כנראה שכדי לתפוס את מהות הרגע הזה בחיים שלי היה מתאים יותר להמליץ על הסינגל, שיצא כבר לפני כמה חודשים והוא אכן חביב, Walking on a Dream של ההרכב ההזוי משהו Empire of the Sun.

אבל תוך כדי ההליכה על ובתוך החלומות, שבעשרת הימים האחרונים נסובים אצלי סביב אותו נושא מופלא, שמעתי אתמול צלילים אחרים, שיופיים גרם לי להתעורר.

אני זוכר שכנער הייתי מכוון את השעון-רדיו המעורר הכתום בעיצוב הסבנטיז ש"ירשתי" מהורי ל"קול השלום" (חשף ראסטי את זקנתו ברבים) בשבת בבוקר, אבל בשום אופן לא הייתי מתעורר עד שנוגן שיר של הביטלס בפינת הביטלס הקבועה של שבת.

לא משנה איזה שיר שלהם נוגן, היופי של הצלילים גרם לי להקיץ כי לא יכולתי עוד להכיל את היופי הזה מתוך שינה.

מאז יש לי פינה חמה בלב לשירים שיופיים מצליח להעיר אותי משינה, על אחת כמה וכמה שירים חדשים בתקופה שבה יש פה ושם מוסיקה חדשה טובה, אבל הכמות שלה מעציבה, וגם השיאים שלה לרוב אינם מתקרבים לשיאי היופי המוסיקלי של תקופות אחרות.

מועדון האופניים של בומביי (הם האחרונים כנראה שעדיין לא עדכנו ל "מומביי", אבל זה משווה ניחוח מכוון של קולוניאליזם בריטי לשם הלהקה) הם להקה לונדונית שנחשפתי אליה כבר בשנה שעברה, אבל אף שיר שלהם לא הצליח להותיר אצלי חותם משמעותי.

לכן שמחתי להרדם במקום בו יש MTV|TWO, היינו לא מקום שמחובר ל"יס" הקמצנים, ולהתעורר מחלום מתוק לצלילי שיר מלנכולי/אנרגטי/מהורהר/מלא תקווה של חברי הבייסיקל קלאב.

וכמו תמיד כשאני באמת אוהב דבר חדש, שמעתי אותו שוב ושוב ולא רק שהוא לא נמאס עלי, אני מצפה להאזנה הבאה כל פעם יותר ויותר בשניה בה ההאזנה הקודמת הסתיימה. סופסוף מצאתי שיר אחד, המתחבר למעט מאד שירים השנה, שאני יודע שאקח איתי הלאה כל החיים.

כל הכבוד לחברי מועדון האופניים, המתכנסים כנראה אי שם ליד נערי חנות חיות המחמד (אם כי מוסיקלית הם הרבה יותר מזכירים את Vampire Weekend מאשר את Pet Shop Boys). בכמה צלילים יפים ושילוב של מלנכוליה ועליצות, הצלחתם לקנות אותי, ואף למעלה מזה - לגרום לי לשמוח שהתעוררתי.

Bombay Bicycle Club - Always Like This