רסיסי חיים 12. שני חלומות ברצף
יצאנו, אני, אשתי השחורה ותינוקנו בן יומו לבצע פשעי רצח אלפביתי, בערים שונות, בארץ משתנה. אנו חיים בלילה ובדהרת כוחנו העצום, הצדק ומה שמייצג אותו יכול רק לרחף לצידנו. (בשביל מה התינוק הזה לעזאזל? המשך הדור!) כולם ידעו שזה יהיה זכרון יעקב, חיפה, טבריה, והגיעו מומחים מהסקוטלנד יארד, אבל הערמנו עליהם קשיים. הטעינו ברכבים, בכניסות לא צפויות, וכך נערמו הגופות. כזוג לא הסתדרנו ממש טוב. לא היינו גלויי לב זה עם זו. עניינים פעוטים ומצוקות מטופשות זקפו ראש. במסעדות התווכחנו על המנות, במוטלים רבנו על הצד במיטה. התינוק היה רעב ולא מרוצה וצרח כמעט כל הזמן. המשכנו שותקים אך נחושים ואחוזי דיבוק.
תפשו אותנו לגמרי במקרה, הלומי ג'ין בתחנת דלק אורנים, בדרך לניו-אורלינס. התינוק שגדל מאד ונהייה ילד בן ארבע, הסגיר אותנו כשחדר לדראגסטור ויצא משם עם בימבה חשמלית. אזקו את רגלינו. ידענו שהסוף קרוב. והוא אכן הגיע עוד באותו לילה בדמות התליין של ארול מוריס. הוא חייך, הושיט לנו סיגריות ואמר שבננו הסעיר את הגלובוס כולו ולתיעוד שלו יש מיליארד צפיות. אשתי השחורה צחקה בהקלה, שדיה קפצו מתוך גופה. אני רעדתי. אילו השתחררתי מהפחד, לא היו רגלי חוזרות לרצפה.
.......................................................................
נכלאתי במרתף. המקום היה מואר וריק כמעט לגמרי. היו שם ספרי קודש, קראתי בם ושקעתי במחשבות. כל מה שנתחב לי מתחת לדלת היה בשר וסברסים. הרבה בשר, הרבה פרי. אדמו"ר צעיר בא כל יום להסביר לי את חוכמת האר"י. היה לי גם את revolver של הביטלס ושמעתי אותו שוב ושוב. נתפסתי על she said, she said. יום אחד הפסיקו הביקורים, גם האוכל לא הגיע יותר. נעלמו גם הספרים והצלילים. צימחתי זקן, הפכתי כחוש ועייף. המקום המשיך להתרוקן מאליו. בוקר אחד התעוררתי וראיתי דמות מכוסה בניילון ועליה מדבקות של זק"א. מבעד לניילון זיהיתי את פניו הקרות של המורה. אישוניו היו חלולים ובוהקים שגדלו למקבילית של אור על גבי הקיר הלבן. תוך שעות ספורות נמס הקיר.
יצאתי משם בצעדים כושלים ישר אל חוף ים, אולי ימה. על החוף לא נראתה נפש חיה. טבלתי בים וקבלתי כוח. לא יכולתי להפסיק את דרכי בו. דבקתי בקרקעית והלכתי בין השוניות האלמוגים והדגים. כך הלכתי הרבה זמן עד שירד עלי מסך. |