מראות (שלא יחזרו (?)) ערב: אתה לא מגיע לארוחת הערב. אתה כבר לא מטלפן להודיע. הוא כבר נרדם. חריקת ההדום שנפתח מכורסא, פצפוץ של קליפות. פרשנים צועקים ושריקות (צ'וחים). "תנמיך" אני מבקשת דורשת צועקת. בהייה. שתיקה, צפייה אדוקה במסך ללא תוכן. גרביים. חולצה ברייח סיגריות. נעליים. בסלון. במטבח. מפתחות. ערב אחר: אתה מכין לו חביתה (ואני הכנתי מרק). מצחצח לו שיניים והוא רוצה רק אותי. הוא נרדם. גוזל קטן על החזה הרחב שלך. (ואתה עדיין מזפזפ..) סופ"ש: אני יושבת איתו מאחור. אתה נוהג. הוא מדביק מכוניות מרוץ. הוא מבקש שוב את אותו דיסק. ושוב. נוסעים ושרים. תמונה של בוקר: הוא מושיט לך יד קטנה אתה עוטף לו עם יד גדולה. אתם יורדים במדרגות לכיוון המכונית. בדרך הוא מספר לך משהו. ואני רואה אתכם. |
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אוי כואב לי הלב עכשיו
מיכל, הקטע הקצר הזה מרגש בטירוף.
תודה
איזה יופי את כותבת!
אני ממש נמצאת שם אתכם.
אולי לא יחזרו, אבל לבטח יבואו מראות אחרים...