בזמני החופשי שהוא לא הרבה, אני חושבת על ילדי היקר טל, לוחם בגבעתי שנפצע לפני ה"רגיעה" מפגיעה של צל"פ פלסטיני וראיותו נפגעה בגלל פגיעה בקרנית (שאי אפשר לטפל אלה על ידי השתלת קרנית) וחזר לגדוד . אני מוטרדת, הוא השתתף גם במלחמה האחרונה (אמא אין לך מה לדאוג... עכשיו מדי פעם הוא מספר דברים קטנים,,,) אבל אחרי הסרט............. בוא נאמר עוד 30 שנה מי יהיה לעזור לו אם אני לא אהיה... ילד מקסים.... אהבת חיי.... (הוא לא יהיה קרבי... פינקת אותו מידי... כך אמרו לי) ועכשיו מה.??? אני חושבת לעצמי עוד 87 יום לשחרור והוא עבר כל כך הרבה! האם בזמן הזה יהיה עוד "סיבוב עם הסורים..?????) אני מוטרדת חיל האויר טס מעל ראשי כל היום ואני , על מי אני חושבת? לא חושבת על זה שטילים יעופו כאן ואני אהיה במקלט מרגיעה את ילדי הקטן בן ה-9? אני חושבת על הילד שלי שבאימון בצפון.......... שעוד מעט הוא משתחרר........שאולי מתכננים לו עוד סיבוב........... שביקשתי ממנו......... בבקשה אל תתנדב... אני רוצה אותך חי.....הקרבת מספיק....
|