נשבר לי הזין. טוב נו, אין לי איבר כזה שמסתובב כרגע בגופי.

כלומר בתוך גופי, כלומר חלק ממנו, כלומר יש לי משהו אחר. יש לי ואגינה, טוב? אוףף.

ואגינה. שם מוזר. אה? אבל עכשיו אני מדברת על הזין. שנשבר לי.

אנל'א יודעת, כבר שבוע בערך שזה ככה, פשוט נשבר לי. אבל הזין הזה רוצה להתחבר.

כן, הוא יודע שהחיבור הזה יוכל לעשות פלאים, לקחת אותי לעולמות מדהימים, לספר לי סיפורים ענוגים, לחוות חוויות שונות ומשונות. אבל מה לעשות. נשבר לי ממנו.

הוא רוצה כל- כך להתחבר. רוצה? משתוקק!

משתוקק? מת! חייב חיבור דחוף.

אבל אני? מה אני יכולה לעשות עם הנתון השבור הזה.

נשבר הזין. מהכל. מכולם. מכולן. 

וזה מקשה עליי. מאוד. הרי אני אדם שכותב, בשאיפה ליותר ממה שעכשיו, אבל עדיין. אני כותבת.

וכשהזין נשבר זה בעיה. קשה להתרכז. המחשבות נודדות לכיוונים אחרים.

מה יהיה? אנל'א יודעת.

טוב. מחר בבוקר, שזה עוד כמה שעות, אני אקח את המקלדת המזופתת הזו ואזרוק אותה לפח.

אני אקנה אחת אחרת, יותר מעניינת, ככה-נחמדה וחביבה. לבנה נראה לי. 

אם כבר מתחילים דף חדש, חשוב שיהיה זין חזק.

לפני שאקנה, אפתח את הקופסא ואבדוק שהזין במקלדת יושב טוב.

זה חשוב. 

איזה זין,  כבר חמש כמעט.

גוד מורנינג.