כותרות TheMarker >
    ';

    העט של ענבל

    מורה טובה-מורה לחיים.

    6 תגובות   יום שלישי, 7/4/09, 14:49

    20 שנה,

     

     ואין סיכוי שאני אשכח את דורית.

    דורית היתה המחנכת שלי בימי  חטיבת הביניים.

    היא היתה אז מורה צעירה, אמא לשני ילדים קטנים (היום כבר אמא גאה לשישה)

    והיתה נכנסת לכיתה כרוח סערה, עם אנרגיות אדירות להרביץ בנו תורה, הסטוריה, ובעיקר דרך ארץ.

    אבל לא בגלל זה אני כותבת עליה,

    היא היתה הרבה מעבר למורה.

    ביתה היה פתוח תמיד בפני התלמידים, ואכן, לא פעם, מצאתי את עצמי מבקרת אותה בביתה,

    כשהייתי צריכה אוזן קשבת, עצה טובה, או סתם, כשהייתי צריכה דלת להיכנס אליה ושתקבל אותי בחמימות.

    ואם היא היתה עסוקה, אז רמי, בעלה, תמיד היה יושב איתי בסלון ומספר לי סיפורים על ילדותו, ואני הייתי יושבת מהופנטת.

    כשחגגו חנוכת בית לבית הספר, דורית בחרה בי לנאום בשם התלמידים,

    כשהיתה תחרות כשרונות צעירים, דורית שהיתה בועדת השיפוט, דאגה שאזכה במקום הראשון, ושתי חברותי זכו במקום השני.

    וכשהיה צריך לנזוף, גם אז דורית עשתה את זה עם כל הלב, ולפעמים גם זה היה צריך לעשות.

     

    לימים הייתי מורה בעצמי.

     

    נר לרגלי היו הימים בהם דורית היתה המחנכת שלי.

    ממנה למדתי לראות כל תלמיד בפני עצמו.

    ממנה למדתי לתת את המענה והרגישות לכל תלמיד ותלמידה בצרכיו האינדיבידואליים.

    לעיתים לגשר בין תלמיד להוריו, ולחבריו.

    אבל בעיקר לתת לכל אחד את ההרגשה שרואים אותו, מבחינים, נמצאים שם בשבילו.

    מדי כמה שנים אני מרימה טלפון, דורשת בשלומה, מאחלת חג שמח,

    והנה גם היום,

    ערב ליל הסדר, התקשרתי.

    30 איש יגיעו לחגוג מחר על שולחנה, והיא מוצאת חצי שעה לשוחח איתי ולשאול מה שלומי, בני משפחתי,

    ולפרגן על מה שאני עושה כיום.

    נשארה מקסימה כשהיתה, וכיום היא מפקחת ארצית במשרד החינוך.

    (איזה נכס!!!)

     

    איזה כיף שיש אנשים כאלה...

     

    מוקדש באהבה לכל המורים האלה..

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/4/09 13:14:


      אני שמח לראות שלא רק לי היה מורה כזה, מורה שהוא מודל לחיים.

       

      שלמה גור, הותיק והטוב, מחנכי מביה"ס היסודי, איש אשכולות

      רב פעלים ופעילויות שמעל לכל החדיר בי את האהבה לזמר העברי,

      ועד היום קולו מהדהד באוזניי בשיעורי הזמרה המאולתרים.

       

      ומסכנות המחנכות של ילדיי לאורך השנים (וצבלי לפגוע בקהל המורים),

      שמודל כזה היה לנגד עיניי כל השנים...

        12/4/09 11:39:


      אלה הדמויות שהם לא סתם מורים בבית הספר , אלא מורים לחיים...

      וכיף לך שאת עדיין יכולה להנות ממנה, שיש לך את המקום האוהב הבטוח הזה , עם החכמה המיוחדת

      שאליו ניתן לפנות תמיד.

      חג שמח ושבוע טוב לך,

      ס ו ז ן

        10/4/09 13:15:

      צטט: ד ר ו ר 2009-04-10 12:53:07


      בטח באותו הבצפר שלי..

       

       


      דווקא לא נראה לי

      אלא אם כן למדת במעלה אדומים..

        10/4/09 13:06:


      בס"ד

       

      כל מילה בסלע חקוקה

      חניוך מקטנות כה חשובה.

      זהו המסר הנכון והאמיתי.

      כילדים אנו כמו השתילים.

      כאשר שותלים שתיל, חייבים לטפחו

      ולעצבו ע"מ שיגדל ישר ולא עקמומי

      כך גם הילדים. כאשר דואגים לטפחם

      ולהובילם בדרך נכונה ומוסרית

      ובזמן בחרותם נראה תוצאות טובות לעמלנו.

       "והיה כעץ שתול על פלגי מים"........

                                                      חג שמח לכולנו

                                              תזכו לשנים רבות ומועדים טובים.

                                          ב- אהב"ה- ארגון הנכים בישראל, המיוחד

                                                               ירון

        10/4/09 12:53:

      בטח באותו הבצפר שלי..
        9/4/09 07:29:

      יפהפה.

      כיף לקרוא פרגון (מוצדק) שכזה.

      ככה, בשביל הנשמה.

      ארכיון

      פרופיל

      ענבל הופמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין