פרסקי שומע מואזין שר ברדיו ב"דוניה" ואנחנו באוטו שומעים את פרסקי, בא לי לשיר איתו, אבל אם אני אוציא קול אני אבכה, אני חושבת, שכחתי כבר איך זה מרגיש שרוצים לבכות. תיכף נגיע הביתה, ונלך לישון, ואם תירדם קודם אני כבר לא אשחק לך בשיער ואסתכל עליך ישן. עדיין חצי נאחזת בך, עדיין שוקעת תחת כובד משקלו של ההרגל. לא טובה בסיכומים, לא יודעת במה טובה עכשיו. היו לנו ימים טובים כאלו של ביחד, היו לנו הרגלים. שלמה ארצי בשנת הצהרים של שישי (למרות שאתה לא כל כך אוהב אותו). פעם בחודש סרטיי בורקס עד הבוקר, או לופ של קרובים קרובים (למרות שרק אני צחקתי), כמעט כל שבת של קיץ לים ואח"כ לאכול חומוס בעכו, ולילות של פלייסטישיין עד הבוקר (תמיד אתה ניצחת). וידעת להקשיב לי, וידעתי להרגיש אותך. ופרסקי עדיין שר ברדיו, אני אוהבת את פרסקי, גם אתה אוהב אותו. אנחנו תיכף מגיעים, והגיע הזמן לתת לזה להיגמר, את זה שננו יודעים. |
boldy5
בתגובה על לא מצליחה למנוע את הבלתי נמנע
המלך שלמה
בתגובה על חרדה
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שביט האהבה
הותיר שובל של זכרון
להיט מקומי
רגש
פרידה
הביטי לכוכבים
מה הם מספרים?
היי
תודה
ממשיכה.. (משתדלת לפחות)
אני חייב להגיד לך... את כותבת מרתק ומרגש.
תמשיכי...
תודה על המחמאה רון ועל הכוכב הענק (שלא אפול מכובד משקלו :) ), איזה כיף לשמוע,
וואו איזה יופי.
כל כך אמיתי, כל כך יפה.
אין מישהו שלא הרגיש בדיוק כך מתי שהוא בחיו.
קבלי כוכב ענק (הכי גדול שיש כאן באתר)
את לא מבינה כמה כיף לי לקבל מחמאות ממך. תודה
מספיק בשביל שזה ישאר רק זיכרון ועוד חיובי.
ארז, למה געגועים? הוא עדיין מופיע לפעמים (וטוב שכך).
תודה על הכוכב
געגועים לפרסקי
קבלי כוכב
ממש ממש תודה
איזה יופי.
ממש ממש
חבל אין לי כוכבים הרגע
את כותבת נפלא