"לא איכפת לי מה כותבים עלי , כל עוד מאייתים את השם שלי נכון".

לפחות שיתנו לי את הכבוד המגיע לי בלי שייכנו אותי בכינויים מעליבים או בשגיאות כתיב משוועות.

עשיתי דרך ארוכה ואיטית בחיים שלי בכדי להגיע למקום שבו אני היום ,

טיפסתי על חומות גבוהות מאוד ושרדתי מהמורות רבות.

אני זוכר עוד שהייתי ממש צעיר הייתי מסתובב בחצרות מנסה למצוא מחסה מהגשם ,

מנסה להשיג או לבנות איזה בית שיהיה לי, איזה מקום קטן שאני יכל להסתגר בו משאר העולם.

אבל אז גדלתי , התבססתי ,השגתי בית ואפילו הפכתי לסיפור הצלחה.

השתתפתי בתוכנית טלוזיה וגם כתבו עלי כמה סיפורים , הפכתי לדמות חביבה שכולם אוהבים ,

לא יותר מדי מעוררת מחלוקת וגם לא קיצונית . פשוט משעשע ולא מזיק.

אבל עם הזמן כוכבים חדשים הגיעו ונשכחתי מאחור,במיוחד אצל הילדים והנוער,

היום מעניינים אותם יפים ,יפות, וסרטים מצויירים מתוחכמים , אפילו את הספרים שלי הם כבר לא קוראים.

וככה, לאט לאט, הסתגרתי בביתי,

הוצאתי את ראשי רק מדי פעם כשאיזה ילד חמוד ש"גדל עלי" הגיע לבקר ולומר שלום.

ועכשיו זה כבר הסוף של הכל ,

מוצא עצמי זוחל בשארית כוחותי סוחב על גבי את ההיסטוריה שלי ואת כל מה שהשגתי,

רק בשביל שאתפגר מעודף מלח , או שיבוא איזה מישהו וידרך עלי בלי לשים לב שאני קיים בכלל.

זה יכל לקרות גם לכם , זה יכל לקרות לכולם. ואחרי שאלך?

שיכתבו...

ולא איכפת לי מה שיכתבו , כל עוד יאייתו את השם שלי נכון ,

לא שבי , וגם לא ב'רלה...

פשוט, חילזון.