זרקתי!

  זרקתי. הכל.  

כאילו שהעתק של מכתב שכתבתי ואמרתי שם אמת מ ד ה י מ ה! כאילו שאני חייבת לשמור כדי לזכור שהדהמתי.....וזה...

זרקתי.

כאילו שיום אחד חברה שלי של פעם תבוא ותגיד לי, את יכולה להראות לי בבקשה את הברכה שכתבתי לך ב 96 ...???

זרקתי.

או או הכי מפחיד זה המכתבים של מס הכנסה שמחדשים לך את המקדמות ואת הפטור....זה קדוש!

זרקתי. שיזכרו לבד!

דפי A4 עם כל מיני מספרי טלפון שכתבתי ככה בקטנה...ליתר בטחון אם אני פתאום אצטרך...רגע רגע...יש שם 6 ספרות....זה כל כך אייטיז...תחילת תשעים....

זרקתי. 

 אומרים שלזרוק זה טוב ושזה מפנה מקום לדברים חדשים, ובכן, אצלי תמיד זה מתמלא בדיוק באותם הדברים.....

כמה ננסה להתחדש ולא נצליח, החלטתי...שאני לא מנסה יותר להשתנות. אני כזאת. 

זרקתי את הדיעה של עצמי גם....כמה אני יכולה לבלבל את עצמי...כאילו עד מתי נערות תעלוזנה?

 תמידתמידתמידתמידתמידתמידתמידתמידתמידתמידתמידתמידתמידתמידתמידתמידתמידתמידתמידתמידתמידתמידתמידתמיד