לבי, הגיגיי.
ליוויתי את אמי במלחמתה בסרטן,
את המטען - פרקתי כאן.
וחוץ מזה מתגנבים להם קטעים אחרים ממסע חיי.
פוסטים פופולאריים
-
i've got demoted
10/1/09 | 357 צפיות
-
שנה
1/9/08 | 399 צפיות
-
אז מה נהיה?
18/3/08 | 765 צפיות
-
זעם
28/8/08 | 787 צפיות
-
יום הולדת שמח דרלינג!
19/5/08 | 814 צפיות
-
עמלנים...
26/3/10 | 698 צפיות
פוסטים אחרונים
- ככה 10/3/12
- חופש. אז מה. 27/7/11
- התקווה בת זונה 15/7/11
- יגון 10/7/11
- ספק 2/7/11
- תיק-תק 7/6/11
0
פעם ראשונה אחרי
חרשנו בקניון בין החנויות במטרה למצוא חולצה לחג לו ולה. ה"חרשנו" שלנו משתנה לפי הנוכחים. לשמחתי, היינו בראש דומה, ודהרנו די מהר על פני החנויות ה"זקנות" והמיותרות, מתמקדים באלו שיש בהן עניין. כשסיימנו, הגיע זמן מזון ובדרך הביתה עצרנו בחנות נוספת לבונוס של עוד חולצות. יצאנו לכיוון האוטו ומצאתי את עצמי מתייפחת בדומיה, שלא יבחינו. איך אני יכולה שלא להתקשר אליה עכשיו, לספר לה בפרוטרוט את עלילות הקטנים בעיר הגדולה, ומה בדיוק קנינו ולמי וכמה עלה ומה אמר למוכרת, ואיך לא אשמע אותה עונה לי "יופי, נהדר. זו מתנה ממני". עכשיו יהיו הרבה דברים שאעשה פעם ראשונה אחרי. חג שמח אמא. אני עושה כאילו. |
תגובות אחרונות
-
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
-
ורד אוריאל
בתגובה על ככה
-
ורד א.
בתגובה על פשוש
-
עינת (ש)
בתגובה על חופש. אז מה.
-
ורד א.
בתגובה על התקווה בת זונה
-
נירה לב
בתגובה על פשושים
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
השנה הראשונה הכי קשה. הגעגועים עדיין חזקים.
אני זוכרת כמה קשה היה לי לחגוג יום הולדת ראשון בלי סבתי האהובה (שהיתה גם החברה הכי טובה שלי). היה לי קשה עם הידיעה שזה היום ההולדת הראשון בלעדיה.
אך החיים נמשכים ונשאבים לתוך השגרה.
חיבוק לחג הראשון בלי.
נכון צילי יקרה.
אני מבינה שכך יהיה, אבל הזמן יעשה את שלו ללא ספק.
תודה.
יפתי,
החגים הראשונים הם הקשים ביותר.
אחרי החגים השמחות קשות מיני סיומי ביצפר וכו'...
אבל, צריך לזכור שהכי קשה היה לחזות בסבל הבלתי נתפס שעברה.