כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    האם "הדמיון החברתי" עובר טרנספורמציה?

    3 תגובות   יום רביעי, 8/4/09, 02:53

     

     

      
     

    "משהו מהותי משתנה ביכולת שלנו לדמיין; המדע חושף בפנינו תמונות ומראות שהיו עד לאחרונה נסתרים מן העין" 
    את האמירה הזאת פרסם לאחרונה wired מגזין בכתבה המציגה תערוכת צילומים  מסן פרנסיסקו: המתארת את   התפתחות הצילום במדע -  The EarlyYears of Seeing the Unseen  

       

    "התערוכה חושפת שיטות וטכנולוגיות בהן התמונות צולמו כמו של גילוי חיים מיקרוסקופיים, מולקולות של נאנוסכאל וגלקסיות החיות במרחק של ביליוני שנים . אבל יחד עם זאת , היא גם חושפת את הטרנספורמציה שעובר הדמיוןהחברתי מעצם חשיפתו של אדם מן השורה  לרעיונות חדשים המאפשרים לו לחשוב ולחלום  עליהם". 
      


    microscopic life, nanoscale molecules and galaxies billions.  These images   have revolutionized 
    the disciplines in which they were made, but they also transformed the public's 
    imagination, giving common people new things to think and dream about 
       
     

     הרעיון כרעיון נשמע מעניין, אני אוהבת דמיון, והרעיון שיש דמיון חברתי, ושהוא עובר טרנספורמציה, כבר מצית לי את הדמיון...:-). 

     אבל האם כך הוא הדבר?....אנחנו מוקפים באין סוף אינפורמציה, העין רגילה לרפרף מעל כותרות וכל יום יש עוד ועוד אתרים ונושאים לרפרף עליהם ולהאמין שבכך אנi מחכימים.   האינטרנט מוצף בחידושים מדעיים, המחקרים    

    הרבה יותר נגישים,  מעצם החשיפה באינטרנט וגם דרך התפתחותן של טכנולוגיות חדשות המאפשרות למדע להיות הרבה יותר סקסי וקרוב לאדם מן השורה. .  

     

     אך האם הנגישות והחשיפה מעוררים את הדמיון או אולי ההפך?    אולי הםלמעשה משטיחים את הנדירות, והנדיר הופך תדיר..?

      

     זוכרת כשהייתי ילדה, כל האינפורמציה הייתה מנותבת דרך הרדיו, לא הייתה טלוויזיה, ואפילו לא טלפון. היו הרבה ספרים , היה יותר מרחב פנוי מאינפורמציה שאיפשר מקום לדמיון... 


    היו אנשים קטנים ברדיו שסיפרו סיפורים, היו  דמיות שיצאו מתוך הספר ורקדו בתוך הצללים, היה העץ ששורשיו הגיעו עד ממלכת כוש, ו אבן הבוחן שבחנה כליות ולב...    

       לא נגד הטכנולוגיה, נהפוך הוא, חושבת שהיא מקפיצה אותנו למדרגה חדשה במהירות שאינה נתפסת....  אבל וכאן יש אבל גדול... העתיד קורם עור וגידים וחולף מול עינינו כמו סרט,   

     כמו עוד תמונה. אנחנו לא באמת נעצרים להבין את המשמעות  והעומק של המתרחש;  רק לפני רגע אנשים שהיו  
    רגילים לקנות קרח ברחוב ולשאת אותו בקושי מרחק מה, כדי שיצנן את חום הקיץ הלוהט, אותם סבים וסבתות, 
    גולשים באינטרנט ומשתמשים בסולולרים הכי מתקדמים. אמא שלי אישה בת כמעט 80 הציצה לי ללפטופ, וביקשה שאלמד אותה . הכול קורה כל כך מהר... 

      

    דמיון, דמיון חברתי, אם היה משהו כזה, אולי היינו עוצרים ושואלים איך למה ולאן מכאן ....

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/5/14 07:49:

      "יש לי דמיון שעוזר לפעמים לשכוח" (זוכרת מאיזה שיר זה נלקח?), אז להוותך דמיון האדם היה הווה ויהיה. אולם, יתכן מאוד שדוקא בגלל ריבוי המכשירים הטכנולוגים כיום, דמיון האדם צמא יותר להרוות את דמיונו. והיה למשל דמיינתי שאת בחורה בת 30 לערך, אבל כעת חשפת את גילך בערך

      מופתע

       

      לגבי דמיון ככל הדברים לעיתים זה טוב ולעיתים זה רע. לא אחת אנשים מפתצים דמיון, והתנהלותם הינה על פי הדמיון, וברגע של מציאות נוצר מפח נפש גדול. ולא אחת המפח הזה הוביל ליחסים עכורים ובעיות נפשיות.

        9/5/14 07:38:

      צטט: sari10 2014-05-08 19:00:18

      מרתק כמו יתר הפוסטים שלך חיוך

      מסכימה איתך שהרדיו והקריאה בספר מפתחים את הדמיון 

      יותר מצפייה בטלביזיה וריפרוף באינטרנט ...

      פעם היה אחרת.

       

      כבר עברו יום וחצי מאז שהפוסט הזה נכתב :-)

      ויש לי עוד כמה דברים להוסיף: 

      אנחנו מתרגלים מהר מאוד לשינויים הטכנולוגים כמו שנכתב בפוסט.... 

      והטרנספורמציה שקורת שאנחנו יכולים לדמיין עתיד, שחיים בתחום הלא ידוע. והמדע הבידיוני

      וזה מספיק מעניין כדי לכתוב על זה פוסט חדש....

        8/5/14 19:00:

      מרתק כמו יתר הפוסטים שלך חיוך

      מסכימה איתך שהרדיו והקריאה בספר מפתחים את הדמיון 

      יותר מצפייה בטלביזיה וריפרוף באינטרנט ...

      פעם היה אחרת.

      שאר רוח ופליאה כאורח חיים


      מהו והיכן חבוי הניצוץ הנוגע וההופך את החיים ככאלה ששווה לחיות אותם.
      איך מייצרים חדווה קיומית , הכרה שיש בה תמימות ופליאה השואפת כל הזמן לעמוק וליפה יותר

      לתור אחר נגיעות שמהותן בהרף עין.
      שאיכותן מעוררת ו "מעלה" את רובד ה"היות" שלי כאדם.

      ארכיון

      פרופיל

      Einbar - blog
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין