קריאת רשות
בעיקר טקסטים על תרבות במובן העתיק שלה, גם פובליציסטיקה וכמה דברים אישיים. אשתדל שלא להתלהם. בלי נדר.
פוסטים פופולאריים
-
מוסיקת ההתבגרות שלי (פרק א)
20/1/18 | 69687 צפיות
-
האם מורה אמריקאי יציל את לימודי המתמטיקה?
30/5/16 | 23470 צפיות
-
חיפה ותור הזהב של הקולנוע
15/12/11 | 4041 צפיות
-
הבלש המזמר והצוואה של דניס פוטר
1/2/12 | 5793 צפיות
-
איזבל הופר ואני: פנטזיה ו-histoire d'amour
2/3/09 | 4692 צפיות
-
מוסיקת ההתבגרות שלי (פרק ב)
10/3/18 | 3572 צפיות
פוסטים אחרונים
- מוסיקת ההתבגרות שלי (פרק ג') 20/2/20
- מוסיקת ההתבגרות שלי (פרק ב) 10/3/18
- הסיפור הטרגי של של ה- buckley's 6/2/18
- מוסיקת ההתבגרות שלי (פרק א) 20/1/18
- שרונה: 4 שנות כישלון 30/11/17
- מה השתנה בחיי הנישואים? 3/10/17
שני חלומות ברצף
רסיסי חיים 12. שני חלומות ברצף
יצאנו, אני, אשתי השחורה ותינוקנו בן יומו לבצע פשעי רצח אלפביתי, בערים שונות, בארץ משתנה. אנו חיים בלילה ובדהרת כוחנו העצום, הצדק ומה שמייצג אותו יכול רק לרחף לצידנו. (בשביל מה התינוק הזה לעזאזל? המשך הדור!) כולם ידעו שזה יהיה זכרון יעקב, חיפה, טבריה, והגיעו מומחים מהסקוטלנד יארד, אבל הערמנו עליהם קשיים. הטעינו ברכבים, בכניסות לא צפויות, וכך נערמו הגופות. כזוג לא הסתדרנו ממש טוב. לא היינו גלויי לב זה עם זו. עניינים פעוטים ומצוקות מטופשות זקפו ראש. במסעדות התווכחנו על המנות, במוטלים רבנו על הצד במיטה. התינוק היה רעב ולא מרוצה וצרח כמעט כל הזמן. המשכנו שותקים אך נחושים ואחוזי דיבוק.
תפשו אותנו לגמרי במקרה, הלומי ג'ין בתחנת דלק אורנים, בדרך לניו-אורלינס. התינוק שגדל מאד ונהייה ילד בן ארבע, הסגיר אותנו כשחדר לדראגסטור ויצא משם עם בימבה חשמלית. אזקו את רגלינו. ידענו שהסוף קרוב. והוא אכן הגיע עוד באותו לילה בדמות התליין של ארול מוריס. הוא חייך, הושיט לנו סיגריות ואמר שבננו הסעיר את הגלובוס כולו ולתיעוד שלו יש מיליארד צפיות. אשתי השחורה צחקה בהקלה, שדיה קפצו מתוך גופה. אני רעדתי. אילו השתחררתי מהפחד, לא היו רגלי חוזרות לרצפה.
.......................................................................
נכלאתי במרתף. המקום היה מואר וריק כמעט לגמרי. היו שם ספרי קודש, קראתי בם ושקעתי במחשבות. כל מה שנתחב לי מתחת לדלת היה בשר וסברסים. הרבה בשר, הרבה פרי. אדמו"ר צעיר בא כל יום להסביר לי את חוכמת האר"י. היה לי גם את revolver של הביטלס ושמעתי אותו שוב ושוב. נתפסתי על she said, she said. יום אחד הפסיקו הביקורים, גם האוכל לא הגיע יותר. נעלמו גם הספרים והצלילים. צימחתי זקן, הפכתי כחוש ועייף. המקום המשיך להתרוקן מאליו. בוקר אחד התעוררתי וראיתי דמות מכוסה בניילון ועליה מדבקות של זק"א. מבעד לניילון זיהיתי את פניו הקרות של המורה. אישוניו היו חלולים ובוהקים שגדלו למקבילית של אור על גבי הקיר הלבן. תוך שעות ספורות נמס הקיר.
יצאתי משם בצעדים כושלים ישר אל חוף ים, אולי ימה. על החוף לא נראתה נפש חיה. טבלתי בים וקבלתי כוח. לא יכולתי להפסיק את דרכי בו. דבקתי בקרקעית והלכתי בין השוניות האלמוגים והדגים. כך הלכתי הרבה זמן עד שירד עלי מסך. |
תגובות אחרונות
-
שטוטית
בתגובה על מוסיקת ההתבגרות שלי (פרק ג')
-
גלית א'
בתגובה על מוסיקת ההתבגרות שלי (פרק א)
-
גלית א'
בתגובה על מוסיקת ההתבגרות שלי (פרק ב)
-
שטוטית
בתגובה על הסיפור הטרגי של של ה- buckley's
-
פי רז
בתגובה על להקים בית ספר גלובלי על ענן
-
--()--
בתגובה על שרונה: 4 שנות כישלון
תגובות (51)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בלגן אצלך, חבל על הזמן... (: בכל מקרה מאוד מעניין. דיבר אליי במיוחד השני, הראשון היה מעט אלים מדי בשבילי (אין בזה ביקורת, גם אני חולמת דברים מזעזעים לפעמים). כדי להבין מעט יותר טוב את החלום הייתי רוצה לדעת איך הרגשת בחלקים שונים שלו... אבל בלי עוד מידע עליך ועל הרגשות בחלום עלו לי המחשבות האלה - ספרי הקודש והשיעורים של האדמו"ר נשמעים לי כמו איזו תוכנית שיקום לאסירים. מה הקשר שלך לדת? ומעניין שדווקא המוות של האדמו"ר מביא את השחרור. בהתחלה חשבתי אולי תכנית השיקום לא הצליחה, אבל הטבילה בים נשמעת כמו טבילת הטהרות, אז אולי אתה דווקא ממשיך בדרכך את הדרך של האדמו"ר... את הסוף מאוד אהבתי, עם היציאה הזו לטיול בקרקעית הים. שוב, הייתי שמחה להבין מה הרגשת בטיול הזה. בכל מקרה יש פה הרבה אינדיבידואליות שמבקשת לבוא לידי ביטוי וקונפליקט המקשה על הביטוי שלה.
תודה
תמר
מעניין מאד הפירוש שלך. אני קונה. וגם את האופטימיות :-)
בכל זאת הכתיבה הרבה יותר מעובדת אבל זו מחמאה כנה ויפה. תודה מותקהו קשתית יש כמה אפשרויות. את יודעת פעם היו מורים... :-)
בשם אופן לא. חג שמח דפנה :-)אתה חולם וטרנטינו מביים:)
במקומך לא הייתי מפסיקה לישון:)
תודה נעמי, באמת סרט נפלאיש דברים בגו'. אלו באמת היו חלומות ארוכים. אגב לא ברצף אלא בהפרש של כמה ימים אבל ככה זה הרגיש
דווקא יצא לי גם לחלום חלומות עם הסתקות כלומר עם חלקים מחוקים ולא קוהרנטיים. לפעמים שמתי שעון בלילה שהחל כרצוף חלומות ומיד כשקמתי גיליתי "חורים" רציניים...
לא דני, יש גם חלומות קלילים יותר
חג שמח גם לך רונית
נפש הומייה יש לך שי:)
בחלומות אנחנו חולמים ובמציאות ישנם רסיסי החלום שמלווים אותנו מבלי להיות מודעים להם,
לפעמים אני קוראת יצירה כזאת או אחרת של הסופרים הגדולים ונדמה לי שאני חולמת אותם
האם גם הם חלמו?
בטוח:))
חג שמח יקירי
וחלומות יותר נעימים
כתוב נהדר. יקירי, הרגשתי את המתח מחלחל לתוכי תוכי כדי הקריאה.
אבל הבטחת שזה יסביר לי כל מיני דברים ואצלי רק עלו עוד ועוד סימני שאלה...
מעניין הצירוף של שני החלומות יחד והסדר שלהם. בראשון יש מן דהירה לשום מקום ובשני ניכרת בפירוש גאולה.
(נראה לי שחלמת את השני, רעב)
יפה.
זה נשמע כמו שם של סרט נחמד :-)
כתוב סוחף שי,
מקווה רק שהכל בסדר אצלך,
חג שמח לך!
ואביב בלב.
קראתי ונפעמתי, משני החלומות גם יחד.
לכל אחד מהם פוטנציאל להפוך לסיפור של ממש, בפני עצמו. אבל גם כך, בצורתם הגולמית, הם מעוררים בי השראה.
חג שמח, איש חולם :-)
עצוב לי
מעניינת אותי הקריאה הסימבולית שלך דווקא בחלומות אלו. מה אתה רואה בהם.
אני רואה אותך בחיים המעשיים יותר מתקשר לחלום השני. כלומר איך שהחיים באים לידי ביטוי בפועל. בעוד שהחלום הראשון הוא התפוצצות הפוטנציאל החבוי. שכלוא כאילו בתוך החלום השני. רגע. זה מה שסאני אמרה. לא ?
הקו המקשר בעיני הנוסף בין שני החלומות, הוא שמדובר על לידה מחדש. בחלום השני הזקן הזה, תלמיד החכם הזה , מת. גם האוכל בתוך הרחם הזה , הכלא הזה, נגמר פתאום. יש כאילו דחיפה לצאת. לצאת החוצה.
בחלום הראשון יש שם את התינוק הזה. שהוא כבר נורא מפורסם. ההורים שלו פושעים. עשו מלא טעויות. אבל הוא - עלנ על כולם. ואולי דווקא בזכות הטעויות של ההורים שלו - זכה לגדולה.
וזה גם הזמן של הלידה מחדש עכשיו. לא ? המלך החדש של נרניה יוצא לאור, זמן המלכים, האור, האביב המשתולל בחוץ בשלל.
אני אופטימי :)))
זה מדהים, לי זה נראה יותר כמו הצצה
לשני גילגולים קודמים מאשר חלומות.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=950711
"אני צודק או שאני צודק ?" (הבלש המזמר)
2 החלומות מיתכתבים עם 2 הצילומים האלו...
אני חושב יש דברים בגו'
אני חושב charlotte sometimes
אני חולם יותר טוב מאני חושב.
או אה, עשית כברת דרך רצינית יותר ממני. מהשלושה הייתי משאיר רק את פזוליני :-) נזכרתי בחלומות של "תיאורמה" על הדיונות.
מה רע ביומני גבע לפחות אתה קם עם חיוך
איש רציני מתחום הכתיבה אמר לי פעם שחלומות, הזיות, חזיונות וכו' כדאי לכתוב באדישות, שמקנה נופך של אמינות.
אני החלומות מדהימים וממש כתובים כמו שמרגיש חלום...מתחלפים דברים.
אני רואה חולמות כאילו שהמוח שמסדר את המחשבות ישן,אז הן מתערבבות ונראות כמו שקף על שקף על שקף....
ואז זה מרגיש תמיד עמוס מאוד.
:)
ואתה שי, יודע לפתור את חלומותיך?
חג שמח :-)
התכוונתי ליטרלי שפתאום מסך ירד עלי. מממ מצחיק?
בערב פסח רק פסיכואנליזה עם עוגיות קוקוס ובוטנים.
נו. השאלה היא אם יש מה יש לעשות עם מה שפרויד אומר... חוץ מלאחוז בקומפלקס בשתי ידיים
טוב נו, יש פה בכל זאת חיוך קטן. אתה ובלאק מאמבה.
אולי תמצא נחמה בצומת אלונים בדרך למדיטציה טרנסנדנטלית.
שיי יקירי, עבורי רק החלום הראשון! סופם של בוני וקלייד אם אתה היית חולם אותם או כותב את התסריט
תודה איש חג שמח ו*
לאה
קראתי פעם, עוד פעם ועוד אחת...
ומבלי להתייחס לתוכן (על זה אשב בהזדמנות עם ספר ניתוח חלומות :))
הדבר הכי חזק שעלה לי בכל פעם שאני קוראת זה שאתה כותב בדיוק כמו שאתה מדבר
אז אני מרשה לעצמי להיות נדושה ולהחזיר לך את התגובה שלך אצלי
זוהי אותנטיות לשמה יקירי וזה יפה.
אם היו לך סברסים - אז מצבך טוב (והמסך יורד? בגילך?)
אאולי תנסה להזכר גם בחלומות שלי?
כבר שנים שאינני זוכר אפילו בדל חלום.
אז מה, ככה זה חלומות?
לפעמים החלום עדיף על המציאות, כי אין בו הַסְתָּרָה. דרכו אפשר להגיע להבנה שאנחנו משוגעים (למעשה ישנים). כשרוב הרגשות השלילים של האדם נבנים על ידי הדִּמְיוֹן כך מצליחים להכניס אלמנטים מהחיים לחלום ולראות את עצמך באותנטיות, בלי המסכה החברתית.
החלום לדעת רבים הוא כלי מִלּוּט לאיזה חופש, פנטזיה, רק שזו טעות, לדעתי הוא ההנחתה כואבת למציאות .
אולי יש בשורת נְבוּאָה בחלום שלך אם יצחק תשובה חולש על כל חלקה טובה- ויש כבר תחנת "דלק אורנים" בניו אורלינס. כדי לחלום צריך להתעורר. אולי בגלל זה אני לא זוכרת את היום שחלמתי.
תודה על המילים שכולן עכוזים ותנועות גליות שגורמות לנסוק בעונג הקריאה והחשיבה.לפי החלום השני, יש קשר הדוק אם האם,
וגם רגשי אשם מסוימים מהתרחקות של
ערכי המשפחה. פיצול. ואולי פחד מלגדול,
החיים הסוערים, ההיסוסים, איזה דרך
באמת מתאימה. הילד בעזיקים.
אבל הכי חשוב, מה אתה חושב?
כלא לראשון. לא חשבתי על זה כך... אם כן הייתי מקשר ביניהם באיזשהו אופן. תודה סאני
לא נכון דנדוש. עם חלומות כאלה ישנים חזק ועמוק ושמים מחברת ליד המיטה
עברתי איתך מטרנטינו דרך פאוזוליני אל קישלובסקי
אני לא מצליח לייצר יותר מ"יומן גבע (או הרצליה),
הידד למשועבדים, להם יש מה לקוות לו
הפחיד אותי החלום השני
כתבת את זה כל כך יפה
שנזכרתי בסצנה המדהימה ב"בכבלי השכחה" כשדאלי
מצייר בסוריאליזם את החלום של של גרגורי פק
(עם המטפלת היפה אינגריד ברגמן)
http://www.youtube.com/watch?v=dzxlbgPkxHE
לא יודעת איך להביע התלהבותי מהכתוב ומהדרך המקורית לתאר חלום.
למדתי ממך.
חיברתי בין שניהים ויצאלי אחלה חלום שלישי
זוהזדמנות חגיגית לאחל לך חג פסח שמח
רונית
היה לי חלום פשוט (אני ממש לא דורש הרבה) ואפיתי עוגה ,אבל לא סתם ,משהו די מתוחכם. רגע לפני סוף ההכנה התעוררתי.
חלומות סוריאליסטיים כתובים בכישרון,
בימים האחרונים אני זוכרת את חלומותיי לפרטי פרטים...
קיבלתי צמרמורת מהמחשבות שמתחבטות בתת הכרה שלך ושלי...
מעניין מה פרויד היה אומר ....
הראשון נהדר!
ביחוד הרצח האלפביתי, בעיר משתנה בארץ משתנה.
ממש התחשק לי לצעוק: אאאאלף...
והבן שממשיך את המורשת. ומשפט הסיום. תענוג.
השני נותר לי קצת מעורפל אבל מסקרן. חשבתי לי שהוא קצת כמו כלא לראשון...
כתבת יפה שייקו (טוב, מה חדש?)
עם חלומות סוראליסטים כאלה באמת קשה לישון....