד כמה אווילי הציווי אל תרבה שיחה עם האשה, ותוך שהיא מלגלגת על הציווי ועל האדם, שאולי ניסה לבחון אותה גם הוא - היא מוכיחה את בקיאותה בשטויות שלהם, ובמחשבה השמרנית. אבל גם זו טרגדיה, כי היא כבר מתריסה נגד המערכת והסיפור הזה, שנכתס כמובן בידי גברים, הוא אחד מתוך סדרה שמפארים את חוכמתה בדרך לאובדנה.

       

      אני אישית אוהבת מאוד את הסיפור על היום שבו מתו שני בניה, בעלה היה בבית המדרש והיא קידמה את פניו במתינות וחיכתה עד שהוציא את השבת, ורק אז הציגה לו שאלה, כביכול, על בעל המשכון שבא לקחת את משכונו שהשאיר לה לפני שנים, והוא, הלמדן, הרב הגדול, ענה לה ה' נתן וה'לקח. חשבתי שכך תאמר, היא ענתה לו, והובילה אותו אל שני הבנים ששכבו מתים במיטותיהם (היא כיסתה אותם עוד קודם) בעליית הגג.

       

      זה סיפור נורא ונפלא, שחושף את אישיותה יותר מכל סיפור אחר

        6/4/09 19:15:

      צטט: נטשה 1977 2009-04-06 19:06:33

       

      מה את רוצה מברוריה? היא מעולם לא טענה שהיא פמניסטית

       

      תגיד, קראת את הפוסט?

       

      לא בטוחה איך ברוריה תפסה את עצמה (אני בספק אם היתה אפילו מילה שמתארת פמיניזם במאה ה 2 לספירה), אבל מהדברים של הגברת גולן ניכר כי הדמות הזו פמיניסטית בעיני לא מעט נשים.

       

      הטענה שלי כלפיהן.

       

       

       

      אהה, לא הבנתי אותך נכון. תודה על ההבהרה.

        6/4/09 19:06:

      צטט: דוד לוי 2009-04-06 18:51:21

      צטט: נטשה 1977 2009-04-06 18:42:43

      צטט: דוד לוי 2009-04-06 18:39:49


      רבי יוסי הגלילי הוא קא אזיל באורחא, אשכחה לברוריה
      (ר' יוסי הגלילי היה מהלך בדרך ומצא את ברוריה),
      אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד?
      אמרה ליה: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה, היה לך לומר, באיזה ללוד.
      גם הקטע הזה מתאים לתיזות שלך?

       

      הוא שאמרתי

      גם כן פמיניסטית

       

      עצוב.

       

      מה את רוצה מברוריה? היא מעולם לא טענה שהיא פמניסטית

       

       

       

      תגיד, קראת את הפוסט?

       

      לא בטוחה איך ברוריה תפסה את עצמה (אני בספק אם היתה אפילו מילה שמתארת פמיניזם במאה ה 2 לספירה), אבל מהדברים של הגברת גולן ניכר כי הדמות הזו פמיניסטית בעיני לא מעט נשים.

       

      הטענה שלי כלפיהן.

       

       

       

        6/4/09 18:51:

      צטט: נטשה 1977 2009-04-06 18:42:43

      צטט: דוד לוי 2009-04-06 18:39:49


      רבי יוסי הגלילי הוא קא אזיל באורחא, אשכחה לברוריה
      (ר' יוסי הגלילי היה מהלך בדרך ומצא את ברוריה),
      אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד?
      אמרה ליה: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה, היה לך לומר, באיזה ללוד.
      גם הקטע הזה מתאים לתיזות שלך?

       

      הוא שאמרתי

      גם כן פמיניסטית

       

      עצוב.

       

      מה את רוצה מברוריה? היא מעולם לא טענה שהיא פמניסטית

       

       

        6/4/09 18:42:

      צטט: דוד לוי 2009-04-06 18:39:49


      רבי יוסי הגלילי הוא קא אזיל באורחא, אשכחה לברוריה
      (ר' יוסי הגלילי היה מהלך בדרך ומצא את ברוריה),
      אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד?
      אמרה ליה: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה, היה לך לומר, באיזה ללוד.
      גם הקטע הזה מתאים לתיזות שלך?

       

      הוא שאמרתי

      גם כן פמיניסטית

       

      עצוב.

       

        6/4/09 18:42:

      כשראיתי את הטריילר לסרט היה לי ברור שהוא לא לי.

       

      גם עכשיו כשאני מנסה שוב ושוב להסביר מה כל כך מעצבן בסיפור הזה, מוחקת ושוב כותבת, ברור לי שבכמה מילים לא אוכל להעביר את גודל האיבה לאדם שבוגד באמונה של אשתו בצורה כ"כ עלובה, ולא את עצמת הדחיה שלי מתפיסת עולם בה "נשים דעתן קלות עליהן" הוא ביטוי לגיטימי.

       

      גם אם לך ברור שזו שטות...

       

      באותה מידה שחשוב לי לשלם מחיר כרטיס מלא לסרטים ישראלים שאני מעודדת, במידה רבה אף יותר חשוב לי שלא לרכוש כרטיס לסרט שמעודד ברמה זו או אחרת ערכים או רעיונות שסותרים את תפיסת עולמי.

       

      ועם זאת לאחר קריאת הפוסט, על רקע כל שאר הביקורות שקטלו את האמא של הסרט, ולמרות שאני יוצאת מנק' הנחה שנק' המבט של הכותבות והבמאי רחוקה מלהיות פמיניסטית, ככל הנראה אראה אותו.

       

      היה מעניין לקרוא.

       

        6/4/09 18:39:

      רבי יוסי הגלילי הוא קא אזיל באורחא, אשכחה לברוריה
      (ר' יוסי הגלילי היה מהלך בדרך ומצא את ברוריה),
      אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד?
      אמרה ליה: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה, היה לך לומר, באיזה ללוד.
      גם הקטע הזה מתאים לתיזות שלך?
        6/4/09 18:06:

      תודה על ההמלצה

       

      ולחג שמח

      יעל הרפז

        6/4/09 17:51:

      השתכנעתי מן ההמלצה היפה ואצפה בסרט. השאלות והתהיות שהוא מעלה רלבנטיות גם לימינו. ובקשר לפריחה, אכן הצהוב שולט בצידי הדרכים ובשדות וזה מראה משובב נפש :-)
        6/4/09 16:16:

      נשמע מרתק..!

      לצערי אני לא חושב שהסרט יוקרן בארה"ב.

       

      זה סיפור כל כך סבוך..רק הקצה שלו עולה אצל רש"י אבל התלמוד מכיר את רבי מאיר וברוריה ואת מערכת היחסים הסבוכה שלהם (לפי המחקר לא סביר שאכן הכירו אחד את השני אבל זה לא משנה...)

      אני מניח ומקווה שאת מכירה את שאר הסיפורים עליה ועליו (ועל אחותה שמסבכת את הסיפור עוד...)

       

      תודה שכתבת, ערב הפסח אני שמח לשמוע שהיא עדיין חיה בקולנוע לפחות :)

       

       

        6/4/09 13:22:
      אראה. בשמחה. בדיוידי.
        6/4/09 12:03:


      כמה הערות על הסיפור.

      גם אני ראיתי את הסרט, נהניתי וממליץ עליו [יש חברים שחלקו עלי].

      בהקשר לסיפור עצמו, צריך להעיר שאין מדרש כזה בספרות חז"ל.

      הסיפור מופיע פעם ראשונה ויחידה בפירוש של רש"י [המאה ה-11]

      על הביטוי העמום והעלום - 'מעשה דברוריה' המופיע בתלמוד.

      התזה בענין הנזכרת בסרט היא - "מה יש בסיפור הזה שגרם להדחקתו ולאזכורו לראשונה בפירוש רש"י. אך תזה זו מניחה את המבוקש, שהסיפור היה קיים בתקופת חז"ל ועבר בסתר מפה לאוזן במשך 1000 שנה עד שרש"י הוציאו לאור.

      אלא שזה בכלל לא ברור ומסתבר להיפך, שכן כל הסיפור הוא בעייתי ומופרך הלכתית, היסטורית וחברתית ואכן הולם יותר את אופי סיפורי אשכנז של ימי הבינים מאשר את סיפורי חז"ל [כפי שכתב על כך פרופ' אברהם גרוסמן]

      צריך לתהות למה מאז הופעתו הימי ביניימית השתרש הסיפור כל כך חזק עד שנתפס ונזכר שוב ושוב כאילו הוא מופיע בחז"ל.

      אני משער שהסיבה לכך היא אכן כל החרדות התרבותיות [הגבריות] מנשים למדניות וחזקות וכו'


      אין עליך

       

       

        6/4/09 10:11:

      צטט: אודי בן סעדיה 2009-04-06 01:43:11


      והשם של של היוצרת

      הוא כמובן עליזה העליון ישראלי

      זיכרה לברכה

      ממיסדות קבוצת התיאטרון הירושלמי

      ומי שרוצה לקרוא עוד

      יכול לעשות את זה כאן

      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3599752,00.html

       

      תודה רבה-רבה על האיזכור החשוב, וגם על המימוזות. נכון מאוד

       

      חג שמח

        6/4/09 01:43:


      והשם של של היוצרת

      הוא כמובן עליזה העליון ישראלי

      זיכרה לברכה

      ממיסדות קבוצת התיאטרון הירושלמי

      ומי שרוצה לקרוא עוד

      יכול לעשות את זה כאן

      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3599752,00.html

        6/4/09 01:28:


      היי אבירמה

      שמחים שחזרת לכתוב (כאן)

      הנגב אכן פורח. עברנו לידכם אתמול

      בדרך ליער בארי. כמה יפה יכול הכל להיות

      כשאין טילים ופוליטיקה....

      :-)

      ובאשר לברוריה. הייתה גם בזמנו הצגה

      מיוחדת במינה בשם הזה "מעשה ברוריה"

      שכתבה יוצרת מיוחדת בשם נעמי העליון ישראלי

      שהלכה השנה לעולמה.

       

      ובחזרה לנופי הנגב -

      אני אגב זיהיתי בצדי הדרכים רקפות

      חרציות והמון מימוזות...

       

      חג שמח שיהיה

      לכולנו!

      בלי טילים

      וכן

      בלי פוליטיקה

       

        5/4/09 22:11:

      תודה על ההמלצה!

      וחג שמח!

      (אמנם קחוון ולא חרצית, אבל מאותה משפחה..)

      פרופיל

      avirama golan
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות