כותרות TheMarker >
    ';

    פוליטיקה זעירה

    בעיקר על החוויה הפוליטית וקצת על אהבות אחרות-כיצד מתנהלים הדברים במאה ה-21 בין אידאולוגיה למסחר. על האדם כחיה פוליטית, על תרבות ואידאולוגיה. על נושאים שברומו של עולם ועל זוטות מן הקרקעית.

    ארכיון

    0

    רטטוי הסרט - על עכברושים ויהודים

    20 תגובות   יום שני, 30/7/07, 23:54

    גיבור הסרט החדש של אולפני פיקסר הוא אומנם חולדה (עכברוש) אך למעשה אם עוקבים אחר עלילותיו של העכברוש בעיר הגדולה פריס, מגלים למעשה שהעכברוש הזה הוא משלנו. רמי העכברוש אנין הטעם הוא בעצם ייצוגו של (האחר בחברה האירופאית) וסיפורו הוא הסיפור של העם היהודי באירופה וניסיונות ההיטמעות שלו בחברה.

     

     מתחילת דרכו הוא נרדף, אין לו כניסה לעולמם של בני האדם וכאשר הם מבחינים בו הוא מטרה לצייד. אפילו הכרזה המרכזית של הסרט מציגה אותו כמעט כבן דמותו של הצלוב שמת יהודי וקם לתחייה נוצרי.

     

     רמי העכברוש חולם לצאת מגבולות המושבה היהודית הגלותית הסגורה בארבע אמותיה, משפחתו וחבריו חיים את חייהם הקטנים בשולי החברה האירופאית ואינם מעיזים לקחת חלק בחיי החברה. הניסיון לימד אותם שכל ניסיון להשתלב בחברה מוביל לאסון. כפי שמזהיר אביו של רמי את בנו, אנחנו לעולם לא נוכל לחיות עמם, הם לעולם לא יקבלו אותנו, הם ירדפו אותנו עד חורמה. 

     

    באחד מהרגעים הדרמטיים החשובים בסרט, חושף האב בפני הבן את חלון הראווה של חנות שכולה מקודשת לחיסולם של העכברושים ובה תלויים העכברושים שנתפסו. זה העולם בו אנו חיים, לעכברושים אין זכות קיום. 

     

    אבל רמי אינו מקשיב לעצותיו של אביו. חלומו הוא לקחת חלק בעיצוב החברה, חלומו הוא להיכנס למטבח של הגדולים ולא להסתפק רק בשאריות  מפחי הזבל. הכוח המניע מאחורי תוכניותיו של רמי הוא הידיעה שהוא יכול לבשל טוב יותר את מיטב האוכל הצרפתי הידיעה שהוא יכול להשתלב.

     

     אך מהיותו יהודי (סליחה עכברוש) איש לא יאפשר לו להיכנס למטבח. זהו היכל הקודש של החברה הצרפתית וליהודים הכניסה אסורה. הפתרון של רמי על מנת לא לוותר על חלומו, הוא יצירתו של שיתוף פעולה של אינטרסים בינו לבין אדם הזקוק לכישוריו. כך יוכל רמי להוביל את המהפכה במטבח, להגשים את חלומו ולבשל, אך כמובן רק בסתר.

     

    במהרה הופך העכברוש הקטן לכוח המניע ולמוח המפעיל של המטבח, כאשר הוא משתמש בבני האדם כמריונטות בתוכניתו. רמי אומנם אינו יכול לזכות להכרה כטבח ואינו יכול לנהל את חייו כראות עיניו אך בעזרת בנו הממזר של השף הנודע גוסטו הוא יכול לנהל את המטבח בזכות תבונתו וכישוריו.

     

     למרות שהחברה כולה מכירה בכישורי הבישול שלו ומהללת את האוכל החדש, היא איננה יכולה להתמודד עם העובדה שעכברוש ינהל את המטבח ומגרשת את העכברוש ובני משפחתו מהיכל הקודש. המטבח נסגר, האידיליה איננה אפשרית. עכברושים ובני אדם לא נועדו לחיות יחדיו. העכברושים מוגלים מן המטבח העילי ומקימים את הגטו הקטן שלהם, שם יכול רמי להמשיך ולבשל ורק מביני עניין יבואו במיוחד לסעוד על שולחנו. 

     

     החלום של שילובם של הזרים והאחרים באירופה נידון לכישלון הם אינם יכולים להשתלב באופן מלא בחברה. יש עולם לעכברושים ועולם לבני אדם. בחייהם בכפר ובמושבות שלהם יכלו העכברושים לחיות בשלום, וכל עוד הם הקפידו להתרחק מבני האדם לא נשקפה סכנה יתרה לחייהם, אך כאשר נוכחותם החלה להיות מורגשת, או אז, גם הסבתא הזקנה ביותר הופכת לרוצחת חסרת רחמים. בעיר הגדולה המבטיחה הזדמנות לכולם המצב הוא כבר שונה. אך האינטגרציה והיטמעות בחברה מובילות לכישלון. 

     

     אם עוקבים אחר עלילת הספר על  היהודי זיס, המבוסס על חיו של הבנקאי היהודי גוזף זיסקינד אופנהיימר  ולא אחר הסרט באותו שם שנוצר בגרמניה הנאצית בהזמנת גבלס. אנחנו מגלים את סיפורו של בנקאי יהודי היוצא מן העיירה היהודית והופך ליועצו הרם של אחד מנסיכי גרמניה ולאחר מותו של הנסיך מוצא להורג.

     

    הסיפור שנכתב במקור ככתב האשמה נגד החברה האירופאית ונגד האנטישמיות הפך יותר מאוחר בידי המשטר הנאצי לסרט תעמולה המציג את היהודי אשר בערמה ובתחבולות מתקדם בחברה עושק אותה ואונס את בנותיה. לאורך הסרט חוזרת שוב ושוב העובדה כי היהודים מאז שהם התחילו להתלבש כמונו (הגרמנים) אי אפשר תמיד להבחין בהם אך הם נותרו אותם אנשים שפלים ומסוכנים. 

     

     בסרט תעמולה נוסף מבית היוצר של גבלס, "היהודי הנצחי" נעשית הקבלה ישירה בין היהודים לעכברושים. כאשר הסרט עובר מצילום עכברושים מתרוצצים ותיאור הסכנה שבהם כמעבירי מחלות וכסמל לחוסר ניקיון אל קבוצת יהודים בגטו.   בסרט רטטוי משתמשים אולפני פיקסר בסיפור כמעט זהה על עלייתו מן האשפתות של עכברוש אל פסגת המטבח הצרפתי. עד אשר הוא נזרק לבסוף מן המטבח. אפילו המנה שרמי מכין בארוחה המיוחדת למבקר המסעדות האימתני היא זכר לארוחת עניים פשוטה של תבשיל ירקות הנעשה מכל השאריות שניתן למצוא בבית. זכר אולי לגבץ של המטבח היהודי.        

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/10/07 15:28:

       

      צטט: ביאן נריה 2007-10-27 14:21:07

       

       

      אנאלוגיה מבריקה, תודה.

       

      אבל - ציטוט

      ניתוח הסרט היה שעשוע חביב, אינני יודע מה היו מקורות ההשראה של הכותבים

      לגרסתי לא מצאתי אף חיזוק בראיונות עמם

      אך לדעתי קריאה כזו היא בלתי נמנעת-

      אני לא חושבת כך.

      נהניתי מאוד מהסרט למרות שהלכתי לראותו כ"חובה" עם בתי. 

      זה לא הז'אנר שהייתי בוחרת מיוזמתי.

      למרות זאת נהניתי מאוד ולא ראיתי בו כלום יותר ממה שהיה בו - והיה בו הרבה, מבלי להכנס להקשר יהודי....

       

      אתה יודע, אפילו פרויד אמר ש "לפעמים סיגר הוא רק סיגר"....

      מחייך

       

      אני מסכים אתך שזו לא בהכרח כוונת המשורר,

      אך אני עדיין נוטה להאמין שבהתייחסותם לזר והשונה

      דמותו של היהודי מילאה תפקיד בבניית הדמות ובעכברושיותו

       

      כן זה נכון שסיגר הוא לפעמים רק סיגר

       

       

       

       

        27/10/07 14:21:

       

       

      אנאלוגיה מבריקה, תודה.

       

      אבל - ציטוט

      ניתוח הסרט היה שעשוע חביב, אינני יודע מה היו מקורות ההשראה של הכותבים

      לגרסתי לא מצאתי אף חיזוק בראיונות עמם

      אך לדעתי קריאה כזו היא בלתי נמנעת-

      אני לא חושבת כך.

      נהניתי מאוד מהסרט למרות שהלכתי לראותו כ"חובה" עם בתי. 

      זה לא הז'אנר שהייתי בוחרת מיוזמתי.

      למרות זאת נהניתי מאוד ולא ראיתי בו כלום יותר ממה שהיה בו - והיה בו הרבה, מבלי להכנס להקשר יהודי....

       

      אתה יודע, אפילו פרויד אמר ש "לפעמים סיגר הוא רק סיגר"....

      מחייך

        10/9/07 05:11:

       

      צטט: יובל זפיר 2007-09-09 15:32:32

      משובח!

       

      מאד מזכיר לי את התמה העולה מהסרט "החיים יפים", שאחינועם ניני תרמה לו משירתה, עליה כתב ניב המנוח את המסה "החיים יפים - אך לא ליהודים".

       

      אכן, דילמה בעייתית ביותר.

       

      השאלה העולה כיום היא - עד כמה הזרות של יהודים באירופה של היום זרות היא. בהשוואה לזרים אחרים - הם המקור, או לפחות חלק משכבות היסוד של ההוויה האירופית, יחד עם הקלטים, הפריזים, הבורגונדים וכו', אבל הם עדיין כאן. הגלוקליזציה משאירה להם מקום, ומכיוון שהיהודים של היום אינם מה שהיה בעבר - המציאות אפשר שתהיה אחרת.

       

      ועדיין, אני מאד ספקן, לצערי - ההיסטוריה של משפחתי במאה ה 20 באימפריה האוסטרו הונגרית ובבלגיה וצרפת לא מעודדת...

       

      ובכל זאת בשביל משפחתי אירופה היא בית. השאלה היא האם באמת מדובר רק בביסטרו שבפינה לאחר בפועל באמת גירשו אותנו מזמן מהמסעדה. איני יודע.

       

      דילמה עמוקה.

      גרשו אותנו מן המסעדה

      אך מעמידים פנים שאנחנו עדיין מנהלים אותה

      כך למשל את פולין בת זמננו איזו התרפקות על היהודי

      איזו נוסטלגיה למה שהיה. כאשר למעשה אין קהילה יהודית בפולין

      קצת כמו עמדת האמריקאים לאינדינים

      כל עוד הם כה מעטים אפשר לדבר על העוול שנגרם להם.

      ניתוח הסרט היה שעשוע חביב, אינני יודע מה היו מקורות ההשראה של הכותבים

      לגרסתי לא מצאתי אף חיזוק בראיונות עמם

      אך לדעתי קריאה כזו היא בלתי נמנעת.

      החיים יפים הוא דוגמא לסרט שלא יכול להתקיים ללא הנאיביות האוטנטית של יוצרו

      אלמלא בניני הסרט הזה היה נקטל ללא רחמים.

       

        9/9/07 15:32:

      משובח!

       

      מאד מזכיר לי את התמה העולה מהסרט "החיים יפים", שאחינועם ניני תרמה לו משירתה, עליה כתב ניב המנוח את המסה "החיים יפים - אך לא ליהודים".

       

      אכן, דילמה בעייתית ביותר.

       

      השאלה העולה כיום היא - עד כמה הזרות של יהודים באירופה של היום זרות היא. בהשוואה לזרים אחרים - הם המקור, או לפחות חלק משכבות היסוד של ההוויה האירופית, יחד עם הקלטים, הפריזים, הבורגונדים וכו', אבל הם עדיין כאן. הגלוקליזציה משאירה להם מקום, ומכיוון שהיהודים של היום אינם מה שהיה בעבר - המציאות אפשר שתהיה אחרת.

       

      ועדיין, אני מאד ספקן, לצערי - ההיסטוריה של משפחתי במאה ה 20 באימפריה האוסטרו הונגרית ובבלגיה וצרפת לא מעודדת...

       

      ובכל זאת בשביל משפחתי אירופה היא בית. השאלה היא האם באמת מדובר רק בביסטרו שבפינה לאחר בפועל באמת גירשו אותנו מזמן מהמסעדה. איני יודע.

       

      דילמה עמוקה.

        9/9/07 13:51:

      פרשנות מעניינת, מחכימה ועגולה - נהניתי לקרוא.
      גם לי ההקשר הזה דיגדג כשראיתי את הסרט (שהוא מצחיק ומהנה בפני עצמו).

       
        6/8/07 14:21:

      לצערי באזורנו אין  בית קולנוע,  אין מועדון סרט טוב,  אין ספריית וידאו (רק וידאומט ),

      אבל מצד שני אנחנו די קרובים לאחד מפלאי ההעולם החדשים זה עתה הורכזו.

      יד ושם ארכיון שפילברג יושבים על אוצרותיהם הפילמאים  ..

        5/8/07 15:59:

       

      צטט: solix56 2007-08-05 15:38:04

      ככאחד שגר בזמנו ברחוב היהודי זיס

       

      ניסיתי להוריד את הסרט  ראטטוי מהאמיול , גולש שחמד לצון החליט לשנות את הסרט 'הצלצול' (1,2) ל'ראטטוי  מדובב לעברית'  (אולי בגללל האסוצאציה צלצול/רטט). בכל מקרה אפשר להוריד את הסרט עם כתוביות  בעברית אם מחפשים לפי האיות הלועזי  Ratatouille .

      ואם  הזכרתי את האמיול אפשר להוריד דרכו  את הסרט "היהודי הנצחי"

       

      הכי נעים לראות סרטים בקולנוע

      להשתעבד לחוויה.

      וכן לצערנו היהודי הוא נצחי

        5/8/07 15:38:

      ככאחד שגר בזמנו ברחוב היהודי זיס

       

      ניסיתי להוריד את הסרט  ראטטוי מהאמיול , גולש שחמד לצון החליט לשנות את הסרט 'הצלצול' (1,2) ל'ראטטוי  מדובב לעברית'  (אולי בגללל האסוצאציה צלצול/רטט). בכל מקרה אפשר להוריד את הסרט עם כתוביות  בעברית אם מחפשים לפי האיות הלועזי  Ratatouille .

      ואם  הזכרתי את האמיול אפשר להוריד דרכו  את הסרט "היהודי הנצחי"

       

        5/8/07 10:34:
      ראיתי את הסרט הרצוף מסרים פוליטיים חייבת לציין שלא ראיתי את ההקבלה ליהודים אבל בהחלט ניתוח מעניין....
        1/8/07 18:27:

       

      צטט: נועם שחם 2007-08-01 13:28:15

      יופי של פוסט, אחלה רעיון, אחלה כתיבה.

      חן חן

        1/8/07 13:28:

      יופי של פוסט, אחלה רעיון, אחלה כתיבה.

        31/7/07 11:51:
      אלה פיגרלד

      אלה פיגירלאד

       נותם את מופע בלוז

       א פינ רומנס

      מאה אחוז

       אנ לונדון דאון

      אתה קצת דאון

       הלב בלבד

       קובע כאן

       

       

      אלה פיגירלד

       אל תזוז

       הסווניג זורם

       מאה אחוז

      תרגיש קצת קוול

      אפשר נפול

       אפשר   רומאס

       ויש גם דאנס ......[

       

       

       

       הנגון המלנכולי

      הפיוט והקלילות

       איזה קצב אלכוהולי

       זהו בלוז של התעלות

      אל   תשכח  לשקוע טוב  

       גרווב איטי . נותן לסחוב

      זוהי הבשורה

       

       

       השחורה

       

       

       

       

       לא קשור לרטטוי אבל קשור אליי .)

       



        31/7/07 10:10:

       

      צטט: mocuishla 2007-07-31 10:03:54

      אני כבר שנים לא רואה פיקסר, דרימוורקס ודיסני, לא סובלת את סיפורי האגדות האלה שמתעסקים בדילמות על יופי ושונות והפתרון הוא תמיד איזה פוילישטיק מעליב, מזל והתעסקות רדודה, אני חושבת שמזלזלים בקהל היעד, במקרה הזה ילדים ומציגים את הכל בצורה משעממת ופשטנית. הסרט היחידי שאני אמביוולנטית לגביו הוא עבודת נמלים, אולי בגלל וודי אלן או המרד במשטר הטוטאליטארי של הקן ארו בגלל שראיתי אותו מזמן.

      מה עם הסימפסונים? יש איזו תיזה לגבי המשפחה הצהובה? 

      ואצלנו לא קראו לתבשיל ירקות גבץ' אלא גמיזה.  

       

       

       

      במקרה של ראטטוי אי אפשר לדבר על סוף חיובי אגדה שנגמרת בטוב

      אומנם רמי העכברוש אינו מסיים את חייו על עמוד התלייה

      אבל המסעדה המפוארת נסגרת בהוראת השלטונות

      והתחושה שכולם שמחים בביסטרו הקטן והחביב שמעבר לפינה

      היא רק מעל לפני השטח.

      לגבי הסימפסונים עוד לא ראיתי

      אבל זו כבר גמיזה אחרת

       

        31/7/07 10:03:

      אני כבר שנים לא רואה פיקסר, דרימוורקס ודיסני, לא סובלת את סיפורי האגדות האלה שמתעסקים בדילמות על יופי ושונות והפתרון הוא תמיד איזה פוילישטיק מעליב, מזל והתעסקות רדודה, אני חושבת שמזלזלים בקהל היעד, במקרה הזה ילדים ומציגים את הכל בצורה משעממת ופשטנית. הסרט היחידי שאני אמביוולנטית לגביו הוא עבודת נמלים, אולי בגלל וודי אלן או המרד במשטר הטוטאליטארי של הקן ארו בגלל שראיתי אותו מזמן.

      מה עם הסימפסונים? יש איזו תיזה לגבי המשפחה הצהובה? 

      ואצלנו לא קראו לתבשיל ירקות גבץ' אלא גמיזה.  

       

       

       

        31/7/07 09:47:

       

      צטט: אריה עמיחי 2007-07-31 09:35:30

      אם אני לא טועה, התיאור של היהודים כעכברושים הופיע בסרט "היהודי הנצחי" ולא ב"היהודי זיס".

       

      טענה מסייעת לקושייה של קובי היא העובדה שמעבר לשימוש האנטישמי, נעשה גם שימוש "הפוך על הפוך" של יהודים כעכברים - שימוש שוודאי ידוע לאנימטורים של פיקסאר: בסרט האנימציה על פייועל מוסקוביץ, העכבר היהודי שמהגר מרוסיה לארה"ב, ובקומיקס של שפיגלמן "מאוס".

       

      תודה

       

      תוקן

        31/7/07 09:35:

      אם אני לא טועה, התיאור של היהודים כעכברושים הופיע בסרט "היהודי הנצחי" ולא ב"היהודי זיס".

       

      טענה מסייעת לקושייה של קובי היא העובדה שמעבר לשימוש האנטישמי, נעשה גם שימוש "הפוך על הפוך" של יהודים כעכברים - שימוש שוודאי ידוע לאנימטורים של פיקסאר: בסרט האנימציה על פייועל מוסקוביץ, העכבר היהודי שמהגר מרוסיה לארה"ב, ובקומיקס של שפיגלמן "מאוס".

        31/7/07 08:10:

       

      אני בטוח שהסיפור של השתלבות האחר בחברה היה בבסיס התסריט

      אני מניח שיש קשר, למרות שהתלבטתי האם קבוצת הייחוס הם היהודים או הצוענים

      השם של האב עכברוש דג'נגו הוא שם צועני ללא עוררין.

       

        31/7/07 05:46:

      הקבלה יפה ומעניית מאוד. אהבתי את הניתוח המקורי.

      האם אתה חושב שזה היה ליוצרים בתת-מודע?

        31/7/07 00:04:

      איזה יופי !

      (באמת !)

      (כן נו !) 

       

      פרופיל

      mouli bentman
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין