פרסקי שומע מואזין שר ברדיו ב"דוניה" ואנחנו באוטו שומעים את פרסקי,

בא לי לשיר איתו, אבל אם אני אוציא קול אני אבכה, אני חושבת, שכחתי כבר איך זה מרגיש שרוצים לבכות.

תיכף נגיע הביתה, ונלך לישון, ואם תירדם קודם אני כבר לא אשחק לך בשיער ואסתכל עליך ישן.

עדיין חצי נאחזת בך, עדיין שוקעת תחת כובד משקלו של ההרגל.

לא טובה בסיכומים, לא יודעת במה טובה עכשיו.

היו לנו ימים טובים כאלו של ביחד, היו לנו הרגלים. שלמה ארצי בשנת הצהרים של שישי (למרות שאתה לא כל כך אוהב אותו). פעם בחודש סרטיי בורקס עד הבוקר, או לופ של קרובים קרובים  (למרות שרק אני צחקתי), כמעט כל שבת של קיץ לים ואח"כ לאכול חומוס בעכו, ולילות של פלייסטישיין עד הבוקר (תמיד אתה ניצחת). וידעת להקשיב לי, וידעתי להרגיש אותך.

ופרסקי עדיין שר ברדיו, אני אוהבת את פרסקי, גם אתה אוהב אותו. 

אנחנו תיכף מגיעים, והגיע הזמן לתת לזה להיגמר, את זה שננו יודעים.