| אני לא סרטן, אני לא חייה בבועה ויותר מכל אני לא מתביישת. שנתיים עברו מאז שישבתי במשרד של הקב"ן בתל השומר ביום הגיוס שלו ואמרתי לו את דעתי, " אין לי מה לתת, אין לי מוטיבציה" לא יכולתי להגיד לו שאני משוגעת, שאני עומדת לפגוע בעצמי או שאני דתייה, פשוט אמרתי לו את האמת. ברגע זה אתם מסננים כלפי קללה, אומרים שאנשים כמוני צריכים לרדת מהארץ וקוראים לי פרזיטית, פרזיט הוא נטל על החברה, אני לא רציתי להיות נטל, לא רציתי למצוא את עצמי בטירונות מאיימת שאני אפגע בעצמי, לא רציתי לשבת בקריה מ9 עד 15.אני לא מתמודדת בכוכב נולד ואני לא דוגמנית, אני בחורה שעשתה בחירה ללכת וללמוד ובמקום לשבת בבסיס ומי יודע מה הייתי עושה, נסעתי לחו"ל ועשיתי שירות הרבה יותר גדול למדינה ממה שאי פעם יכולתי לעשות בצבא. שמעתי מאות סיפורים על מה זה ישראל בעיני אנשים, ראיתי מה זה ישראל בעיני העולם וישבתי שעות, דיברתי והסברתי ואם שיניתי לבן אדם אחד את דעתו על המדינה הזו אז אני גאה בעצמי, כי לשכנע אדם לבוא ולבקר פה בארץ ישראל זה מעשה הרבה יותר ציוני מאשר לשבת רגל על רגל בקרייה.אז למה לי מגיע להתחיל את החיים שלי בזמן שאחרים עושים פעולות בשטחים ומסכנים את עצמם? לא מגיע לי, אבל אני עשיתי בחירה. בחרתי לחיות עם הכתם הזה, שיושב לי על קורות החיים, האות שכתובה לי על המצח בראיונות עבודה, הצל שיושב עלי שאני לא נתתי שאני בחרתי בלא נורמלי, אבל כמו כל בחירה זו הייתה בחירה שלי והיא נעשתה בלב שלם.לא אני לא רואה את הצבא רק כקרייה ורק כג'ובניקים, אני יודעת מה הולך בצפון, אני יודעת שלבנון זה לא רק הבופור ויותר מכל אני זוכרת כל יום שאנשים בגיל שלי מקריבים את החיים שלהם כדי שאני אוכל לישון בשקט. אני באה ממשפחה עם מסורת צבאית ארוכה שבה ההחלטה שלי לא התקבלה בברכה, אבל התקבלה בהבנה, כי כמו המשפחה שלי גם הצבא הבין, לגייס אנשים חסרי מוטיבציה ואנשים שלא רוצים, יעלה להם הרבה יותר כסף מאשר וייקח להם הרבה יותר זמן מאשר לתת תוספות לחיילים שכן רוצים את זה, שכן צריכים את זה. מגמת השתמטות אולי הקטינה את הצבא, אבל צבא גדול לא מודד את האיכות שלו. במקום לבוא ולתקוף אותנו כדי להוריד את הספוט מהמחדלים של מלחמת לבנון השנייה, שבה לא הייתה בעיה של כוח אדם אלה איכותו, כדי לבוא ולהקשיב, לנסות להבין שאולי הבעיה היא לא רק בנו, שאולי אנחנו מנסים לתרום בדרך אחרת קצת פחות קונבנציונלית. כבר פגשו בי אנשים שקראו לי לרדת מהארץ, אני מסתכלת להם בעיניים ואומרת, ניסיתי וחזרתי, כי אין לי ארץ אחרת. |