0
התחבקתי איתך ביום שישי האחרון אחרי שנים ללא חיבוק אמיתי. שלי ושלך. כמה שנים? תן לי רגע לחשב... עברו בערך 11 שנים.
באותו בוקר...לפני 11 שנים, הערת אותי וחיבקת אותי חזק ואמרתה זהו....ואני התחלתי לבכות...והוא היה איננו עוד.....ובכינו יחד. והוא...הוא בטח הסתכל מלמעלה ותהה...האם אקיים את מה שהבטחתי?
השנים חלפו ואני שכחתי לקיים ואתה המשכת לכעוס עלי...והוא? מי יודע. לעולם לא נדע.
אה...בעצם היה חיבוק אמיתי גם בחתונה שלי...לפני שנתיים.
וגם בלידה של הילד....לפני שנה.
זאת פעם ראשונה אולי שאני כותבת ועוצרת באמצע לחשוב... היה חיבוק אחד לפני....20 שנה. התעוררתי מבוהלת....הייתי ילדה קטנה המיטה שלכם הייתה מלאה דם אמא לא הייתה היא איבדה את התינוק שכל כך חיכיתם לו....ואתה בכית כמו ילד. ועד שאני הבנתי מה קרה...נבהלתי מאוד, חשבתי נורא. חשבתי הרבה יותר נורא.
היה חיבוק אחד כשהילד שרציתם נולד לבסוף, אחרי 10 שנים. היה חיבוק אחד כשבאת בהפתעה לקחת אותי מהשבת הראשונה בצבא.
היו עוד כמה חיבוקים....וודאי אני סתם לא זוכרת אבל ביום שישי. את החיבוק ביקשתי אני. וחיבקת. באמת חיבקת. ואני הרגשתי שאני משלימה עם המון דברים ביני לבינך בינך לבינך. והיה לי טוב.
|