| פסח הוא חג החירות. חירות משעבוד מצרים, חירות מכל מה שמפריע למהלך תקין של התפתחות רוחנית. כעבדים במצרים עשינו מעשה. לפי הכתוב (שמות פרק יב) להלן: א וַיֹּאמֶר יְדוָד אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. ב הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. ג דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה: וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת--שֶׂה לַבָּיִת. ד וְאִם-יִמְעַט הַבַּיִת, מִהְיוֹת מִשֶּׂה--וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל-בֵּיתוֹ, בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת: אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, תָּכֹסּוּ עַל-הַשֶּׂה. ה שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן-שָׁנָה, יִהְיֶה לָכֶם; מִן-הַכְּבָשִׂים וּמִן-הָעִזִּים, תִּקָּחוּ. ו וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת, עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה; וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ, כֹּל קְהַל עֲדַת-יִשְׂרָאֵל--בֵּין הָעַרְבָּיִם. ז וְלָקְחוּ, מִן-הַדָּם, וְנָתְנוּ עַל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, וְעַל-הַמַּשְׁקוֹף--עַל, הַבָּתִּים, אֲשֶׁר-יֹאכְלוּ אֹתוֹ, בָּהֶם. ח וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר, בַּלַּיְלָה הַזֶּה: צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהו . השה שהיה אלוהי מצרים, כבול לעיניהם בפתח כל בית מבני ישראל ארבעה ימים תמימים ואח"כ שחיטה, אכילה והזיית הדם לסימן אינני מאמין באלילים. המדרשים השונים מספרים שעם ישראל היה בעבדות רוחנית ובמעשה הזה אמרו אין אנו רוצים להיות יותר משועבדים. אנחנו רוצים להיות בני חורין! במעגל החג כל שנה, בליל הסדר נפתח פתח וניתנת הזדמנות ואפשרות להשתחרר משעבוד. שחרור מעבדות לחומרי ולגשמי. לכל אחד מאיתנו שק הקשור לעברנו ובו נמצאים גם כל מיני שעבודים. בפסח, הגיע הזמן לאוורר ולנקות את השק הזה ולהחליט איזה מהשעבודים אני מוציא מתוך השק אל מחוץ לבית? מה אני שם על המשקוף ועל שתי המזוזות? האם אני יכול להוציא מהשק כעס, גאווה, שנאה, קנאה, נקמנות, צער, רפיון ידיים וכד'? בכל פסח לפני ליל הסדר אני שואל את עצמי: מה אני שם על המשקוף ועל שתי המזוזות? מה אני מוציא מתוך השק כדי שאוכל להתקרב יותר אל יעודי? וכיוון שפסח הוא גם "פה – סח" , אני אומר את הדברים בפי ממש ומחליט להוציא מחיי את השעבוד. אני מאחל, יחד עם בני ביתי, לכל אחד מישראל פסח שמח וכשר. שנשכיל כולנו להשתחרר מהעול המשעבד אותנו ונפתח פתח לכניסת אור לחיינו. כל הברכות וכל הישועות, מרדכי. |