ערב פסח תשס"ט 8.4.2009
בוקר טוב מדריכים יקרים ואהובים, בוקר טוב לרבי עקיבא היקר והאהוב. ברצוני לקבל תקשור לחג הפסח, תודה.
אילנה יקרה ואהובה, הולכת הינך בדרכי אבותיך אשר היו צדיקים ואשר קיימו את התורה כהלכתה: "ואהבת לרעך כמוך". מותר האדם מן הבהמה, ברם גם הבהמה ראויה ליחס טוב והוגן. הכבוד נדרש לכל הבריאה כולה, לכל החי והצומח, המונח כאבן שאין לה הופכין - הדומם, הבריות כולן, תחת כל מעטה של לאום, דת ומין. בחג הפסח הזה ניתנת לכם הזדמנות שנייה: לצאת מעבדות לחרות. מהי העבדות? העבדות הינה לממלכת הפחדים, אל תהומות "החושך", אל "היצר הרע" המושל ושולט ומתאווה לספק את צרכיו בתובענות של "הב לי עוד, ועוד- ועוד", וכך מריץ אתכם כעריץ ממטרה חומרית אחת לאחרת, הבאה אחריה, ומושל בכם בחוזקה. ואתם עייפים מתביעותיו החוזרות ונשנות לעמוד בציפיות הדמיוניות של מוחכם,המושפע מהחברה בה אתם חיים. המושפע מתכנות חוזר ובלתי פוסק של "כיצד אתם אמורים: לחיות, לנהוג, לחשוב, להיראות, ואפילו... ל ה ר ג י ש בנסיבות מסוימות". הינכם מתוכנתים לפעול כמו רובוטים משומנים היטב, צייתנים, חסרי מחשבה ורוח משל עצמכם. זוהי ה ע ב ד ו ת הפנימית, העבדות הרוחנית. העבד הוא נטול יכולת לקבוע לעצמו את גורלו. העבד הוא המכונה הצייתנית של האדון שלו, שזכותו לנהוג בו כאוות נפשו. העבד הוא חסר יכולת שיפוט עצמית בין "טוב" ל"רע", משום שהוא נענש על כל חריגה מהנאמר לו. העבד מותנה על ידי החוקים של: "אסור", ושל "לא". (עשרת הדיברות בצורתן הנוכחית!) העבד אינו מאמין באלוהים המאפשר לו להיות הוא עצמו במלואו. העבד מאמין כי הפחד הוא השולט ו אם יחרוג מהנוהל שציוו עליו - ייענש ואף בחומרה ופתיל חייו ייקפד. לפיכך מקפיד הוא לציית לדרישות השוט. שוט הפחד, שוט ההיגיון המנווט על- ידי אדון הפחד, שוט המוסכמות - המנווט על ידי החברה של העבדים בה הוא חיי.
ומהי החרות? החרות הינה ראשית לכול חרות פ נ י מ י ת. חרות של האדם המחובר וקשוב אל נשמתו, אשר מצויה היא תמיד ב א ו ר, ב ח ו פ ש, ב א ה ב ה. אשר יודעת היא את מטרת וסיבת כל התנסויותיו, תלאותיו, מקור ופשר סבלו, אושרו ושמחתו. הנשמה אשר רואה בעיני האור שלה את כל התמונה במבט על שמבחין בכל פרטי הפרטים המצטרפים יחדיו לפסיפס ממדי מופלא ומדהים א ח ד! הנשמה אשר יודעת פשר ומקור וסיבת ותכלית כל הגלגולים כולם, אשר נועדו המה לצרף, לטהר, ולמרק את מהותה האלוקית. חרות פנימית מורה לאדם, ראשית לכול, להיות אדון לעצמו בלבד. לא לדון לא את עצמו ולא את זולתו לחובה, לשליטה, לעבדות. חרות זו מביאה את האדם להיות הוא זה החושב בשביל עצמו בלבד. החרות הינה להיות באמת שלך. להרגיש ולדעת אותה ולפעול מתוכה. לא כי "אמרו" לך, או "חשבו" בשבילך. בוודאי לא משום ש"ציוו" עליך, אלא כי כך אתה מרגיש ויודע שעליך לפעול. החרות היא להקשיב לעצמך. להקשיב ללב שלך ולפסוע בעקבותיו. החרות היא לתת לאהבה להנחותך, במקום לפחד שמעוות את חשיבתך העצמאית כבורא מציאות ייחודי (חלק מהבורא השלם ומהבריאה כולה שהיא הבורא בהתגלמותו המופשטת!) חרות אמיתית גורמת לך להרגיש, ותהיינה הנסיבות ה"חיצונית" כאשר תהיינה, ח ו פ ש י. משוחרר. עצמאי. בלתי מוגבל. חרות פנימית אמיתית מקלה על כל ההתמודדות בחיים שלך, משום שהיא מאפשרת לך ל ה כ י ל את מ ל ו א ע ו צ מ ת ך ה א מ י ת י ת! זוהי החרות. לעומתה, העבדות היא מגבילה, מצמצמת את זכות הבחירה, קשורה לסבל, עונש, חרפה, השפלה, עינוי. יכולים הם לבוא מצד "גורמים חיצוניים" (אשר הם מייחצנים לך את אמונותיך שלך הפנימיות!) יכולים הם להגיע מצד עצמך. בדיבור הפנימי שלך, בדרישות שלך מעצמך, באי הויתור לעצמך,שלמעשה הוא מעין נוגש עבדים פנימי שמוטמע בתוכך וגורם לך לפעול שלא על פי הרצון הטבעי והאמיתי שלך!
אם נסכם במילים המובנות לכם: העבדות הינה "חושך". החרות הינה " א ו ר". עליכם לבחור בין חושך לאור. העבדות הינה "פחד". החרות הינה "אהבה". עליכם לבחור בין פחד לבין אהבה. כעת, נראה כי ביכולתכם לראות בקלות מהי הדרך הנכונה עבורכם: דרך הפחד והחושך, או דרך האור והאהבה. דרך העבדות או דרך החרות. קל ופשוט. אך, האומנם? דעו לכם כי בימי אבותיכם, בארץ מצרים, ארץ היצרים, ארץ בין המיצרים, קל היה להבחין ולראות מי הוא העבד הנרצה ומי הוא האדון השולט. אבותיכם ידעו כי הם הפכו לעבדים. כי הם מרצים תקופת עבדות. הסיבה, אגב, כל כך ברורה היא ופשוטה. מדוע הפכו עבדים במצרים? משום שירדו לשבור שבר. כלומר, סבלו מרעב ובצורת בארץ כנען וירדו להיטיב את מצבם הכלכלי. החומר הוא הסיבה לעבדות! כמובן, שכשמסתכלים על התמונה במבט מלמעלה, רואים, יודעים ומבינים כי הכול נכון בבריאה ויש סיבה ותכלית לכל פרשיה ופרשיה בתנ"ך כמו גם לכל הדרמות בחייכם.
ונחזור כעת לענייננו. בתקופתכם הנדונה, אין אתם יודעים כי עדיין בית עבדים הינכם! אין אתם מזהים נכונה את כבלי הפחד הרוצעים אתכם אל מהמורות החיים. אין אתם מאפשרים לעצמכם באמת לחיות בבחירה חופשית בין פחד לאהבה, בין אור לחושך. אינכם רואים שאתם עבדים! זהו הדבר החמור ביותר, משום שכשאתה מזהה שאתה מצוי במצב מסוים, קל לך לבחור לצאת ממנו. כשאינך מזהה זאת, אתה שבוי בתוכו. אתה שבוי בסיטואציה. אתה עיוור, חרש, חסר ידע והבנה לגורלך! לפיכך, לא תוכל לשנותו. לצורך שינוי - דרוש זיהוי! וכיצד תלמדו לזהות מהו מצבכם האמיתי, יקירים? אך ורק אם תתחברו אל השכל הקדוש שלכם, המשולב עם הלב הקדוש שלכם. שימו נא לב: "של נעליך מעל רגליך" - של, הלא הם ראשי התיבות: ש - שכל ל - לב. נעליך - נעליים מייצגות הן את ה ת פ ק י ד של האדם. את ה ז ה ו ת החיצונית (המושפעת כמובן מהזדהות הפנימית) של האדם. התפקיד אינו האדם. תפקיד הוא רק תפקיד שיכול להתחלף ולעבור רוטציה מאדם לאדם! את הרגליים אי אפשר להחליף כמובן, כי הן מייצגות חלק בלתי נפרד וחשוב ממך. הרגליים מייצגות אף את "ההרגלים"! ההרגלים שאתה מאמץ לעצמך במהלך החיים הארציים, והם אשר יוצקים תוכן ומהות לדמותך ולתפקידך הכללי בגלגול הנוכחי! "כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת קודש הוא". ומדוע אדמת קודש? והרי האדמה קדושה היא בכל רגביה, בכל פיסותיה, בכל כולה. כל חלקיה קודש הם. האדמה קדושה משום ש א ת ה, ברגליים יחפות, בזהות האמיתית שלך, מחבר את לבך הקדוש למוחך הקדוש, האלוקי, נמצא שם. וכל מה שאתה עומד עליו, קדוש הוא. והאדמה קדושה היא וגם אתה מתקדש.
כיצד לצאת מעבדות לחרות, נשאל שוב. וכעת נענה: "דע מי אתה. מאין באת. לאן אתה הולך"! מי אתה? אתה נשמה אלוקית בתפקיד. אתה נשמה אלוקית מקודשת אשר באת מאלוקים וחוזרת לאלוקים. אתה א ח ד עם אלוקים. אתה ולא אחר. אתה ולא שליח. אתה ולא מלאך! ב ר ם, א ת ה יודע מי אתה רק לאחר שתצא מהעבדות של החושך והפחד. רק לאחר שתבחר ותהיה בחרות האמיתית, החרות של הנשמה באור ובאהבה האינסופיים והבלתי מותנים. רק לאחר שתשחרר מכבלי העבדות לחלוטין, אז תהיה באמת חופשי. אז תוכל לצאת באמת לחרות האמיתית, לחרות הטבעית, לחרות שהיא זכותך המולדת כנשמה מוארת בתפקיד ובתהליך ההתעלות.
קלף את הקליפות. והקליפות הן ההרגלים שרכשת וירשת מאבותיך העבדים, והקליפות הן לשון הרע, ויצר הרע, וחטא היהירות, וההתבדלות, והגאווה. והקליפות הן רגשות הפחד, צרות העין והקנאה, "עין הרע", והקללות והחרפות והגידופים שהן זרועות התמנון של הכעס, והקליפות הן הביקורת והשפיטה לחומרה, לזולת ולעצמך כאחד. והקליפות הן קליפות של בערות, חשכת ימי הביניים הפנימיים שלך, השנאה, המלחמה. ולאחר שתסירו את כל הקליפות המזהמות, המסתירות את אורה של נשמתכם האלוקית, תחשפו את הסוד שהוא כל התורה על רגל אחת: "ו א ה ב ת ל ר ע ך כ מ ו ך". ולפירוש המשפט הזה ברובד הגבוה יותר: "ו א ה ב ת א ת ה ' א ל ו ה י ך בכל נפשך, ובכל מאודך ובכל לבבך והגית בו יומם וליל". כי אתה ה'. בך ה'. כי רעך ה'. כי ברעך ה'. כי לא נפרדים הינכם מהמקור. כי הינכם השלם אשר הוא חלק מהשלם הכולל. וכאשר תבינו, וכאשר תפנימו, יגיע ה ש ל ו ם המיוחל, תגיע הגאולה הנכספת, עידן המשיח. ת ו ד ע ת ה א ח ד.
ואנוכי רבי עקיבא הייתי עימכם בעצם היום הקדוש הזה, מאציל את השראתי עליכם, מרעיף מאהבתי ומאורי ומחבק את הילתכם. ותודה אילנה אהובה על תרומתך. המשך יבוא, כי כך ביקשת.
חג שמח תודה והרבה אהבה,
אילנה |