כותרות TheMarker >
    ';

    reality check point

    לא על כנפי נשרים

    לא על כנפי נשרים
    הוא בא, אם הוא בא,
    ולא שאגת אריות
    היא בשורת כניסתו.

    בסתר זוחל הוא כרמש,
    מגיח לפתע בשעת תרדמה
    מחשכת הפינות הזנוחות,
    הנגד אדם – הפאשיזם.

    אריה (לוין) דקר (1975). שירים. תל אביב: שחר.


    הבלוג הזה הוא בלוג עדויות מהמחסומים בעומק הגדה (ולא מעברי הגבול המצויים כמעט על הקו הירוק). אלו עדויות של אישה אחת, אני, שעומדת במחסומים כבר ארבע שנים וחצי, פעם בשבוע. אני מסתפקת בפרסום עדויות, לרוב מצולמות. את דעתי אני שומרת בדרך כלל לדיון המתנהל בתחתית כל פוסט.

    חופש הביטוי, כמו כל זכות אחרת איננו בלתי מוגבל. כשמצאתי עצמי נותנת במה לדוברים אלימים סגרתי את הבלוג לתגובה לחברים רשומים בלבד. תגובות אלימות מבריחות קוראים רציניים ומדרדרות את הדיון. הודעות אלימות, הודעות פח-זבל או כאלו שלא תורמות לדיון לא ימחקו, אבל חברותו של הכותב בבלוג תפסל כך שלא יוכל לשוב ולהשתתף בדיונים. חופש הביטוי אינו כולל את החירות לפגוע באחרים והוא אמור לממש את זכותי ואת זכותם של קוראי לעשות בבלוג שימוש מועיל.

    אם אתם רוצים להצטרף לבלוג כקוראים פעילים, הצעו לי חברות. המנעו ממכתבי נאצה, גם לפעילי זכויות אדם מותר לדבר. את אלו שישלחו, אפרסם בבלוג בציון שם הכותב. מכתבי הנאצה לא ימחקו, גם אם תגידו ש\"הלבנתי פניכם ברבים\" (כפי שטענו קודמיכם). חישבו לפני שאתם שולחים.

    החומרים בבלוג, כתובים ומצולמים, שמורים תחת זכויות יוצרים. כל שימוש בהם, חלקי או מלא, בהתאם לרוח הבלוג או שלא, ללא אישור ממני, איננו חוקי. אין לשכפל, להעתיק, לצלם, לאחסן במאגר מידע או לעשות כל שימוש אחר אלא ברשות מפורשת ממני ובכתב.

    בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו

    23 תגובות   יום שלישי, 7/4/09, 12:27

    הסגר* על הגדה החל אתמול יום שני 6.4 בחצות ויגמר במוצאי שבת 18.4 בחצות.

    בתמונה - פלסטיני משועבד. 

    צילמתי ב 19.3.09 בשער בגוחיה (בבקעת הירדן, בין התנחלות רועי להתנחלות בקעות, כביש 578). השער פתוח שלוש פעמים בשבוע - ראשון, שלישי וחמישי - בבוקר בין 08:00 ל 08:30 ובצהריים בין 15:00 ל 15:30 (אני יכולה לספר שקורה שחיילים לא מגיעים לפתוח את השער. הייתי שם ביום שלישי ה 31.3.09 בצהריים. חיילים לא באו והשער נותר סגור). ילדים (רובם בניהם של רועים נודדים שכבר אינם נודדים מפני שהצבא אסר עליהם לנוע) שגרים מצידו האחד של השער ולומדים בצד השני לא חוזרים הביתה מידי יום. מדובר גם בילדים בני 6 ו 7.

     

    חג חירות שמח לחוגגי החג.

     

    כתר (או מצור) פירושו הקפת אזור ומניעה חלקית או מלאה של תנועת תושבים מחוץ לו או לתוכו. שכם, למשל, - העיר עצמה, מחנות הפליטים ו 15 כפרים, ובסך הכל למעלה מ 200 אלף תושבים - נתונה למעשה בכתר כבר מעל לשבע שנים. כניסה ויציאה ממנה מתאפשרת רק דרך אחד משלושת המחסומים המקיפים אותה (חווארה, בית איבא ובית פוריכ) ורק לאחר בידוק, בכניסה ובעיקר ביציאה מהעיר. כניסות ויציאות אחרות מהעיר נחסמו בקוביות בטון, גדרות, תילי עפר וזרועות ברזל.


    בזמן עוצר אסורה היציאה מהבתים. חל איסור גם על פעילות כלכלית. עוצר ממושך הוא ענישה קולקטיווית האסורה על פי המשפט הבינלאומי.


    בזמן סגר בטלים היתרי הכניסה לישראל. היתרים שהונפקו לתושבי הגדה לצורך עבודה וטיפול רפואי. ב 2000, אינתיפאדת אל אקצה, הוטל על השטחים סגר מוחלט (סגר כללי - כאשר מותרת כניסה עם היתר, בדרך כלל בצורת כרטיס מגנטי. למעשה מצויה הגדה בסגר כללי מאז מלחמת המפרץ הראשונה ב 1991). בהמשך, תחת הגבלות חמורות החלה ישראל לאפשר כניסה לשטחה לצרכים רפואיים ומסחריים. כך עד היום. עם זאת לאחר מעשי אלימות או בעת חגים ישראליים מוטל על השטחים סגר מוחלט ואישורי הכניסה בטלים.

     

    אריה ויערת באנגלית

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/4/09 11:31:

      צטט: שמוליק_ 2009-04-09 14:02:50

       יאוש? נקמה? וכל אלה את מעלה בשמי? לא ולא . אין בי רצון להביא אף אחד על הברכיים.

      הסגרים , נכון החלו לפני מלון פארק ולפני הדולפינריום ולפני כל מעשי רצח עם שביצעו בנו שכיניו. הסגרים החלו בעת שהכנסנו את רב המרצחים עראפאת ואת האידאולוגית השנאה שלו אלינו הציונים. הסגרים החלו כשהחלה האינתפאדה ולא מ67 עתכבשנו את יהודה ושומרון מהירדנים ואת עזה מהמצרים.

      הסגרים בפרוש נועדו למנוע או להפריע לטרוריסטים לפגוע בנו בעת שאנחנו הציונים חוגגים את חגינו עת שנחשב אטרקטיבי במיוחד עבורם לבצע פיגועים.

      אם את מעלה את הבעיה שלי בעינייך, אז תרשי לי להעלות את הבעיה שלך בעיני.

      בעיני הבעיה איתך יערת היא חד צדדיות מוקצנת . את באה בדרישה רק כלפי היישות הציונית שנקראת ישראל. את לעולם לא תעלי פה שום דרישה שלך מהם, הפליטים שמכונים פלסטינים.

      את צריכה לדרוש מהם כבני אדם להשליך הצידה את האלימות והטרור. כמו שאת באה מאיתנו היהודים להקל עליהם.

      רק כך אוכל להאמין שאת מכבדת אותם כבני אדם ולא מתנשאת מעליהם בבחינת : מסכנים שלי , תנו לי לפעילת שמאל יהודיה לעשות את העבודה עבורכם.

      על כן, אני טוען שכמו שמשה הוציא אותנו מעבדות מארץ מצרים ולא דרש חלקים ממצרים למען הקמת יישות עברית בתוכה, אלא הוציא אותנו משם בחופזה בלילה אחד מסוים אל ארץ ישראל המובטחת, כך בדיוק על הפליטים המסכנים להקים עליהם מנהיג אמיץ שיוציא אותם לחרות. עליהם להפסיק את בכיתם בישיבתם במצרים שלהם. כולם כולל הם זכאים לחרות.

      אינך יכול להפחיד בטרור אוכלוסיה שלמה ולצפות מאותה אוכלוסיה שתחבק אותך. לו היית שר הבטחון המחויבת לבטחון תושבי ישראל היית לוקחת את הסיכון ומסירה את הסגר לפני החג?

       

      אנחנו באמצע תהליך בו אנחנו במלחמה מהיום הראשון בו החלטנו שישראל ולא אנטרטיקה היא המקום להקים בו בית לעם היהודי.

      החרות זה דבר שעל האדם לקחת בידיו ולא לחכות שיפול עליו ככה פתאום.

      הסיפור היהודי מלמד כי אם תקח חרות זו בתוך תהליך ארוך וקשה אתה תזכה לעזרה ותראה ניסים גדולים ואז תזכה להיות בן חורין.

      אנחנו והם לא בני חורין עדיין. אנחנו והם כבולים זה לזה. ואחרי מאבק ארוך וממושך אנחנו נזכה לחרות והם יזכו לחרות.

      רק לעניין טענתך כי אני חד צדדית (מפני שבכל השאר לצערי אינך מתמצא וכבר השבתי לך בפוסטים אחרים)

      הבלוג שלי לא מתנהל בחלל ריק. והוא לא מבקש לתאר את העולם כולו. הבלוג הזה הוא בלוג צנוע. מטרתו לתאר את הנעשה במחסומים בעומק הגדה. אילה, חברתי, כעסה עלי כשפרסמתי כאן את רשימת שמות תושבי עזה ההרוגים באחת ההפצצות. "למה על ילדי שדרות את לא כותבת?" עניתי שעל ילדי שדרות יש מי שיכתוב, על ילדי עזה אף אחד לא יכתוב רק אני.

       

      לעניין תפיסת עולם מגמתית - בזה נגוע דווקא הימין. הימין אוהב לתאר את הסכסוך כמלחמת בני אור ובני חושך. השמאל מבקש דווקא להראות כי מחבלים ומתונים יש בשני הצדדים.  

        9/4/09 14:02:

      צטט: יערת דבש 2009-04-09 01:34:11

      צטט: שמוליק_ 2009-04-08 12:21:43

      רציתי להוסיף עוד משהו שקשור לסגר ולחג של היהודים. (הציונים בפי בני דודינו)

      תארו לכם כיהודים שחוגגים, אתם יושבים עם משפחתכם המורחבת והזמנתם אורחים נוספיםאבל בגלל גודל המשפחה ובשל מגבלות המקום החלטתם לחוג בסדר בחדר אוכל שבמלון. בחדר האוכל 250 אורחים שמחים ואז, פתאום בלי שום קשר לאווירת החג לקריאת ההגדה מגיע מישהו בתחפושת אישה ומפוצץ עצמו במרכז האולם.

      שמו של המלון פארק, מיקומו בנתניה והשנה ,2002 ליל סדר.

      תוצאת הטבח שלושים יהודים שנרצחו הצעירה ביותר בת עשרים יכלה להיות בת דודה שלכם, והמבוגרת בינהם יהודיה בת תשעים יכלה להיות סבתא רבא שלכם. חלק מהנרצחים זקנים יהודים ששרדו את השואה.

      והנה יש סגר ערב החג. שכנינו מוגבלים וסובלים .....כמה עצוב...

       

      אל יאוש שמוליק. צא לנקום בהם. זה ש 42 (כמעט) שנה לא הורדת אותם על הברכיים לא אומר שזה לא יכול לקרות בחודש הקרוב. ולא משנה באיזה מחיר. כל רגב באדמת הקודש שווה יותר מכל מחיר שיהיה עלינו לשלם.

       

      יש לך בעיה עם סיבה ומסובב. הסגרים על הגדה בחגי ישראל לא החלו אחרי הפיגוע במלון פארק, אלא לפניו. ועוד אנקדוטה - חברה טובה שלי היתה שם.

       

       

       יאוש? נקמה? וכל אלה את מעלה בשמי? לא ולא . אין בי רצון להביא אף אחד על הברכיים.

      הסגרים , נכון החלו לפני מלון פארק ולפני הדולפינריום ולפני כל מעשי רצח עם שביצעו בנו שכיניו. הסגרים החלו בעת שהכנסנו את רב המרצחים עראפאת ואת האידאולוגית השנאה שלו אלינו הציונים. הסגרים החלו כשהחלה האינתפאדה ולא מ67 עתכבשנו את יהודה ושומרון מהירדנים ואת עזה מהמצרים.

      הסגרים בפרוש נועדו למנוע או להפריע לטרוריסטים לפגוע בנו בעת שאנחנו הציונים חוגגים את חגינו עת שנחשב אטרקטיבי במיוחד עבורם לבצע פיגועים.

      אם את מעלה את הבעיה שלי בעינייך, אז תרשי לי להעלות את הבעיה שלך בעיני.

      בעיני הבעיה איתך יערת היא חד צדדיות מוקצנת . את באה בדרישה רק כלפי היישות הציונית שנקראת ישראל. את לעולם לא תעלי פה שום דרישה שלך מהם, הפליטים שמכונים פלסטינים.

      את צריכה לדרוש מהם כבני אדם להשליך הצידה את האלימות והטרור. כמו שאת באה מאיתנו היהודים להקל עליהם.

      רק כך אוכל להאמין שאת מכבדת אותם כבני אדם ולא מתנשאת מעליהם בבחינת : מסכנים שלי , תנו לי לפעילת שמאל יהודיה לעשות את העבודה עבורכם.

      על כן, אני טוען שכמו שמשה הוציא אותנו מעבדות מארץ מצרים ולא דרש חלקים ממצרים למען הקמת יישות עברית בתוכה, אלא הוציא אותנו משם בחופזה בלילה אחד מסוים אל ארץ ישראל המובטחת, כך בדיוק על הפליטים המסכנים להקים עליהם מנהיג אמיץ שיוציא אותם לחרות. עליהם להפסיק את בכיתם בישיבתם במצרים שלהם. כולם כולל הם זכאים לחרות.

      אינך יכול להפחיד בטרור אוכלוסיה שלמה ולצפות מאותה אוכלוסיה שתחבק אותך. לו היית שר הבטחון המחויבת לבטחון תושבי ישראל היית לוקחת את הסיכון ומסירה את הסגר לפני החג?

       

      אנחנו באמצע תהליך בו אנחנו במלחמה מהיום הראשון בו החלטנו שישראל ולא אנטרטיקה היא המקום להקים בו בית לעם היהודי.

      החרות זה דבר שעל האדם לקחת בידיו ולא לחכות שיפול עליו ככה פתאום.

      הסיפור היהודי מלמד כי אם תקח חרות זו בתוך תהליך ארוך וקשה אתה תזכה לעזרה ותראה ניסים גדולים ואז תזכה להיות בן חורין.

      אנחנו והם לא בני חורין עדיין. אנחנו והם כבולים זה לזה. ואחרי מאבק ארוך וממושך אנחנו נזכה לחרות והם יזכו לחרות.

        9/4/09 05:00:

      צטט: אירה ג 2009-04-09 02:34:48

      תודה על ביאור הטרמינולוגיה.

      אולי יכנס בעתיד, כטקסט בהגדה של הפלסטינים, לזכר יציאת עם ישראל מהשטחים.

       

      כבר כמה זמן שאני זוממת -

      נעשה החלפות. רק לדקה אחת. פלסטינים יעמדו בתוך העמדות הממוגנות, אזרחים יהודים-ישראליים ימעדו בתור, יגשו לעמדה ("וואחד וואחד"), ירימו חולצה ("כולו כולו") יסתובבו על המקום, יציגו תעודת זהות. בחווארה. בבית איבא. בבית פוריכ. בא-ראם. בזעטרה. בתיאסיר. בחמרה. בענבטה. בשקד. בקלנדיה. בג'בע-ליל. בעטרה. במחסום החדש בדיר שאראף. בחדש ובישן בעזון-עטמה.

       

      ר ק  ל ד ק ה  א ח ת

       

      לא צריך יותר מזה. שום דבר לא יהיה אותו דבר אחרי הדקה הזו.

        9/4/09 02:34:

      תודה על ביאור הטרמינולוגיה.

      אולי יכנס בעתיד, כטקסט בהגדה של הפלסטינים, לזכר יציאת עם ישראל מהשטחים.

        9/4/09 02:12:
      יציאת מצרים של לילה חדאד - בזמן אמת (היא תקועה בשדה התעופה קהיר, מנסה להגיע לעזה עם שני הילדים שלה, במקום זה תגורש לארה"ב)
        9/4/09 01:34:

      צטט: שמוליק_ 2009-04-08 12:21:43

      רציתי להוסיף עוד משהו שקשור לסגר ולחג של היהודים. (הציונים בפי בני דודינו)

      תארו לכם כיהודים שחוגגים, אתם יושבים עם משפחתכם המורחבת והזמנתם אורחים נוספיםאבל בגלל גודל המשפחה ובשל מגבלות המקום החלטתם לחוג בסדר בחדר אוכל שבמלון. בחדר האוכל 250 אורחים שמחים ואז, פתאום בלי שום קשר לאווירת החג לקריאת ההגדה מגיע מישהו בתחפושת אישה ומפוצץ עצמו במרכז האולם.

      שמו של המלון פארק, מיקומו בנתניה והשנה ,2002 ליל סדר.

      תוצאת הטבח שלושים יהודים שנרצחו הצעירה ביותר בת עשרים יכלה להיות בת דודה שלכם, והמבוגרת בינהם יהודיה בת תשעים יכלה להיות סבתא רבא שלכם. חלק מהנרצחים זקנים יהודים ששרדו את השואה.

      והנה יש סגר ערב החג. שכנינו מוגבלים וסובלים .....כמה עצוב...

       

      אל יאוש שמוליק. צא לנקום בהם. זה ש 42 (כמעט) שנה לא הורדת אותם על הברכיים לא אומר שזה לא יכול לקרות בחודש הקרוב. ולא משנה באיזה מחיר. כל רגב באדמת הקודש שווה יותר מכל מחיר שיהיה עלינו לשלם.

       

      יש לך בעיה עם סיבה ומסובב. הסגרים על הגדה בחגי ישראל לא החלו אחרי הפיגוע במלון פארק, אלא לפניו. ועוד אנקדוטה - חברה טובה שלי היתה שם.

       

        9/4/09 01:31:

      צטט: אהוד-אמיר 2009-04-08 18:34:55

      בדיוק בחצי השעה האחרונה קיבלתי שלוש ברכות "חג חירות שמח" באס-אמ-אסים.

      חג משהו בן זונה.

       

      זה לא רק החג הזה שהוא בן זונה. על עזריאלי מוקרן הדגל, בטח עד יום העצמאות. ימים יפים עוד נכונים לנו בחודש הקרוב.

      ברכות באסאמאס נשמע לי נורא. אשרי שחברי העוכרים ויתרו לי על העונג הזה השנה.

        9/4/09 01:30:

      צטט: א י ל ה 2009-04-08 16:29:43

       

      לא לחגוג זו גם דרך למחות.

          

      אני לא יכולה להגיד על עצמי שאני חוגגת.

      החג הזה הוא לא ממש חגיגה בשבילי. אני מעדיפה חגיגות מסוגים אחרים.

      אבל אני כן מציינת את החג הזה.

      מכבדת את הכללים הטקסיים החברתיים-משפחתיים.

      מנסה לשאוב איזושהי משמעות ואפילו הנאה מההתרחשויות.

          

      אני לא חושבת שמחיקה <סימבולית> של עצמי תחזיר למישהו אחר את חירותו.

      להפך.

      אני חושבת שרק אם באמת אני <סימבולית> אדע להתחבר לחירות שלי, אז אדע לתת חירות גם לאחר.

            

       

       

      כבר כמה שנים שאני לא בארץ באפריל ובשנים האלו ליל הסדר באמת חלף על פני בלי שממש הרגשתי. השנה זה היה אחרת. איכשהו, אתמול היה יום קצת אחר. עניין של אווירה ברחובות, של שיחות שניהלתי עם אנשים סביבי.

       

      היו ירקות יפים אצל הירקן, ודגדגו לי האצבעות. הכנתי סיר ענק של כרוב ממולא אורז (מלא אורגני) ברוטב עגבניות. המון שום וכוסברה(תבואי לעזור? מי שגר לבד יכול להתקע עם סיר כזה שנים). היה ריח של אוכל בבית. קצת מול המחשב, אבל לא עבדתי, ומשם למיטה עם עיתונים. המשפחה שלי הציעה שנכתוב הגדה משלנו לשנה הבאה, מפני שמסתמן שאהיה פה באפריל. יפה מצידם. אולי באמת נעשה את זה.

       

      אני לא חושבת שהפלסטינים צריכים לחכות עד שנגמור להתחבר לחירותינו.

        9/4/09 01:19:

      צטט: שושי1 2009-04-08 08:56:34

      את העיניים של המדינה.

       

      התרגשתי מהמשפט הזה. אנסה להיות ראויה לו. תודה שושי.

        8/4/09 22:53:


      "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא מארץ מצרים"

       

      בעיני משמעות המשפט הזה, שהוא אולי החשוב ביותר בכל ההגדה, שההזדהות שלנו עם סיפור היסטורי, עם ולאום, אינה עניין טבעי וברור מאליו. 

       

      הזדהות היא עניין של בחירה.

       

      וגם בדור הזה, חייב כל אדם ואישה לחשוב טוב על ההזדהות ה"אוטומטית" שלה עם ה"צד" שלו, ולא לזרום עם העדר. להחליט, לבחור, להסיק את המסקנות ולפעול.

        8/4/09 18:34:

      בדיוק בחצי השעה האחרונה קיבלתי שלוש ברכות "חג חירות שמח" באס-אמ-אסים.

      חג משהו בן זונה.

        8/4/09 16:29:

       

      לא לחגוג זו גם דרך למחות.

          

      אני לא יכולה להגיד על עצמי שאני חוגגת.

      החג הזה הוא לא ממש חגיגה בשבילי. אני מעדיפה חגיגות מסוגים אחרים.

      אבל אני כן מציינת את החג הזה.

      מכבדת את הכללים הטקסיים החברתיים-משפחתיים.

      מנסה לשאוב איזושהי משמעות ואפילו הנאה מההתרחשויות.

          

      אני לא חושבת שמחיקה <סימבולית> של עצמי תחזיר למישהו אחר את חירותו.

      להפך.

      אני חושבת שרק אם באמת אני <סימבולית> אדע להתחבר לחירות שלי, אז אדע לתת חירות גם לאחר.

            

       

        8/4/09 16:25:

      צטט: שמוליק_ 2009-04-08 12:21:43

      רציתי להוסיף עוד משהו שקשור לסגר ולחג של היהודים. (הציונים בפי בני דודינו)

      תארו לכם כיהודים שחוגגים, אתם יושבים עם משפחתכם המורחבת והזמנתם אורחים נוספיםאבל בגלל גודל המשפחה ובשל מגבלות המקום החלטתם לחוג בסדר בחדר אוכל שבמלון. בחדר האוכל 250 אורחים שמחים ואז, פתאום בלי שום קשר לאווירת החג לקריאת ההגדה מגיע מישהו בתחפושת אישה ומפוצץ עצמו במרכז האולם.

      שמו של המלון פארק, מיקומו בנתניה והשנה ,2002 ליל סדר.

      תוצאת הטבח שלושים יהודים שנרצחו הצעירה ביותר בת עשרים יכלה להיות בת דודה שלכם, והמבוגרת בינהם יהודיה בת תשעים יכלה להיות סבתא רבא שלכם. חלק מהנרצחים זקנים יהודים ששרדו את השואה.

      והנה יש סגר ערב החג. שכנינו מוגבלים וסובלים .....כמה עצוב...

       

      זה קצת... איך לומר... צר... כן, צר, להסתכל על סוגיית החירות הנגזלת דרך הזכוכית הזאת, לא?

           

      האירוע המזעזע הזה שקרה הוא מזעזע, כן, ומגונה ומוקע ולא אנושי ובלתי נתפש במוח הנורמטיבי.

      אבל שורשיו נטועים במקומות אחרים.

      אתה באמת חושב שיש כאן נקיי כפיים בכל הסיפור הזה של אנחנו והם? יש כאן צד אחד צודק וצד אחד טועה? אפשר להצביע על גורם מבודד ולהגיד - הנה, הכול בגלל זה, ואם זה ישתנה, אז הכול יעבוד כמו שצריך?

               

                 

       

        8/4/09 12:21:

      רציתי להוסיף עוד משהו שקשור לסגר ולחג של היהודים. (הציונים בפי בני דודינו)

      תארו לכם כיהודים שחוגגים, אתם יושבים עם משפחתכם המורחבת והזמנתם אורחים נוספיםאבל בגלל גודל המשפחה ובשל מגבלות המקום החלטתם לחוג בסדר בחדר אוכל שבמלון. בחדר האוכל 250 אורחים שמחים ואז, פתאום בלי שום קשר לאווירת החג לקריאת ההגדה מגיע מישהו בתחפושת אישה ומפוצץ עצמו במרכז האולם.

      שמו של המלון פארק, מיקומו בנתניה והשנה ,2002 ליל סדר.

      תוצאת הטבח שלושים יהודים שנרצחו הצעירה ביותר בת עשרים יכלה להיות בת דודה שלכם, והמבוגרת בינהם יהודיה בת תשעים יכלה להיות סבתא רבא שלכם. חלק מהנרצחים זקנים יהודים ששרדו את השואה.

      והנה יש סגר ערב החג. שכנינו מוגבלים וסובלים .....כמה עצוב...

       

        8/4/09 11:49:

      צטט: נעמית 2009-04-08 05:24:40


      טוב שאת פה להזכיר לנו שחג החירות זה מושג יחסי

      שמשום מה ככל שחירותנו גדלה חירותם של אחרים פה קטנה.

       

       


      יפה הגדירה נעמית את המצב והיחס ההפוך של חרות גדלה לנו חירות קטנה לאחרים.

      מה שנותן חומר מחשבה האם אי פעם החרות של שני הצדדים יכולה לגדול יחד ? האם פעם נחווה שלום שנוכל לחגוג את החציאה שלנו לחרות בלי שזה יבוא על חשבון האחר? האם תנאי הכרחי לכך שיהיה אמון הדדי והכרה הדדית בזכות קיום וניהול חיים נורמליים ככל העמים. התשובה כנראה נעוצה ברצון שני הצדדים, ובמיוחד ברצון מי שמוביל אותם.

      אני לא אוותר על החג שלי ואחגוג אותו ללא יסורי מצפון, כי מבחינתי אם הם יגרמו לי לא לחוש את החג זהו נצחון שלהם, ונכון להיום כמו שנכון לאחור, זה או אנחנו או הם. עד שישתנו התנאים לטובת כולם- הלוואי.

        8/4/09 08:56:

      ושוב, כתמיד, יערה, בכל פעם שאני נכנסת אני מודה לך גם כאן ועוד יותר בלבי, שאת העיניים שלי במקומות החשוכים האלה. זוכרת שפעם אמרו על איזה חייל שהיה העיניים של המדינה?

      טעות. את העיניים של המדינה.

      תודה רבה

      ושיהיה אביב מרהיב

      שיתערבבו לפחות מראות הטבע וידללו קצת את המראות האחרים

      שושי שמיר

        8/4/09 06:40:


      כבר שנים שאני לא משתתפת בקריאת הטקסט הזה של ההגדה.

      לו היה לי אלוהים - זה לא היה כזה ששופך חמתו ועושה בהם שפטים.

      אני קוראת אותך ומבינה עוד יותר טוב למה.

        8/4/09 05:24:


      טוב שאת פה להזכיר לנו שחג החירות זה מושג יחסי

      שמשום מה ככל שחירותנו גדלה חירותם של אחרים פה קטנה.

        7/4/09 15:29:

      צטט: manta ray 2009-04-07 14:53:44

      עצוב שככה אנחנו חוגגים את חירותנו...

       

      אני לא אחגוג את החג. אני לא חושבת שעם כובש יכול להרשות לעצמו לחגוג. את חמתכם שיפכו על הגויים בלעדי. אני אינני מצטרפת. קודם נשחרר אותם מעולנו אחר כך נוכל לחגוג חירות או אביב או מה שלא יהיה.

       

      אני חושבת על הצעיר הישראלי הממוצע שמתגייס לצבא. בחנוכה הוא שמע על המכבים בפורים על המן הרשע בפסח על פרעה בל"ג בעומר על חשמונאים. טחנו לו המח בלי סוף על השפלת עמו ועל מלחמה ונקמה. וזה בלי להזכיר עוד את יום השואה ויום הזכרון ויום העצמאות.

       

      במלחמה האחרונה בעזה חיילים מספרים שקיבלו אינסוף חוברות עליהן היו חתומים רבנים ובהן סופר על שחרור העם היהודי וארץ הקודש מידי צוררים. 

       

      פורסם ראיון עם מתנחלים מחוות גלעד במוסף סופהשבוע של מעריב לפני כשבועיים. על שמאלנים הם אמרו שהם לא מבינים מהו מוסר. זכויות אדם אינן מוסר יהודי, הם אמרו שם, להרוג 300 פלישתים זה מוסר יהודי.

        7/4/09 14:53:
      עצוב שככה אנחנו חוגגים את חירותנו...
        7/4/09 13:27:

      בכפר עזון עתמה נבנה מחסום חדש (לפני כמה שבועות). כמה משפחות צריכות עכשיו לעבור במחסום בדרך למכלת. כדי למנוע סחר במצרכי מכלת מצידו המערבי של הקו הירוק מוגבלת כמות המצרכים שיכולה כל משפחה לקנות. בתמונה, צילמתי ב 31.3.09, נער בן 13 מתחנן להעביר עוד קרטון של ביצים. החיילת לא הסכימה. קשה לכעוס עליה, היא פעלה בהתאם לפקודות.

       

      ארכיון

      פרופיל

      יערת דבש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין