יצאתי באומץ מבועת הסוליפציזם שלי, קודם רגל, כתף וראש ואחר כך כל השאר - והלכתי לבית ספר. אפיזודה תעסוקתית של יום אחד במטה בחירות. מדי פעם חוויה כזאת נחוצה ומועילה. היא מזכירה לי למה אני לא יכולה לעבוד בעבודות מהסוג הזה. כצפוי, זהו יום חגם של הקונטרול פריקס. יש למנהל הקמפיין מערכת ממוחשבת ומתואמת טלפונית, שבה זורמים הנתונים בזמן אמיתי. זה הזכיר לי את מי שמרתיח מים בסיר, ומרים את המכסה כל חמש דקות לראות אם זה אכן כבר קורה. בכמה אחוזי רתיחה אנחנו בכל שלב. לא ברור למה זה חשוב. אולי משום שזה אפשרי. זהו מצב שבו הטכנולוגיה חכמה והאנשים טפשים. בעולם אידיאלי, תיאורטי, יש למנהל ביד תוכנה מדהימה. הדבר היחיד שמקלקל לו את העסק הוא הגורם האנושי. אז לא חבל שאנשים הם לא רובוטים? אתה מתזמן אותם, והם לא עומדים ביעדים. מתפלק להם פה, משתבש להם שם, מה שמאפשר למנהל לחטוף התקפי זעם ולהתנהג אל נתיניו ליום אחד בתוקפנות שאין לה תג מחיר. תפקידו מאפשר לו להתחמק מהצורך לעבוד על יחסי האנוש שלו. אני משערת שהאסכולה וסגנון הניהול הללו כנראה רווחים מאוד ורק מזלי הטוב הרחיק אותי מהתנסויות כאלה.