של בניין כלבו שלום תתנהל קומונה סודית. צריך מקרוסקופ מיוחד שרואה את עתיד, מסובבים אותו נקישה ימינה אני לא ראיתי , לא בגלל שאני ילד רע, אולי בגלל שהעדפתי לא להסתכל אף פעם. ואני מאמין לו... כלום היום כבר לא נשמע מופרך , לא אנשים שמשנים מין, לא אנשי דת שמתחרמנים עם ילדים, לא הורים שבוחרים את צבע השיער העיניים השפתיים ואפילו השערות באוזניים של ילדיהם, שבכלל עדיין תקועים בתוך הבולבול של אבא ומתים להשתחרר בזעם תוך כדי מייק אפ סקס , אחד מתוך מליון של הוריו המכורים לריגושים. אפילו אנשים שעדיין באמת ובתמים מאמינים באהבה, מופרך ככל שישמע. אותה קומונה החליטה לברוח, למצוא מקום חדש, לברוח מכל מה שמוכר , לברוח מהאנשים , מהקדמה מהפקקים , מהמלחמות , אבל בעיקר לברוח מהחיים. בהתחלה הם חשבו כמו רבים לנסוע לקנדה, אולי לאוסטרליה או ניו זילנד אבל החליטו לקנא ביכולתה המופלאה של בת היענה , לטמון את הראש עמוק בחול , ממש שם מתחת לאדמה. לקומונה אין מנהיג , גם לא כיסאות ופרלמנט, אין שם זיהום אוויר וגם לא גלובל ווארמינג שמעלה לקצרי הסבלנות את הטמפרמט. אין שם כבישים , ואין שם תאונות, אין שם מפורסמים וגם לא דוגמניות. יש שם שקט ובעיקר הרבה שלווה ואורגיות של חיוכים והקשבה. האנשים אוכלים שורשים, צמחים ושותים מי תהום , הם פתחו שם חנות של צעצועים מבוץ לילדים. יש שם רופא אחד וגם וטרינר שישמש את מגדלי הנמלים. אין טלוויזיה ואין אינטרנט וגם אין את המסעדה של השחקן או את הבר של האטלט. אין סיבה לחשוש , אין סיבה לדאוג , ואין שום סיבה בעולם למה לא להיות מאושרים. מקום מיוחד , אבל לכולם הוא ישאר סודי. לא ימכרו אותו כדיל באיסתא, לא ימכרו כרטיסי כניסה בקסטל, וגם לא יראו כתבות ביומן שישי ובעיתונים. רק בודדים יודעים, ומי שבאמת שבור וכואב פשוט צריך ללכת בשביל האבנים המסומנות. אבל צריך נחישות אמיצה וכוח רצון, אחרת לא שומעים את הדרך שבלב, "מה היא הדרך הנכונה מבין כל המחילות?" ואני מתסכל מהצד ואומר : "ואללה איזה רעיון מגניב" , בחורף 2030 אני עסוק , אבל בדיוק אני מתפנה כשמתחיל האביב.
|
holydidi
בתגובה על יורים ובוכים
}{}{}{
בתגובה על פלסטיק פנטסטיק
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה