כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    הגישה השילובית ליציאה מהמשבר

    26 תגובות   יום רביעי, 8/4/09, 11:49

    השאלה העיקרית שנשאלת עתה היא כיצד יוצאים מהמשבר?.

    ההנחות המקובלות, שבאמצעותן הממשלה והפרשנים הכלכליים מסבירים לנו כיצד ניתן לצאת מהמשבר, מבחינות בין צרכיהם של הסקטור העסקי, החברתי והציבורי ומתייחסות אל כל אחד מהם כסקטור, שהמשבר מחייב את חיזוקו והתייעלותו בנפרד.  

    אולם החלוקה הזו היא מיושנת ומכשילה בהיותה מתעלמת מההישגים הגדולים, המתאפשרים דווקא על ידי גישה התופסת את החברתי, העסקי והציבורי כשלם מערכתי, שבפעולתו ככזה הוא מאגבר את שלושתם ומאפשר יצירת 'קפיצת מדרגה' חברתית, עסקית וציבורית משולבת. 

    על מנת להמחיש גישה זו אביא שלוש דוגמאות:  

     Bilbao

    בצפון הרחוק של ספרד, במחוז ויזקאיה (Vizcaya), יושבת העיר הבאסקית בילבאו  (Bilbao). בעבר היתה בילבאו עיר אפרורית ומשעממת שכלכלתה נשענה על שירותי הנמל, מספנות, ייצור פלדה ותעשיות מסורתיות עתירות זיהום. בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת הוכתה בילבאו קשות על ידי השפל הכלכלי בכל תחומי התעשיות שלה. ב- 1993 רמת האבטלה בעיר הגיע ל- 29% מהמפרנסים של העיר. בעיר, שתמיד סבלה מרמה גבוהה של זיהום אוויר ואפרוריות, החל לגבור הייאוש.  

    בתוך הייאוש הזה התרחש תהליך של החייאה והתעצמות מבפנים, כאשר אגודות, קהילות וארגונים חברתיים חברו יחד עם אנשי עסקים ואלה הצליחו להלהיב את הרשויות העירוניות למאמץ שילובי, שפרץ את הגבולות המסורתיים שבין שלושת הסקטורים.  הם השיגו הסכמה עם העירייה על הקמת שני גופים שילובים חדשים שכללו נציגים של שלושת הסקטורים -  ה- New Urban Planning Scheme וה- Board of Public Work.

    שני גופים אלו עיצבו נרטיב חזוני חדש לעיר שכותרתו "בילבאו - עיר של אומנות ותרבות" ופעלו שיטתית לתאם ולתמוך ביוזמות ולהסיר מעצורים בירוקראטיים בפני יישום של יוזמות למימוש הנרטיב החדש. החלה פעילות מאסיבית לשינוי היעוד של מבני התעשייה העזובים הרבים, שהיו פזורים בעיר ולעיצובם מחדש כסדנאות אומנים, בתי קפה, מועדונים ותיאטראות. מנגד לא אושרו רישיונות העסקים של אותם מפעלים, שתרמו עדיין מקומות עבודה בשכר מינימום אך הנזק שהם גרמו לזיהום האוויר בעיר היה ניכר. העיר העתיקה של בילבאו שופצה, נפתחו עשרות מסעדות ובתי-קפה, הוקמו בתי-מלון חדשים, הורחבו כבישים ונבנה שדה תעופה חדש. בילבאו החלה לעלות על מפת התיירות.  

    כמו בסיפורים האחרים בהם ה- prepared mind פוגש את ההזדמנות שלו, (אותם תארתי לא פעם בפוסטים שלי), כך גם קרה בסיפור זה. נודע למנהיגי העיר שקרן גוגנהיים (Guggenheim Foundation) מחפשת משכן נוסף לזה שיש לה בניו יורק, לאוספי האמנות העצומים שלה. ונציה נבחרה כמקום המתאים לכך, אולם היישום של הפרויקט נתקל בחילוקי דעות וקשיים בירוקראטיים עם הרשויות של ונציה. בבילבאו ניצלו את ההזדמנות והזמינו את הקרן להחליף את המיקום של הקמת המוזיאון החדש, מוונציה למה שהיה עד לאחרונה "שום מקום" – בילבאו. ולמזלם, הקרן קיבלה את ההצעה. מוזיאון גוגנהיים בילבאו לאמנות מודרנית, (El Googen, כפי שהמקומיים קוראים לו בחיבה) תוכנן על ידי הארכיטקט פרנק גרי (Gehry) כמבנה מונומנטאלי והוא נחשב לאחת מיצירות הפאר הארכיטקטוניות של העת המודרנית. הוא נפתח לקהל ב-19.10.1997 וכבר בשנה הראשונה לפתיחתו הגיעו 1.4 מיליון תיירים לבילבאו. האפקט על כלכלת העיר ותושביה היה חסר תקדים, כשהוא מביא עימו תנופה ושגשוג כלכלי ואסתטי. בעיר החלה התעוררות של הקמת בתי מלון ומבני ציבור נוספים בסגנון ארכיטקטוני חדשני.  בילבאו הפכה מעיר רדומה, ענייה ואפרורית לעיר בינלאומית תוססת וחדשנית - יעד מבוקש על ידי התיירות הבינלאומית.

     

     

    Bryant Park 

    אני מניח שרובכם מכירים את פארק בריאנט (Bryant Park) הממוקם מאחורי הספריה הציבורית הגדולה של ניו יורק, בין השדרה החמישית והשישית ובין רחובות 40 ו-42. פארק זה, שגודלו הוא כארבעים דונם, הוא הפארק היחיד עד כה בניו יורק וכנראה גם אחד היחידים בעולם, שמנוהל לטובת הציבור על ידי איגוד פרטי שלא למטרות רווח, ולא על ידי העירייה. כיצד זה קרה?איזור הגן הוקצה עוד ב-1686 על ידי המושל הקולינאלי של ניו יורק דאז – תומס דוגאן כשטח ציבורי ושימש מ-1823 עד 1840 כבית קברות לעניי העיר. במלחמת האזרחים האמריקנית הוא שימש כשדה אימונים לתרגילי סדר.

    מאז הוא עבר מספר גילגולים נוספים עד שבמסגרת העבודות היזומות שבוצעו במסגרת הפרוייקטים לאספקת עבודה למובטלים בתקופת המשבר הכלכלי הגדול של שנות השלושים של המאה הקודמת, הוא נבנה כפארק עם חומת ברזל המפרידה בינו ובין הרחובות הסמוכים.הפארק החשוך והמובדל מהרחוב הפך בהדרגה למקום מסתור לסוחרי סמים, לעסקי זנות ולמשכן להומלסים. מבקרים ותושבי הבתים שסביב הפארק נזהרו מלהתקרב אליו. משטרת ניו-יורק נאלצה להציב ארבעה שוטרים באופן קבוע בפארק, וגם אלה לא הצליחו להוריד את רמת הפשע והאלימות הגבוהה שבו. הפארק הפך לסמל לדעיכתה של ניו יורק ולפשיעה הגואה בעיר.

    בתחילת שנות השמונים התארגנו הפעילים החברתיים, בעלי העסקים ותושבי השכונות הסמוכות, שנוכח מצב העניינים בפארק חשו סכנות לחיי משפחותיהם וסבלו מירידת ערך נכסיהם, והקימו את ה- Bryant Park Restoration Corporation (BPR). ה- BPR הוא תאגיד חדשני שמייצג קונספסט של שותפות שילובית לניהול פארקים בין החברתי, העסקי והציבורי, כשהעיקרון המארגן שלו הוא שהציבור הוא שצריך להיות האחראי לניהול הפארק באזור מגוריו. ב-1988 הצליח התאגיד לעניין את קרן משפחת רוקפלר וקרנות פרטיות נוספות בעיצוב ובניה מחדש של הפארק. עבודות אלה הסתיימו ב-1991.

    הגישה העקרונית בעיצוב מחדש של הפארק הייתה לפתוח אותו אל הרחובות ולהפוך אותו למקום מואר, המעודד פעילות ציבורית בתוכו בכל שעות היום והלילה. הגישה גרסה שלא צריכה להיות מחיצה בין הפארק ובין הרחוב, שכן בני אדם מרגישים בטוחים ונינוחים יותר דווקא כאשר לא קיימת מחיצה כזו. הפארק מציע מגוון של אפשרויות בילוי ומשחקי חברה לגילאים השונים, ומתקיימים בו קונצרטים ופסטיבלים על הדשא. הוא מושך קהל מגוון מקומי ותיירים רבים. הפארק זכה לפרסים רבים על העיצוב ועל רמת הניהול שלו והוא משמש עתה כדגם חיקוי לפארקים עירוניים וכסמל לתחייתה המחודשת של העיר ניו יורק.

    את ההצלחה הגדולה של הפארק מייחסים בעיקר לצורה המיוחדת של היזמות ושל הניהול השילובי שבו, הכולל אחריות לא רק לניהול המיזם אלא גם לתחזוקת הפארק ולביטחון באזור הפארק. צוות הפארק, הלבוש בבגדים מיוחדים, ממלא את כל התפקידים האלה כשלמות שילובית אחת, כשהוא רואה עצמו אחראי לא רק לניקיון ולסדר אלא גם למילוי התפקידים שבעבר מילאה המשטרה בפארק. גישה זו גרמה להורדה דרמטית באלימות ובפשיעה. ב-1979 נרשמו 150 מקרי שוד בפארק ומאז 1991 נרשם רק מקרה אחד בשנה. כיום התאגיד של הפארק אינו נזקק עוד לתרומות של קרנות ומקורות ציבוריים. הוא ממומן מהכנסות בעלי הבתים ובעלי העסקים, שערך רכושם עלה, ומאירועים שמתרחשים בפארק.

    כולם יצאו מורווחים מהיוזמה: התושבים ובעלי העסקים בסביבה, שערך רכושם והיקף עסקיהם עלו (שנתיים לאחר שה- BPR החל בפעולתו דמי השכירות בכל האזור עלו ב- 60%), העירייה שהכנסותיה ממיסי הארנונה של התושבים העסקים והמשרדים בסביבה עלו גם הם, המשטרה שנוכח הירידה התלולה בהיקף הפשיעה באזור שוב לא נדרשה להציב את ארבעת השוטרים, שהיו בפארק באופן קבוע לפני פעולת ה- BPR, ובעיקר כל תושבי העיר ואורחיה, שהרוויחו פינת חמד ציבורית שמשתלבת ותורמת רבות לנוף החיים האורבניים של ניו יורק, כשהיא מספקת פינת רגיעה מדופק הזרימה הדינאמית של העיר ובו בזמן היא חלק בלתי נפרד ממנו.

     

     

     

     

    Curitiba

    קוריטיבה היא בירת מחוז חקלאי בברזיל הנקרא פאראנה (. (Parana לא הייתם מצפים מעיר מחוז כפרית להיות משהו יוצא מהכלל, אך קוריטיבה היא בהחלט כזו. היא הפכה לסמל לאורבניזים אנושי מוצלח ולעיר של קיימות סביבתית. בקוריטיבה רמת ההכנסה לנפש היא גבוהה ב- 66% יותר מזו של הממוצע בברזיל ולאורך שנים קורטיבה שומרת על צמיחה של 7.1%, לעומת 4.2% שהוא הממוצע הרב שנתי של הצמיחה בברזיל. הגאווה של התושבים בקוריטיבה בעצמם ובעירם היא גבוהה ביותר. במשאל שנערך לפני מספר שנים הצהירו 99% מתושבי קורטיבה כי אינם מוכנים לגור בשום מקום אחר. כיצד כל זה קרה?.

    את הפיכתה לכזו מייחסים למנהיגותו יוצאת הדופן של ראש העיר לשעבר חיים לרנר (יהודי ומוכר גם כאן בישראל), המסמל באישיותו את השלמות השילובית של מה שניתן לכנות החיים הפשוטים אך הטובים בסביבה אורבאנית.אולם גם במקרה של קוריטיבה, למעשה כל זה התאפשר בעקבות הקמתה של התארגנות מיוחדת שנקראת Curitiba Urban Research and Planning Institute (IPPUC)  שאיגדה אינטלקטואלים, חוקרים אורבניים, אנשי ניהול מהסקטור העיסקי ופעילים חברתיים. כל אלה פועלים במשולב לעיצוב, תכנון ויישום חזון החיים הפשוטים אך הטובים בסביבה האורבאנית. סיפורה של קוריטיבה מראה כיצד ניתן לקיים כל זאת למרות רמת ההכנסה הנמוכה של התושבים, ללא סיוע ממשלתי רב, ולהמשיך ולקיים זאת גם נוכח הגידול הניכר באוכלוסיית העיר בגלל הצלחתה. וכל זאת ביעילות שאינה מוכרת בניהול ערים אחרות בעולם.

    רמת ההכנסה של התושבים בערים הכפריות בברזיל היא בדרך כלל נמוכה וכך גם איכות החיים שלהם. אולם קוריטיבה הוכיחה כי רמת חיים עירונית אינה פונקציה ישירה של רמת ההכנסה של התושבים או של מידת ההזרמה של כספי הממשלה.

    הדאגה לשכבות החלשות בעיר אינה מתבססת על בתי תמחוי לעניים ושירותים מיוחדים  לאוכלוסיה מוכת גורל, אלא בעיקר על נגישות של האוכלוסיות החלשות לשירותים קהילתיים ברמה גבוהה ושיתופם בנטילת האחריות לשירותים אלה. מה שמילא תפקיד חשוב במימוש גישה זו הייתה ההחלטה על הפקעת נתיבי תחבורה המרכזיים מתנועת רכבים פרטיים לטובת הקמת מערכת תחבורה ציבורית זולה, המבוססת על אוטובוסים מהירים. אלו מאפשרים לתושבים העניים של העיר, שגרים בפרברים הרחוקים ושעד כה לא הייתה להם אפשרות ועניין להגיע למרכז העיר, ליהנות ולהשתתף בשפע של פעילויות ואירועים. על מנת להוזיל את מחיר כרטיסי הנסיעה מהפרברים הרחוקים, נקבעו תעריפים גבוהים יחסית של כרטיסי הנסיעות בקווים הקצרים.

    בקוריטיבה פועלת גם אוניברסיטה פתוחה, שמאפשרת גישה חופשית לכל מתקניה כולל הספריה שלה ומספקת קורסים בתחומים מגוונים כמו תחומים שונים של מכניקה, ספרות, עיצוב והגנת הסביבה, תמורת סכומים סימליים. (אגב, האם ניסיתם להיכנס לספריית אוניברסיטת תל אביב? כדאי שתנסו על מנת לחוות את ההבדל).

    את בעיית הניקיון והפסולת העירונית, שבערים עניות היא מתבטאת בערימות זבל המצטבר ברחובות, פתרו בקוריטיבה על ידי פרויקט הנקרא "זבל שאינו זבל". פרויקט זה מאפשר לכל אדם לקבל תשלום עבור זבל ממוין, כאשר התשלום הוא בכרטיסי נסיעה חינם ובקבלת שירותים ציבוריים ובריאותיים בסיסיים, שממומנים על ידי קרן המחזור שבה מצטברים הכספים שהעירייה חוסכת ממחזור הפסולת. בקוריטיבה הצליחו להגיע למחזור של % 70 של הפסולת העירונית. בכך לא רק מצאו דרך זולה להגביר את הניקיון ולהקטין את העלות העירונית לסילוק פסולת, אלא גם משיבים את כבודם האנושי של מי שאצלנו הם המחטטים בפחי הזבל, האוספים את פחיות ובקבוקי הפלסטיק על מנת לנסות ולמכור אותם למשפחות הפשע, שהפכו את איסוף הפחיות והבקבוקים בישראל לאחד ממרכזי הרווח שלהם.

    כל היוזמות הציבוריות של ה- IPPUC מתבצעות תוך כדי הקפדה שלא להסתבך בפרויקטים יקרים וארוכים. הכול חייב להיות זול, יעיל, גמיש ומספק פתרונות מהירים. זו היא הסיבה לכך שמערכת התחבורה של קוריטיבה מתבסס על אוטובוסים, שעלות ההסבה וההקמה שלהם למערכת תחבורת המונים נמצאה כקטנה לאין ערוך מזו של הקמת רכבת תחתית או תוכניות רכבת קלה למיניהן וכך גם מהירות השלמתה. הגמישות בפרויקטים נתפסת כחשובה ביותר על מנת לאפשר עריכת שינויים בתכנון המוקדם, כשמסתבר מתוך ההתנסות שאלו נחוצים, הן מסיבות טכניות והן מסיבות אנושיות או חברתיות. 

     

     

     

     

     

     אילו לקחים רלוונטיים למצבנו עתה ניתן ללמוד משלוש דוגמאות אלה? 

    ראשית, שלושתן התחילו בתקופת משבר ומתוך מודעות לקריסת מודל הארגון והפעולה הקיימים. הן הפכו את המשבר הבסיסי להזדמנות. המשבר הכלכלי החמור שבו אנו מצויים עתה הוא ההזדמנות שלנו לפרויקטים שילוביים כאלה.  

    שנית, פרוייקטים כאלה מתרחשים בסדרי גודל אנושיים, שבהם אפשר לתפוס את משמעויות הדברים מתוך הניסיון הישיר ולסגור במהירות מעגלים של למידה ופעולה. 

    שלישית, זו היא הרמה בה ניתן להשיג יחסי עלות תועלת ((cost effectiveness טובים יותר מאלו שניתן להשיג בתוכניות השקעה ממלכתיות מחד, ומאידך ברמות הקטנות של היזמות העסקית והחברתית של העמותות כל אחת בפני עצמה. להשקעה בכל אלה יש חשיבות, אך הן לא יכולות להשיג את 'קפיצת המדרגה' המיוחלת.  

    רביעית, השלטון המקומי, שפעילותו חשובה לניהול התקין של העיר בימים כתיקונם, אינו מספיק כשלעצמו בכדי לבצע את 'קפיצת המדרגה' הנדרשת בתקופת משבר. זו מותנית בנכונות וביכולת לקיים תאגיד משותף לחשיבה ופעולה שילובית רב ממדית ורב היבטית, חוצת סקטורים וחוצת קהילות.  

    חמישית, בשלושת הדוגמאות, השילוביות הוכחה גם כיעילה יותר וגם כגמישה יותר לצרכים, ללמידה ולהשתנות (מה שקרוי בשפה הניהולית – agility). 

    שישית, פעילויות שילוביות כאלה מצליחות לבצע את 'קפיצת המדרגה' ללא צורך במשיכת תאגידים עסקיים גדולים, שיכולים "לפתור" את בעיות התעסוקה, אך אין להם כל קשר עם הקיים והמתהווה בעיר או באזור (דוגמת הקמת מפעלי אינטל בקרית גת).  

    לעומת הגישה המניחה שהיציאה ממשברים כלכליים מושגת על ידי הזרמת כספים, שיניעו שוב את גלגלי הצריכה והביקוש, ושמתייחסת לבני האדם כאוסף של פרטים צרכניים, מסתמנת כאן גישה הגורסת שהיציאה מהמשבר צריכה להיות דרך תהליכים של יזמות שילובית חברתית-עסקית-ציבורית. לגישה זו בהקשר המיוחד של ישראל יש יתרון נוסף בהיותה תורמת לחוסן החברתי, שהוא כה נחוץ לנו בהתמודדות עם איומים עתידיים.  

    מה דעתך? 

    צבי לניר

     Praxis ©    

    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/5/09 12:03:

      צטט: מיכל גולן 2009-05-01 01:37:59

      תודה על פוסט איכותי ומעורר מחשבה--אכן יש הרבה על מה לדבר.

      זה מעניין שאנשים תמיד מניחים שנסיבות חיצוניות מאפשרות או מעכבות שינויים כאלה.  אך אולי בעוכריו של עמנו הוא דווקא המשפט הנפוץ: "ככה זה בישראל"... כאילו יש איזה כוח עליון שמכתיב פה את הדינמיקה החברתית, הפוליטיקה, המיסים... השחיתות... וכדומה.  כאילו לנו אין חלק ביצירת המציאות הזו.   ואולי השאלה שיהיה מרתק לשאול היא, מהם הפרמטרים החברתיים-תרבותיים--רוחניים שמטפחים חשיבה יצירתית כזו של שינוי קואופרטיבי?  מה קיים בתשתית שלנו כתרבות שיכול לתרום לכך ומהם המוטיבים במערכת הערכים, דת וחברה אשר מונע מהחברה להרתם לשינוי כזה?  

       

      אני רוצה גם להזכיר פה את אחת הדוגמאות הכי מרתקות בעיני להצלחה בתנאי קונפליקט בלתי יאומנים -- 

      המקום: שרילנקה

      לאירגון קוראים "סרבודייה"  בהנהגתו של דר' א. ט. ארייאראטני

      התשתית: כלכלה בודהיסטית 

      סרבודייה (Sarvodaya) --פירוש השם: לעורר את כולם--מהיחיד אל כלל האנושות.  להתעוררות הזו יש מימדים רוחניים, מוסריים, תרבותיים, חברתיים, כלכלים ופוליטים.

      תוצאות: יותר מ 15,000 כפרים מאורגנים תוך 50 שנה וחזון להמשך פורה עוד יותר

      כדי לקרוא על התשתית, התכנית העסקית, מטרות ואיסטרטגיות: http://www.sarvodaya.org

       

      באוגוסט 2006 עמדתי לקחת קבוצה לשרילנקה כדי לחיות, ללמוד, לעבוד ולקבל השראה מפועליו של האירגון אולם למרבה הצער, פרצה המלחמה שם במלוא עוצמתה והחלטנו שאנו לא רוצים לקחת אחריות כזו כבדה על אנשים...  אבל הפוסט שלך עשה לי שוב חשק...

       

      מיכל

      תודה לך על שהעלית כאן את עבודתו של Ariyaratne ותנועת ה- Sarvodaya בסרי לנקה.

      יש מהמשותף בין גישתו ובין הגישה שאני מייצג  כאן בפוסט זה ובפוסטים נוספים שכתבתי ומקווה להמשיך ולכתוב. אחד הדברים החשובים המשותפים לשתי הגישות היא ההכרה שקפיצת המדרגה החברתית-כלכלית צריכה ויכולה לבוא מלמטה.

      אולם בעוד שגישתו של  Ariyaratne מייצגת תנועה חברתית וספיריטואלית, גישתי היא צנועה יותר. אינני משוכנע גם שהגישה שמתאימה לחברות בסרי לנקה והודו מתאימה גם לישראל.

      מכל מקום האיש והתנועה וההקשר האפשרי שלו למציאות הישראלית ראויים לפוסט נפרד ואני רוצה להניח שאת תכתבי אותו.

      צביקה לניר

      .

        1/5/09 01:37:

      תודה על פוסט איכותי ומעורר מחשבה--אכן יש הרבה על מה לדבר.

      זה מעניין שאנשים תמיד מניחים שנסיבות חיצוניות מאפשרות או מעכבות שינויים כאלה.  אך אולי בעוכריו של עמנו הוא דווקא המשפט הנפוץ: "ככה זה בישראל"... כאילו יש איזה כוח עליון שמכתיב פה את הדינמיקה החברתית, הפוליטיקה, המיסים... השחיתות... וכדומה.  כאילו לנו אין חלק ביצירת המציאות הזו.   ואולי השאלה שיהיה מרתק לשאול היא, מהם הפרמטרים החברתיים-תרבותיים--רוחניים שמטפחים חשיבה יצירתית כזו של שינוי קואופרטיבי?  מה קיים בתשתית שלנו כתרבות שיכול לתרום לכך ומהם המוטיבים במערכת הערכים, דת וחברה אשר מונע מהחברה להרתם לשינוי כזה?  

       

      אני רוצה גם להזכיר פה את אחת הדוגמאות הכי מרתקות בעיני להצלחה בתנאי קונפליקט בלתי יאומנים -- 

      המקום: שרילנקה

      לאירגון קוראים "סרבודייה"  בהנהגתו של דר' א. ט. ארייאראטני

      התשתית: כלכלה בודהיסטית 

      סרבודייה (Sarvodaya) --פירוש השם: לעורר את כולם--מהיחיד אל כלל האנושות.  להתעוררות הזו יש מימדים רוחניים, מוסריים, תרבותיים, חברתיים, כלכלים ופוליטים.

      תוצאות: יותר מ 15,000 כפרים מאורגנים תוך 50 שנה וחזון להמשך פורה עוד יותר

      כדי לקרוא על התשתית, התכנית העסקית, מטרות ואיסטרטגיות: http://www.sarvodaya.org

       

      באוגוסט 2006 עמדתי לקחת קבוצה לשרילנקה כדי לחיות, ללמוד, לעבוד ולקבל השראה מפועליו של האירגון אולם למרבה הצער, פרצה המלחמה שם במלוא עוצמתה והחלטנו שאנו לא רוצים לקחת אחריות כזו כבדה על אנשים...  אבל הפוסט שלך עשה לי שוב חשק...
        20/4/09 09:26:

      יפה כתבת
        14/4/09 11:48:

      צטט: עופר_לוי 2009-04-09 18:02:09

       

       

      הראש שלי כבר מריץ רעיונות לגבי הסביבה שבה אני גר והתפתחויות אפשריות בסביבה זו.

       

      הספק שעולה בי הוא שנדרשים מספר גורמים שונים בעלי חזון ויכולת ביצוע גבוהה.

       

      מצרך נדיר בכל מקום.

       

       

      עופר

      אתה לא היחידי הפונה אלי בעקבות פוסט זה ומבקש דוגמאות נוספות ופרטים נוספים כיצד עושים זאת?.

      אלה הן בקשות מובנות ומוצדקות אך המסגרת של פוסט אינה יכולה להקיף את כל אלה.

      על כן אנצל הזדמנות זאת על מנת להעיר נקודה חשובה שהיא תנאי בסיסי להצלחה.

      יחידת היסוד של 'השלם המערכתי המינימאלי' הנדרשת להשגת 'קפיצת מדרגה' חברתית כלכלית היא לא קהילה אחת (ותהיה זה הקהילה החרדית, הקהילה האתיופית או גם כל קהילת עניין כלשהי) אלא שילוב ביניהם. וכך גם לא סקטור אחד כשלעצמו - החברתי, הכלכלי או השלטוני, אלא שוב השילוב ביניהם. כך קרה בכל דוגמאות ההצלחה שהבאתי בפוסט זה.

      התארגנותו והפעלתו של 'שלם מערכתי מינימאלי' כזה אינם עניין פשוט. אך אם לא שומרים על עקרון זה ולא מצליחים לגייס את המנהיגות היזמית, ולהפעיל את התהליכים והכלים השילוביים הנדרשים לפעולה אפקטיבית, ההישג יהיה מוגבל וזמני.

      צביקה לניר

        12/4/09 23:44:

      לעומת הגישה המניחה שהיציאה ממשברים כלכליים מושגת על ידי הזרמת כספים, שיניעו שוב את גלגלי הצריכה והביקוש, ושמתייחסת לבני האדם כאוסף של פרטים צרכניים, מסתמנת כאן גישה הגורסת שהיציאה מהמשבר צריכה להיות דרך תהליכים של יזמות שילובית חברתית-עסקית-ציבורית. לגישה זו בהקשר המיוחד של ישראל יש יתרון נוסף בהיותה תורמת לחוסן החברתי, שהוא כה נחוץ לנו בהתמודדות עם איומים עתידיים.  

      מה דעתך?

      תודה על פוסט מרתק ומעורר מחשבה.

      האם אפשר לעניין אותך ביוזמה שילובית בדומה למה שתיארת המתגבשת כאן ועכשיו?

      חג שמח!

      רחל

        11/4/09 16:23:

      תודה לך, צביקה, על הפוסט המעולה, אשר מוכיח כי אפשר לחולל שינויים באמצעות חזון, יוזמה, יצירתיות, וגם חשיבה חוץ-קופסתית.

      כשהיינו צעירים היינו אומרים: "או שאנחנו תלויים זה בזה, או שאנחנו תלויים זה ליד זה".....

      אומנם קיימים, לפחות במרחב הארגוני בו אני עובדת, שיתופי פעולה מעין אלה אבל נראה לי שאנו זקוקים בעיקר למנהיגות ראויה ואמיצה ואז באמת ניתן יהיה לחולל את השינוי האמיתי שכה מתבקש.

      שוב תודה על החומר למחשבה, שיהיה לך חג שמח!

      אן

        11/4/09 09:47:


      תודה על פוסט מעולה

       

      בעידן של חירות ובחירה, שפע אפשרויות שמעולם לא היו כמותן ורמות סיכון וסיכוי גבוהות מאי פעם

      התוצאה היא כאוס או אחריות אישית

      אני מאמינה שאחד מהמפתחות החשובים למעבר מתחושת חוסר האונים אל לקיחת אחריות הינו המפתח של התנדבות

       

      למדתי הרבה מכל מה שכתבת

      וכוכב כמובן

        11/4/09 09:07:

      צטט: מ.י.כ.ל. 2009-04-09 16:54:46

      צטט: מ.י.כ.ל. 2009-04-09 15:30:25

      צביקה, חג שמח!

      הפוסט שהבאת מצויין, וכיום זוהי הזדמנות פז, הודות לממשלה החדשה הכוללת 30 שרים ועוד תתי שרים, אשר חלקם בלי תיק.

      במצב כזה, מאוד מתבקש לפנות לשרים חדשים אלה שאין להם מה לעשות, ולעניין אותם במיזמים קהילתיים, לשדרוג והעצמה.

      .

      מה שמעניין אותי ואשר לא הצלחתי להבין, הוא כיצד מתרחשת ההתגבשות/התנועה מנקודת הרעיון ועד המפגש הראשון.

      בדוגמאות שנתת:

      "

      1. בתוך הייאוש הזה התרחש תהליך של החייאה והתעצמות מבפנים, כאשר אגודות, קהילות וארגונים חברתיים חברו יחד עם אנשי עסקים ואלה הצליחו להלהיב את הרשויות העירוניות למאמץ שילובי, שפרץ את הגבולות המסורתיים שבין שלושת הסקטורים.

       

      2. בתחילת שנות השמונים התארגנו הפעילים החברתיים, בעלי העסקים ותושבי השכונות הסמוכות, שנוכח מצב העניינים בפארק חשו סכנות לחיי משפחותיהם וסבלו מירידת ערך נכסיהם, והקימו את ה- Bryant Park Restoration Corporation (BPR).

       

      3. אולם גם במקרה של קוריטיבה, למעשה כל זה התאפשר בעקבות הקמתה של התארגנות מיוחדת שנקראת Curitiba Urban Research and Planning Institute (IPPUC)  שאיגדה אינטלקטואלים, חוקרים אורבניים, אנשי ניהול מהסקטור העיסקי ופעילים חברתיים.

       

       

       

       משום מה, נקטעה לי התגובה.

      רציתי לומר שגם בפרויקט בית שמש - מטה יהודה, שעיינתי בחלקו (ואמשיך יותר מאוחר), חסרה לי הדרך שבין נקודת הייזום למפגש הראשון, לגבי התהליך המתואר מעמ' 11.

      רעיונות קהילתיים עולים בי מידי פעם, אך השלב הראשוני הזה לגמרי לא ברור.

      שאלה נוספת, אני מניחה שקיימים פרויקטים נוספים שלא הצליחו. האם אפשר ללמוד מה הם הדברים שהופכים את הפרויקט להצלחה?

      תודה.

      מיכל 

       

       

      חג שמח לך מ.י.כ.ל

      פרויקט בית שמש - מטה יהודה, כמו הפרויקטים האחרים שהבאתי אותם בפוסט זה, נוצר על ידי מפגש והוא מתפתח במרחב ה'בין' שמפגש כזה מאפשר.

      בניגוד למקרים האחרים שהבאתי בפוסט זה, שלגביהם יש לי רק ידע ממקורות משניים, פרויקט בית שמש-מטה יהודה הוא עדות ממקור ראשון והקפדנו על כך שהוא יתועד גם בצורה מפורטת ותעוד זה פתוח בפני הציבור.

      אנא עייני בחוברת המובאת באתר שלנו ואם עדיין יהיו לך שאלות, אשמח לענות.

      צביקה לניר

       

        10/4/09 21:28:


      תודה על ההשראה הענקית

      לוקחת בגדול

      חג שמח

      יעל

        10/4/09 19:44:

      כל הכבוד על הפוסט המושקע.

      לצערי אני לא חושב שהמקרים רלבנטיים לקורה כאן או למה שיכול לקרות כאן.

      בכלל המשבר הנוכחי קורה בעולם ואם היו כאן נוהגים בצורה חכמה ההשפעה הייתה יחסית רק בשוליים.

      זה היה כואב גם ככה, כי ההאטה בכל מקרה גורמת לאבטלה, אבל אפשר היה לשמר את רמת האבטלה בגדר הסביר ולצאת מהמיתון מהר יחסית, כמובן בתלות מסוימת בהליכים העולמיים.

      צריך לזכור שכאן לא קרסה המערכת הבנקאית והיא אפילו לא קרובה לכך, ולא נזרקו מאות מיליארדי דולרים להצלת בנקים, בתי השקעות או מפעלים למיניהם.

       

      לצערי בתגובה קשה להיכנס לכל הניואנסים.

      משהו בסיסי השונה בינינו למקומות המוזכרים בפוסט - לא אותה דמוקרטיה, לא אותו מבנה שלטוני, לא אותו ניקיון כפיים וקבלת אחריות ציבורית ועוד......

        10/4/09 19:33:

      צטט: אלי כהן 2009-04-09 10:10:53

      צבי יקר 

       

      תודה על ההזמנה האישית.

       

      זה פוסט מעולה, מהיותר טובים שקראתי עד כה בקפה,

      בראש ובראשונה בגלל השילוביות שבין תורה למעשה.

       

      3 הדוגמאות הן רבות השראה והוכחה שאפשר גם אחרת

      כשפועלים בשילוב כוחות יצירתי, חוצה גבולות ופורץ דרך.

       

      לטעמי כדאי לשגר את הפוסט לראש הממשלה.

       

      חג שמח !

       

      אלי

       אלי

      אכן ההקפדה על השילוביות בין התיאוריה והמעשה היא העקרון המפלס את נתיב המסע המרתק שאנו מחוייבים לו ב'פרקסיס'.

      ראה בהקשר זה גם את תגובתי למר רשתות.

      תודה לך

      צביקה לניר

       

        10/4/09 19:27:

      צטט: מר רשתות 2009-04-09 14:57:55

      הדברים שכתבת כאן חופפים לתנועת ה"הון החברתי" ולמודלים של פוליטיקה אזרחית של חירות ושתפנות.

       

      קראתי בעניין את מאמרך על ה"הון החברתי". אני לא כל כך אוהב את הגישה הרווחת בתחום זה (ודומני שגם אתה כך), שכן היא נובעת מההשפעת השלטנית המושגית והתפיסתית של הכלכלה.

      יתכן ועתה בעקבות הקריסה וחשבון הנפש שהכלכלה מחוייבת בו, יתכן ותהיה גם בחינה מחדש של המושג 'הון חברתי' במשמעותו כמושג המבטא משהוא שהוא צביר וניתן לניצול כמו כל הסוגים האחרים של ה"הון".

      מעבר לכך, עם כל הערכתי לדיון והעיסוק הסוציולוגי בשאלות של פולטיקה אזרחית של חירות ושתפנות, השאלה שאני תמיד שואל את עצמי היא האם וכיצד הדיון האקדמי בשאלות אלה  מקדם  את הפרקטיקה.

      הגישה הפרקסיסית המנחה את דרכי מכירה ומוקירה את הדיונים התיאורתיים כלשעצם, אך בוחרת להתמקד במה שניתן לכנות "תיאוריות פרקטיות", כלומר אותן התאוריות המתייחסות לבעיות פרקטיות המתגלות בתהליכי הביצוע ותורמות לפתרונן, עד לחשיפת הבעיה הבאה. 

      צביקה לניר

        10/4/09 19:11:

      תודתי לאלי כהן, udi.s, נועז גולן, אהוד-אמיר, עמותת כמוך (דודו), מר רשתות, מ.י.כ.ל, מגן דהרי, עופר לוי, אורורה בוריס, בועז 22 ורותיע.

      כל אחד מכם על תגובתו ועידודו ורעיונותיו באשר לכוון ולדרך.

      בהמשך אתייחס בנפרד לכמה הערות חשובות שלכם שלדעתי מחייבות התייחסות והבהרה נוספים ובכך אני מקווה שהם יעשירו ועם זאת גם יחדדו, את המשך הדיון.

      צביקה לניר

        10/4/09 13:17:

      מה שאני למדה מהפוסט המאלף הזה הוא שאם אנחנו ניקח את גורלנו בידנו נוכל לעשות את זה, בצורות שונות, כל אחד בתחומו - פה, ועכשיו!
        10/4/09 09:48:


      וזה בדיוק ההבדל בין לתת לאדם נזקק

      דג ובין לתת בידו חכה...

      הדוגמאות שהבאת מעניינות ומשכילות, אך קשה

      להתעלם ממהשפעות של גופי הממשל השונים

      על יצירת המשבר (ובמיוחד, לאור העובדה שהם

      לא השכילו לראותו בזמן...) ובוודאי על השפעת

      התוכניות השונות שהממשל מייצר כדי לצאת מהמשבר.

      הפרט, או אפילו קבוצה של פרטים, מסוגלים לתרום

      את חלקם (והוא חיוני, ויותר מכך: הוא בסיסי...) ויחד

      עם זאת, כוח זה צריך להגיע כתוצאה של הנהגה

      מקומית משכמה ומעלה.

      יש כאן מנהיגים שכאלו?

      לפני שנים רבות, התמנה לראש עיריית יבנה, איש צעיר.

      קראו לו מאיר שטרית.

      האיש לקח עיירה מנומנמת ואפרורית והפך אותה לעיר ואם

      בישראל.

      ביבנה, לאחר "מהפכת שטרית", מערכת חינוך לתפארת

      שמהווה מודל לערים רבות בארץ, שטח תעשייה (מהגדולים

      ומהמפותחים בארץ) שמעניק פרנסה לרבים מתושבי

      העיר, מערכת שלטון עירונית שדואגת לתושביה ועוד...

      הרי לך דוגמא מקומית! ישראלית!

      מהפך דומה קרה גם בחולון !!! 

      הייתי רוצה להאמין שיש עוד מנהיגים שכאלו גם היום...

       

      עניין של תקווה? אולי...

       

        10/4/09 08:22:

      צביקה לניר,

      :)

       ברור שראשית כל דבר ועיקר אני מחייכת, שהרי לנוכח החוכמה שלך אשר מובאת כאן לפנינו בפעם המי יודע כמה..מזוקקת, נפלאה וכמה פשוטה שהרי זה הכי קשה To keep it simple - אתה מצליח תמיד להוכיח שבאלגוריתם הכי בסיסי של הדברים ישנה אמת מנצחת! והיא מאודלא מסובכת.. ולא פתלתלה כפי שאוהבים להציג אותה במעטה של פתרון מסופק.

      קיים פתרון.

      החזון שלך, הראייה הבהירה והיכולת שלך להביא את הדברים ל-ברי עשייה ויישום, מעוררים בי התפעלות בכל פעם מחדש. כיף להיתקל בתוך כל ההתלהבות וההתלהמות בכאוס המדומה הזה, אדם שראשו על כתפיו.

      אין כמוך צביקה! אולי הפעם זו לא מחמאה.. כי צריכים אנשים כמוך!

      "הזרמת כספים, שיניעו שוב את גלגלי הצריכה והביקוש, ושמתייחסת לבני האדם כאוסף של פרטים צרכניים"

      חג שמייח צביקה לניר,

      ממני,

      א'.

        9/4/09 18:02:


      השראה היא המזון של החולמים ואני אוהב לחלום, אז תודה על המון השראה בפוסט הזה.

       

      קיוויתי שתוסיף עוד ועוד דוגמאות.

       

      הראש שלי כבר מריץ רעיונות לגבי הסביבה שבה אני גר והתפתחויות אפשריות בסביבה זו.

       

      הספק שעולה בי הוא שנדרשים מספר גורמים שונים בעלי חזון ויכולת ביצוע גבוהה.

       

      מצרך נדיר בכל מקום.

       

      כל כך קל יותר לשקוע בייאוש והעברת אחריות למישהו אחר, כמו ממשלה ושלטון מקומי.

        9/4/09 16:54:

      צטט: מ.י.כ.ל. 2009-04-09 15:30:25

      צביקה, חג שמח!

      הפוסט שהבאת מצויין, וכיום זוהי הזדמנות פז, הודות לממשלה החדשה הכוללת 30 שרים ועוד תתי שרים, אשר חלקם בלי תיק.

      במצב כזה, מאוד מתבקש לפנות לשרים חדשים אלה שאין להם מה לעשות, ולעניין אותם במיזמים קהילתיים, לשדרוג והעצמה.

      .

      מה שמעניין אותי ואשר לא הצלחתי להבין, הוא כיצד מתרחשת ההתגבשות/התנועה מנקודת הרעיון ועד המפגש הראשון.

      בדוגמאות שנתת:

      "

      1. בתוך הייאוש הזה התרחש תהליך של החייאה והתעצמות מבפנים, כאשר אגודות, קהילות וארגונים חברתיים חברו יחד עם אנשי עסקים ואלה הצליחו להלהיב את הרשויות העירוניות למאמץ שילובי, שפרץ את הגבולות המסורתיים שבין שלושת הסקטורים.

       

      2. בתחילת שנות השמונים התארגנו הפעילים החברתיים, בעלי העסקים ותושבי השכונות הסמוכות, שנוכח מצב העניינים בפארק חשו סכנות לחיי משפחותיהם וסבלו מירידת ערך נכסיהם, והקימו את ה- Bryant Park Restoration Corporation (BPR).

       

      3. אולם גם במקרה של קוריטיבה, למעשה כל זה התאפשר בעקבות הקמתה של התארגנות מיוחדת שנקראת Curitiba Urban Research and Planning Institute (IPPUC)  שאיגדה אינטלקטואלים, חוקרים אורבניים, אנשי ניהול מהסקטור העיסקי ופעילים חברתיים.

       

       

       

       משום מה, נקטעה לי התגובה.

      רציתי לומר שגם בפרויקט בית שמש - מטה יהודה, שעיינתי בחלקו (ואמשיך יותר מאוחר), חסרה לי הדרך שבין נקודת הייזום למפגש הראשון, לגבי התהליך המתואר מעמ' 11.

      רעיונות קהילתיים עולים בי מידי פעם, אך השלב הראשוני הזה לגמרי לא ברור.

      שאלה נוספת, אני מניחה שקיימים פרויקטים נוספים שלא הצליחו. האם אפשר ללמוד מה הם הדברים שהופכים את הפרויקט להצלחה?

      תודה.

      מיכל 

       

        9/4/09 16:06:


      חבר יקר

      בשביל לענות לפוסט המושקע שלך

      יש צורך ביותר מאשר פורמט התגובה שבקפה

      לכן אברך אותך על ההשקעה

      הרשומה  שלך מאלפת

      יש לבדוק אם המודל מתאים לאוריינטצייה שלנו

      ולמבנה החברתי כלכלי שעליו מבוסס המשק הישראלי

      אבל עדיין

      שמחתי לקרוא

      ולהחכים

      תודה 

        9/4/09 15:30:

      צביקה, חג שמח!

      הפוסט שהבאת מצויין, וכיום זוהי הזדמנות פז, הודות לממשלה החדשה הכוללת 30 שרים ועוד תתי שרים, אשר חלקם בלי תיק.

      במצב כזה, מאוד מתבקש לפנות לשרים חדשים אלה שאין להם מה לעשות, ולעניין אותם במיזמים קהילתיים, לשדרוג והעצמה.

      .

      מה שמעניין אותי ואשר לא הצלחתי להבין, הוא כיצד מתרחשת ההתגבשות/התנועה מנקודת הרעיון ועד המפגש הראשון.

      בדוגמאות שנתת:

      "

      1. בתוך הייאוש הזה התרחש תהליך של החייאה והתעצמות מבפנים, כאשר אגודות, קהילות וארגונים חברתיים חברו יחד עם אנשי עסקים ואלה הצליחו להלהיב את הרשויות העירוניות למאמץ שילובי, שפרץ את הגבולות המסורתיים שבין שלושת הסקטורים.

      2. בתחילת שנות השמונים התארגנו הפעילים החברתיים, בעלי העסקים ותושבי השכונות הסמוכות, שנוכח מצב העניינים בפארק חשו סכנות לחיי משפחותיהם וסבלו מירידת ערך נכסיהם, והקימו את ה- Bryant Park Restoration Corporation (BPR).

      3. אולם גם במקרה של קוריטיבה, למעשה כל זה התאפשר בעקבות הקמתה של התארגנות מיוחדת שנקראת Curitiba Urban Research and Planning Institute (IPPUC)  שאיגדה אינטלקטואלים, חוקרים אורבניים, אנשי ניהול מהסקטור העיסקי ופעילים חברתיים.

       

        9/4/09 14:57:
      הדברים שכתבת כאן חופפים לתנועת ה"הון החברתי" ולמודלים של פוליטיקה אזרחית של חירות ושתפנות.
        9/4/09 14:33:

      *

       

      תודה

      אני נפשתי בדרום...

      מעבדות לחירות

      חג שמח

      דודונשיקה

        9/4/09 12:42:
      יש לנו שר חדש שמתהדר בדאגתו לאיכות הסביבה. תהרגו אותי אם אני זוכר איך קוראים לו, אבל הוא צריך לקרוא את זה.
        9/4/09 12:06:

      דוגמאות נפלאות למה שאפשר לעשות כשיש

      1. תפיסת עולם שרואה בתושב/אזרח שותף ולא נטל.

      2. ראשי רשויות בעלי חזון והמון אומץ, בכל אחת מהדוגמאות היה שלב של "דור מדבר" שניזוק לפחות בשלבים הראשונים של מימוש החזון.

      3. שלטון מרכזי חזק שנהנה מאוטונומיה אמיתית.

      אחת הבעיות של מדינת ישראל היא שהשלטון המקומי אינו אוטונומי באמת והשלטון המרכזי אינו באמת מטפל בו.

      למרות כל האמור לעיל, הלואי...

      זה אפשרי!

        9/4/09 11:41:

      חג שמח
      פוסט מצויין, האפשרויות אכן קיימות, הבעייה בישראל היא הריכוזיות של השלטון, והבירוקרטיה המסורבלת.
      הסינים בנו במשך כ 6 שנים ובהשקעה של כ 4 מיליארד דולר 2000 קמ של מסילת רכבת מסינג'יאנג ללאסה, הרכבת מטפסת לגובה של 5000 מטר, נבנו לה קרונות מיוחדים שמזרימים חמצן לתאים, צינורות שישמרו את האדמה קפואה הוטמנו באדמה.
      בישראל, במשך 61 שנים, לא מסוגלים לבנות כביש נורמאלי לאילת, של לדבר על רכבת שתגיע בזמן לבאר שבע.
      זה היה יכול להיות מצחיק, אם הבדיחה לא היתה על חשבוננו. 
      המכניזם המקיאווליסטי הישראלי בנוי מפוליטיקאים אימפוטנטים שנישענים על דמגוגיה פאראנואידית גזענית. שמטפחים בורות ושנאה, ובשם האווילות הזו הם כשרים לכל מעשה שחיתות והשחתה, בתנאי שבסופו הם יגיעו לשלטון, אפילו אם לזמן קצר.
        9/4/09 10:10:

      צבי יקר 

       

      תודה על ההזמנה האישית.

       

      זה פוסט מעולה, מהיותר טובים שקראתי עד כה בקפה,

      בראש ובראשונה בגלל השילוביות שבין תורה למעשה.

       

      3 הדוגמאות הן רבות השראה והוכחה שאפשר גם אחרת

      כשפועלים בשילוב כוחות יצירתי, חוצה גבולות ופורץ דרך.

       

      לטעמי כדאי לשגר את הפוסט לראש הממשלה.

       

      חג שמח !

       

      אלי

      הבלוג של צבי לניר

      על החשיבה, ה- Web ומה שמסתתר ביניהם. ועל מה שרואים משם ולא רואים מפה.

      פרופיל

      לניר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הפוסטים שלי כולם

      פוסטים