כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תגובות (4)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      10/4/09 18:50:
     

    אני החילוני נחשב כבן הרשע כי אני הוא הבן שכופר בעיקר .

    הדתיים לעומתי על פי קביעתם הם הבנים החכמים היות וקיבלו על עצמם את העדות והחוקים וגו'.

    מאוד יתכן שהם אכן חכמים שהשכילו לבחור מתוך חירות בדרך הנכונה ואילו ואני כסיל שוגה וסופי גיהנום, אבל היות ואנו חוגגים את חג החרות אז מה אם החרות שלי?

    אני לא רוצה להיות חייב לראות את עצמי כאילו יצאתי ממצרים!

     אני רוצה להיות חופשי לראות את עצמי כאילו יצאתי ממצרים (או לא)..

    אני רוצה שכל הבחירות של חיי יעשו מתוך רצוני החופשי ולא מתוך היותי חייב משהו למישהו.

    זוהי יציאת המצרים שלי.

      9/4/09 00:18:

    יפה הפסיפס הזה. באמת מרשים ומעניין המקום המשמעותי שהחג תופס בחיינו. ואפילו רק לעיין ברשימת הפוסטים החדשים בקפה - ולראות שחלק ניכר ממנה מורכב מפוסטים הקשורים בדרך כזו או אחרת לחג...

     

    חג שמח :-)

     

    אורית. 

      8/4/09 17:12:
    אכן גם השתא אני בן חורין מאירוח
    ועבד למסורות משפחתיות קדומות אחרות...

     
      8/4/09 14:49:

    מעבר להנאת הקריאה ברשומה חגיגית זו, מבקשת להעיר בנימה משועשעת,

    כי אם יש לך זמן להרהורים ולעיון בטקסטים עתיקים... סימן שאינך מארח והשתא אתה בן חורין.

     

    אולי ד.בן גוריון היה חצוף אבל כנראה שאי אפשר לבנות מדינה בלי חוצפה,

    אבל דווקא דבריו של ברל כצנלסון היו אלה, שדברו אלי יותר מכל.

     
    חג אביב שמח ופורח

    רננה :)

    חייב אדם לראות את עצמו

    4 תגובות   יום שלישי, 7/4/09, 21:21
    בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם
    משפט חזק, אה?
    מפרק אותו לגורמיו:
    דור ודור- ביטוי כל כך יפה. כבר בצורתו מתגלה תוכנו.
    חיב אדם- ציווי אוניברסאלי. לא חייב יהודי, אלא חייב אדם באשר הוא אדם
    לראות את עצמו- החיוב הוא בהתבוננות הפנימית.
    כאילו- החיוב הוא לחלימה, לפנטזיה, דמיין את עצמך. לא תעתיק ממה שאמרו לך אלא תדמיין, תיצור תפעיל את כל עולם דמיונך ותיצור מחדש תוכן מהגרוטאות הישנות.
    יצא- מעניין שהציווי הוא לדמיין את היציאה. לא את העבדות, לא את קבלת התורה שאחרי אלא את חווית השחרור.
    מצרים- כל אחד והמצרים שלו, בין המצרים שלו.

    יום לפני הסדר ואני מוצא את עצמי מעיין בטכסטים.

    חושב על הצירים התוכניים החזקים עליהם נע החג.

    בין עבדות לחירות,

    בין יחיד למשפחתו- לקהילתו,

    בין חורף לקיץ,

    בין עם שמקריב קורבנות לעולה לעם שמתאסף ושר שירים,

    וגם אולי בין העתקה ומסירה לבין יצירה חדשה-

    בין הדברים שעוברים מדור לדור לבין הדברים שחייבים להשתנות.

    אלוהים הוא השינוי אומר יהודה עמיחי.

     

     
    מביא לכאן את הפסיפס.
    .
    מתוך ההגדה:

    בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָׁם, לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵנוּ.

    .

    בן גוריון בשחצנות משהו, לפני ועדת חקירה של האו"ם:

    .

    לפני כשלוש מאות שנה הפליגה לעולם החדש אניה ושמה ,"מייפלאואר"
    היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת, אם יש
    אנגלי אחד, היודע בדיוק אימתי הפליגה אניה זאת; וכמה אמריקאים יודעים
    זאת; היודעים הם כמה אנשים היו באותה אניה; ומה היה טיבו של הלחם
    שאכלו בצאתם.
    והנה לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, לפני הפלגת "מייפלאואר",
    יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית,
    יודע בדיוק באיזה יום יצאו: בחמישה עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה
    לחם אכלו היהודים: מצות.
    ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן,
    באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו
    על היהודים מיום שיצאו לגולה.
    והם מסיימים בשני מאמרים: השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין. השתא הכא, לשנה הבאה בירושלים.
    .
    .

    ברל כצנלסון:

    פסח! עם שומר במשך אלפי שנים את יום צאתו מבית עבדים ודרך כל מחילות השעבוד והאונס והאינקוויזיציה והשמד והפרעות, נושאת האומה בליבה את הגעגועים לחופש ומביאה אותם לידי ביטוי עממי אשר לא יפסח על כל נפש מישראל, על כל נפש ענייה ומרודה! מאבות אל בנים, דרך כל הדורות נמסר דבר יציאת מצרים זיכרון אישי, אשר אינו מחוויר ואינו דהה.

    "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". אין לך שיא של הכרה היסטורית מרומם מזה, ואין לך התמזגות של יחיד וכלל - ברחבי כדור העולם ובעמקי הדורות - גדולה מאשר בצו פדגוגי עתיק זה. איני יודע יצירה ספרותית יותר מחנכת לתיעוב העבדות ולאהבת החירות כסיפור השעבוד ויציאת מצרים. ואינני יודע שום זיכרון עתיק שכולו מופנה לקראת העתיד, שכולו סמל להווה ולעתידנו כ"זכר ליציאת מצרים".

    איזה יצר חירות עמוק טבוע בלב עם שיכול היה באביב ימיו ליצור יצירה גאונית כזאת ולמסור אותה מדור לדור.

    .

    .

    ועמיחי החכם מהרהר לו:
    .

    הרהורי ליל הסדר, מה נשתנה, שאלנו

     

    מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות.

     

    ורובנו גדלנו ולא נשאל עוד ואחדים

     

    ממשיכים לשאול במשך כל חייהם, כמו ששואלים

     

    מה שלומך או, מה השעה וממשיכים ללכת

     

    בלי לשמוע תשובה. מה נשתנה כל לילה,

     

    כמו שעון מעורר שתקתוקו מרגיע ורדים

     

    מה נשתנה, הכל ישתנה. השינוי הוא האלוהים.

     

    הרהורי ליל הסדר. כנגד ארבעה בנים דיברה

     

    תורה, אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד

     

    שלא יודע לשאול. אבל לא מדובר שם

     

    על אחד טוב ולא על אחד אוהב.

     

    וזו שאלה שאין לה תשובה ואם תהיה לה תשובה

     

    לא ארצה לדעת. אני שעברתי את כל הבנים

     

    בצרופים שונים, חייתי את חיי, הירח האיר

     

    עלי ללא צורך והשמש הלכה לה וחגי פסח

     

    עברו בלי תשובה. מה נשתנה. השינוי

     

    הוא האלוהים. המות נביאו. 

     

     

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אילן שריף
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין