Present Perfect
כי החיים סקסיים להחריד, היצירה חופנת בנו רגעים והרגש, הוא חורץ בנו סימנים ומזנב בנו ליצור, ליצור ליצור.
(סיומת של ספר, לא משנה מאיזו עדה)
פוסטים פופולאריים
-
וידוי אישי - המלצה לסרט "הנרי וג'ון"
29/5/07 | 3996 צפיות
-
היום בו הכוכבים נפלו
13/6/07 | 1301 צפיות
-
Post Mortem
5/6/07 | 591 צפיות
-
קריסת קודש
24/8/07 | 1528 צפיות
-
מילון המונחים השלם: מאפיה, מאפיוזו
14/7/07 | 1812 צפיות
-
האיש הגדול ואני
12/7/07 | 1169 צפיות
פוסטים אחרונים
- אף לא מילה 26/4/09
- אישקטאינסופי 27/2/09
- מערג צרוף 25/1/09
- הזמנה חגיגית למשהו אחר 13/1/09
- הקשיבי לשינה הפועה שם 24/11/08
- Twilight Man, אתה כה חסר לי. 27/8/08
סופרים מלאכים
| שניים, ים וילד, צופים בשקיעתה של שמש, בריצודי אור אחרונים, בשלווה התוססת, וסופרים מלאכים.
פשוט עומדים שם, תוהים על יופיה של עונה, על פתיחות הסתיו הממשמש, על בדידותו של חוף בחייו של איש, ועל כמה עריצה היא הלבנה. היא, שנדה לאלוהים לשלום, צולחת לילות גשם, שם, מעל לענני מרום. נוסקת, מתהפכת, ונוחתת ברכות בחיקה הצמרי של אמא-חורף ואבא-אלוהים. תוחבת אגודל קפוא לתוך פיה ועוצמת עיניה לשנת בוקר פשוטה וחסרת דאגות.
והיא, אותה שקיעה מאוחרת, פוגשת בנו, ילד וים; מרימה מבטה לרגע, לוטפת באדוות חמימות את פנינו, לוחשת לגלים מילות חיבה קוצפות, לוקקת מצחי בתשוקה מרוסנת, וממשיכה בדרכה לבוא יום, לפיתחה של פשטות יום נוסף.
ואי שם, פורעת אם תלתליו של פעוט הנם, ואי שם, לופתות ירכי אישה מותניו של גבר, אחוזות להט תשוקה והוא בה, והוא בא, כובש סוער ומשתבר, כים זה, עם ילדו, המביטים במחשבתו של אל. חיוך וגל, מצח מקומט וגביני חוף קלילים. שניים, ילד וים.
והוא, הילד, מלוח דמעות חוסר אם, אוחז בידו של חוף, פושט ולובש מבטים ואין בו אלא שתיקה, ואין בו אלא עיניים תכולות, מבט חודר, וים לנחמה.
והוא, הים, אינו חש בליבו זה יובלות, רוגש, לא נינוח, מניח לגליו להשתבר לחופי זרים, פוער תקוות הגועשות ושותקות, מתרפק על עברו, על שחפים לא-לו, ועל אהבת אינסוף למצולת יחיד. ואין בו אלא רכות, ואין בו אלא שחור תהום, סער גלים, וכף רגל יחפה של ילד לנחמה.
שניים, ילד וים, צופים בדעיכתה של שמש, בריצודי אור אחרונים, בשלווה התוססת, וסופרים מלאכים.
מוקדש לים התיכון הנפלא של ילדותי, שליווה אותי במשברים, ובשיאי הקצף, בלילות רוגשים ובימים צלולים. ריחו המשכר ולבו המכיל אינסוף. היצירה הנה עיבוד ממוחשב שביצעתי לצילום שלי בחוף בת-גלים בחיפה, לעת שקיעה. |
תגובות אחרונות
-
גלית נעמן
בתגובה על אישקטאינסופי
-
נעמי ק
בתגובה על בחזרה אל הרחם, גרסה ביתית
-
רפאלה
בתגובה על תוואי חי במיץ גווניו
-
בלאק סמארה
בתגובה על אף לא מילה
-
שטוטית
בתגובה על משברים של חורף מתבגר
-
אילנה שמול
בתגובה על האומן הוא הציור או האומן?
תגובות (30)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שוב מרגישים את הסתו..קרב בצעדים רכים..ורוח ערב יבשה..
המביטים במחשבתו של אל
"..כי עלתה בדעתו.." (עיין שם)
יפים השיבוצים האלה. בטח אתקל בעוד. תודה.
כשכתבתי, לא חשתי עצבות, לא בוטה בכל אופן. באורח מוזר, כשצילמתי את הצילום המקורי, מעט אחרי, תפסה אותי עצבות של סוף-יום כזה, ואז התחברו לי המילים עם הצילום, ועם דחף לא ברור לנשקם יחד לכדי פוסט אחד.
ואת, עלית על זה, יחד עם האהבה המשותפת (שלנו, כנראה) לים ולמעלליו. ועל כך תודה.
כיף להיפגש בסימטאות רבות...
איזה כיף שבאת! תבטיחי לספר לי איך זה מרגיש מהסוף להתחלה. לא מצליח לי. את נפלאה שבאת
:)
ושתקתי
כי את מילותי בלעו מצולות של עצב
ושבתי
ערה מנתזי הגלים
ומכתיבה
שמחזירה אותי
בכל פעם
אל הים
ושוב תודה
wow
אני אמשיך לקרוא מהסוף להתחלה..
זה מדהים.
אכן, אין עליהם. שווים שקיעה אמיתית, מאופקת, וצבעונית להחריד. תודה!
בידה של היצירה אפקיד רוחי... תודה על הפרגון...
הכל עובר עליך... :)
חן חן לך. תשובי לביקור.
אין כמו ים,שמש,ושקיעה.
וכמובן אין על החופים של חיפה! תמונה מדהימה!
יפה ונוגע.
כמה שלא תנסה להסתיר בפילפולים ושנינויות, ישר רואים אצלך נשמה יתרה.
תמונה מקסימה.
הי לך! אני צילמתי את הצילום המקורי בעת שקיעה בחוף בת גלים (למי שמכיר: ממש ליד המכון לחקר ימי). אח"כ,עיבדתי את הצילום במחשב ובים-בם-בום, יצאה לי היצירה הזאת, שאני מאוד אוהב.
כיף לי שבאת, שניה לפני שאני רץ לישיבה. הרווחתי חיוך!
נימיריה, החיוך שלך עוד יותר יפה יותר כשאת speechless? אם כן, אני אשתדל לכתוב בלי הפסקה. צ'או ותודה :)
נהדר. מי צייר את התמונה? עשית לי חשק לים, מאוחר יותר אגיע לבריכה כתחליף רעוע :).
כיכבתי ואהבתי
ז'אן של זכרונות. גם אתי הים שוחח, לי הראה, בי נגע, אותי כישף. וזה נפלא. תודה לך על היכולת להכיל.
הו אבנר, אתה מפרגן מדי. אני מאמין שכולנו רב-תחומיים ואלו רק אמצעי ביטוי ליכולת אחת גדולה. אני מאוד אוהב לצלם, מכיוון שמילים יודעות לפרוט "ברוחב פס" מסוים ואילו תצלום או יצירה חזותית, מכים "באיבחה" במסך התחושות/רגשות שלנו והצירוף, קטלני (במובן החיובי).
באשר לקהילה, דווקא נראה לי, הקטע של הג'ובות לא ברור לי, אבל אולי נוכל לגייס הון ממשקיעים תמימים ולברוח עם המשפחות לברזיל, זה יהיה אחלה אקזיט.
גם אתה יוצר נפלא, וכותב בגובה העיניים ובמרחק חיוך והבנה. וזה כביר. צ'או.
איש יקר, ולכן הותרתי קסמים ושיקויים שקופים בין המילים, ומאחורי אותיות סופיות.
איש יקר, same same ! (אני עוקב ומתפעל גם כן). תודה.
הי תלתלית. מת על השיר הזה. המרווחים והניגונים שבו ממש דומים למרווחים שבשיר שלי וזה מקסים. איזה כיף לדעת שמילים יכולות להשיב ילדות, ואפילו להבזק קצר. תודה :)
הי תלתלית. מת על השיר הזה. המרווחים והניגונים שבו ממש דומים למרווחים שבשיר שלי וזה מקסים. איזה כיף לדעת שמילים מביאות
שוב. כמו תמיד. אני ספיצ'לס
לא זוכר מתי זה התחיל. הייתי הולך רק כדי להשתכשך בו ולהשתעשע ואז הוא פנה אלי. בתחילה רק בתמונה קצרה, הבזק שקלטתי בזווית העין ושכחתי ברגע. אבל עם כל יום שעבר הוא הראה לי עוד ועוד יותר. ההבזקים הפכו למראות והמראות לרגשות, סיפורים של חיים שלמים שגאו ושפלו למול עיני עד שמצאתי שאני לא יכול לנתק ממנו את מבטי. וגם כשאני נפרד ממנו לזמן קצר, התמונות ממשיכות לרחוש ולגעוש בתוכי.
אז הבנתי שכושפתי.
הקסם במילים שלך איפשר לי לראות את אותו היופי מנקודת מבט אחרת. תודה.
מוטי, אתה גורם לי למשבר זהות!
מה בן אדם רוצה בחיים? קצת ייחוד... אז פה הייתי על תקן היועץ הניהולי, שמבלבל את כולם בזה שהוא גם כותב שירים ומגלה רגישות מתפייטת.
הגיע מוטי - הלך הייחוד. האיש גם יועץ, גם כותב, מתפייט, מרגש - והכל בחן ובכישרון. אפילו מעבד תמונות - שזה אומר שיש לך עסק עם אורית.
טוב, כנראה שהעיר הזו מספיק גדולה לשנינו. בוא נפתח קהילת י"מ (יועצים-משוררים?), יכתבו עלינו בעיתון ונעשה מזה כמה ג'ובות, או לפחות רייטינג.
יפה, בן אדם. באמת יפה.
אבנר
הנה קישור לשיר של שלמה גרוניך ומתי כספי.
http://www.youtube.com/watch?v=F3RQHsWZib0
תדע לך שאני ממש אוהב איך שאתה כותב !
המילים שלך קסומות, כמו השיר הזה. שרק עליו חשבתי תוך כדי קריאה, התבוננות.
הבאת אליי את הילדות.
____________________________________________________________
שמש זהב אדום.
עינים קטנות מסתכלות וחוקרות
מציירות לי את כל העולם,
פי רי פי פי...
בית עם גן ושובך יונים
וילדה בשמלה של פרחים.
אבא ואמא, אני שם באמצע,
מטיילים לנו עם כוכבים,
פי רי פי פי...
עפיפון וציפור,
אוירון בשמים
ולוין,
אלוהים זה רחוק,
זה רחוק.
ופתאום אני הילד,
שחי מחדש בעולם של צבעים,
מצייר לי את כל העולם.
חי מחדש בעולם של צבעים,
מצייר לי את כל העולם,
פי רי פי פי...
אה...