blogbook
פוסטים פופולאריים
-
משק כנפיים חרישי
26/11/09 | 922 צפיות
-
אשתו של הנוסע בזמן
14/9/09 | 960 צפיות
-
מפץ הגלים
2/6/09 | 943 צפיות
-
צלו של הזמן
30/9/09 | 1476 צפיות
-
חוטית נודדת
22/6/09 | 663 צפיות
-
לחם ושעשועים
19/10/09 | 755 צפיות
פוסטים אחרונים
- וכשתעוף ציפור האבן 25/3/10
- משהו רקוב בממלכת דנמרק 2/2/10
- על 3 ימי הולדת ולוויה אחת 10/1/10
- משק כנפיים חרישי 26/11/09
- לחם ושעשועים 19/10/09
- צלו של הזמן 30/9/09
שינויים בהרגלי הצריחה
רציתי למחוק את הכול, להתחיל מחדש על דף לבן. למחוק את הפוסטים, למחוק את התמונות, למחוק את המחשבות, למחוק את הזיכרונות, למחוק את הגעגוע. רציתי למחוק את הכול, להיוולד מחדש בלי עבר וניסיון. לא לדעת מה אסור ומה מותר, לא לשמוע מה אני צריכה ומה טוב לי. רציתי להיות פחות מגובשת, פחות בטוחה שזו אני וזה ככה. רציתי חיים חדשים שלא יָדעו ג'ון וזורמים למיניהם, חיים שלא יָדעו ממה יש להיזהר ולמה. רציתי ספינות שלא טובעות. אבל הקיץ מגיע והסוודרים נושרים מגופי והצלקות שוב נחשפות לאוויר העולם.
מאז שהיא התחילה ללחוץ אני כבר לא מסתובבת עם צעקה. מצד שני, לכל מקום מלוות אותי דמעות בקצות העיניים שמחפשות קיר להיכנס בו. או לפחות פינה של שולחן. אמרתי לה את זה היום, אז היא לחצה לי עוד קצת על הלב. יש לה דרך מוזרה לעשות לי טוב.
הוא נוגע לי בכפות הרגליים ואומר לי "את רגשנית". "עקשנית?" אני שואלת, "לא, רגשנית" הוא מתעקש. אני מניחה את הראש ועוצמת עיניים על מנת שאוכל לחשוב על זה בשקט. מתי הפסקתי להכיר את עצמי?
|
תגובות אחרונות
-
G'inges
בתגובה על
-
"האידיוט"
בתגובה על צלו של הזמן
-
behind blue eyes
בתגובה על וכשתעוף ציפור האבן
-
noontet
בתגובה על golden brown
-
פיקטישוס דליקטסנז
בתגובה על משהו רקוב בממלכת דנמרק
תגובות (39)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לכי לים
הוא תמיד יודע
וביום טוב
הוא גם יכול להיות נדיב.
את הרי יודעת שמחיקת פוסטים ותמונות לא פותחת שום דף.
זכרונות ומחשבות נמחקים (רק לפעמים )ע"י זכרונות ומחשבות חדשים.
ספינות שלא טובעות מפליגות ומפליגות... ובסוף הן מגיעות למגרש גרוטאות ענק שבו מפרקים להן את הצורה .לפעמים עדיף לטבוע , זה אולי אפילו יעודן הטבעי.כך הן נשארות בשלמותן ומחכות בסבלנות לחוקרת .
אני חושב שאת עדיין מכירה את עצמך היטב .
אפשר רק לנסות
למחוק הכל ולהתחיל מהתחלה
תמיד יש פעם ראשונה
תמיד יש פעם אחרונה
ויש דברים שלא יקרו אף פעם
אהבתי.
אני חושב שלהכיר את עצמך- זה המון.
ולפעמים אתה אפילו לא בטוח בזה.
היא כבר בגיל שאפשר להתחיל?!
חג שמח, רעיית הרז
יש כאן רבים שרוצים למחוק וגם מוחקים = מתאפסים.
ואז מעגל היצירה והאיפוס (הכחשה) בא וחוזר עם תום הסיבוב.
נראה לי שהכי טוב זה להשלים ולהכיר בקיים.
יש הרבה להיות גאים בו, גם אם אינו עונה לתמונת ה"קשת" הצבעונית שבדימיון.
הגול האחרון כאב יותר מקיר :(
הנחמה היחידה שלי היא שהצלחתי להפוך את מפקד המ"מ ואת שומעת עבור ג'וניור לאוהדים של מנצ'סטר
אגב, צדקת במספר הגולים, רק לא בחלוקה...
אנחנו לא מכירות, ובכל זאת. בייחוד הפסקא השניה כיווצה לי משהו. פשוט מכירה את המחנק הזה שלא עובר. אפילו כשאומרים שבסוף הכול מסתדר. לחכות, זה סיוט. מאחלת לך ימים שקטים עם עצמך
"למחוק את המחשבות, למחוק את הזיכרונות, למחוק את הגעגוע".
לא למחוק את המחשבות, לא למחוק את הזיכרונות, לא למחוק את הגעגוע.
חג שמח לך ולכל יקירחך,
אנטון
מצטער על התחזית השגויה...
?Cat fight
אפשר לבוא גם ?
באותו האופן , נוותר על כל האדומים שהועלו בעקבות ההברזה האלגנטית אתמול,
תמיד כייף לקרוא !
חג מקסים מותק
וחופשי עם המון אהבה
אני לא חושב.
אלא אם כן גם התגובה הזו תמחק.
לכל המגיבים והמגיבות,
באופן חד פעמי אני מעדיפה לשמור על השקט ולא לענות באופן אישי לכל תגובה
המון תודה על תשומת הלב והמילים הטובות, הקשבתי לכולן :)
שיהיה חג שמח לכולנו ואביב של הפלגות
עם הרבה אהבה,
הדס.
את יודעת שיש רק טלויזיה אחת לשני המשחקים
את בטוחה שזאת נקודת הפתיחה שלך?
לא איכפת לי ללכת מכות על השלט
שהוא יהיה הגננת?
ודי כבר עם המסיבות האלה...
יש עבודה!
מעניין אם התגובה הזאת תמחק...
גם אני באה עם הילדים
אולי נפגש כולנו באולפן?
אפשר לעשות מסיבת פרידה לאלפסין בשידור.
גם אני בא לצ'מפיונס, עם הילדים.
צרחות/מכות
אני באה הערב לראות צ'אמפיונס.
כשהדמעות מגיעות זה כבר סוג של שלב "מתקדם". פטנט רשום צריך לרשום מי שהמציא אותן. להביע ככה רגש, להוציא. ועוד בפורמולה של מים. אנחנו אוהבות הרי מים, נכון?
אה, כן,
תמיד יש לך את האנשים שאת אוהבת, ושגם הם אוהבים אותך !
תגידי,
את רוצה להפליג בספינה על מים שקטים, עם אותו נוף,
עם אותו האוויר,
עם אותם האנשים,
עם אותה הרצפה,
עם אותם השמיים ?
! You know better darling
נשיקות.
לא בטוח שלחיצות על הלב עושות טוב.
עדיף לשחרר.
ומה שצריך לקרות יקרה.
כי אם רוצים חלומות מתגשמים.
גמני חושב שעדיף פשוט לתת לדמעות לצאת
(זה גם בריא לעיניים)
אני לא בטוחה שחייביים לבטל את מה שהיה בשביל מה שיהיה חדש.
איכשהו נראה לי שלהכנס בקיר ולתת לאלה לזלוג סופסוף יכול להיות יותר אפקטיבי, זה מחליק את הסיבוב.
סוג של נקיונות לפסח. אולי השנה הוא יהיה כהלכתו? ואולי כמו כל שנה- לא.
אז את באמת אוהבת חירות.
בכלל, אני בעד לצרוח מדי פעם. זה משחרר.
(הדרך אל עצמנו היא הדרך הכי קשה שקיימת.)
אפשר שלא למחוק ולא לשכוח ובכל זאת לגלות שאת לא מכירה את עצמך. זה טוב.
צודקת!!
מה למחוק?! השתגעת?
ואז מה?
(ולא התכוונתי לפוסטים)
אז באתי לערב קריאה של תמנונים
ורציתי לומר לה:
גם אני
כמוך.
סנכרון מוזר.
(אולי זה יגרום לך לשוב אל פני המים)
מתי הפסקתי להכיר את עצמי?
האדם שאנו הכי פחות והכי הרבה מכירים הוא עצמינו.
מזל.
אחרת היה לנו משעמם.
תמיד כיף ךקרוא את הפוסטים שלך
מכירה את הלחיצות האלה, שמשחררות את הצ'אקרות
ולפעמים פותחות את הברזים....
זה בדיוק הזמן - לפני הקיץ :-)
ואת יכולה להתחיל מחדש גם בלי למחוק !!
יקירתי באופן חד פעמי אכתוב לך בפרטי **
זה מזכיר לי את הסרט "שמש נצחית בראש צלול".
אחרי שהגיבור החליט למחוק את כל הזיכרונות,
המוח שלו נאבק כדי לשמור על זיכרון האהבה, למרות
כל הכאב. כמה היינו רוצים לפעמים. אבל הזיכרונות,
הידע שיש לנו, על הטוב ועל הרע, הופכים להיות פנס
יקר להמשך הדרך, אחרי שהם רוקנו מהמטען הרגשי.
אל דאגה, הקיץ מגיע, והשמש טובה לצלקות. וצלקות,
זה רקמה מאוד גמישה, יותר חזקה.
אולי מהרגע שהחלטת למחוק הכל?