כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בעמדת מוצא

    באה בימים, וגם בלילות לפעמים.... אובדת בנבכי המטריקס

    ארכיון

    0

    הכל בסדר

    70 תגובות   יום רביעי, 8/4/09, 16:29

     

     

    היא בת יחידה, ותעשה את הסדר עם ההורים. הם מזדקנים. ולא כל כך יפה. גם אין דודים, ואין ילדים ואין אורחים. והזמן לא עוצר ולא מפייס. אותה ארוחה, אותה שלישיה מצומצמת. עוד שנה.

    היא גרושה יותר זמן ממה שהיא זוכרת. היא תעשה את הסדר עם הבת האחת והאמא הבודדה. כל הגינונים. כל ההגדה. והחתול חולה. ואין לה מי. גם השנה.

    היא לא תיסע לסדר. בשביל מה. פקקים בדרך לאן. אותן שאלות מודאגות, אותן תשובות מתחמקות. אותו האוכל המייגע. ומסורת של חידלון. ויש לה קצת חום, נדמה לה, השנה.

    היא טורחת כל שנה. גם זוכרת ימי הולדת, גם מכינה מרק עוף. גם עוף. אולי גם אורז. הבת שלה בזה לה, והבעל רואה רק את עצמו. הם יסעו בשתיקה לסדר בבית של גיסתה שלקחה את הקערה הכחולה ולא מחזירה. העיקר שהתסרוקת יצאה לה טוב אצל הספר.

    היא נוסעת לסדר כאילו כלום. לא תדבר על הכאבים, לא תספר על ההפלה. כמו גדולה, תשמור בבטן. וכשיגיעו ל"בדמייך חיי", היא תבין יותר. במיוחד השנה.

    היא בורחת לסדר. לא יכולה עם הריק הזה בבית. עכשיו כשהוא כבר לא יחזור, המחשבות קופצות עליה בלי מגן. היא תשב שם ותצחק ותשתה הרבה מדי ותדבר הרבה מדי. ולא תרצה לחזור הביתה. לא השנה.

    היא והילד הקטן לבד. הוריה כבר אינם. ואחותה בחו"ל. אחותה עם הבעל ושלושת הילדים והבריכה. בחו"ל. היא אמיצה ומתגברת. ואולי יזמינו אותה חברים לסדר. אולי השנה.

     
    כו-לם יהיו. 60 איש. המולה ושמחה. והיא תביא שעועית לבנה בלימון וסלט חצילים. קצת חריף. כמו כל שנה. ותחייך ותחבק. ולא תספר על העבודה שאיבדה. על הפחד. על המצוקה. היא תהיה בסדר.


    השנה זה קשה לה מנשוא. הגוף כבר עייף, והפרקים כל כך כואבים. הקיינדלך יצאו קשים. והטורט עקום. לא כמו פעם. היא תפרוש את המפה ששמורה לחג, ותערוך את השולחן כסדרו, אם לא תשכח משהו. הזכרון... איפה המשקפיים... הנה הם באים

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (70)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/4/09 12:12:
      נשמות מחפשות מסדר :)
        12/4/09 11:27:


      אכן תערוכת נשמות...

      (ולי מתנגן השיר של שוטי הנבואה כבר כמה ימים ... הכול בסדר, זה רק בליל הסדר...)

        11/4/09 01:03:
      גברים נוהרים... המממ... ועוד בנוסף... כן
        11/4/09 00:43:

      בנוסף למגבלות הכינוס המשפחתי התגלתה תופעה של נהירת גברים ב 21:45..משחק של ליברפול..
        10/4/09 23:54:

      יקירי

      יש פה הממממון מקום להתבדחויות

      (מתוך אמפתיה, הבנה)

      הומור, ברגעים קשים, מקליל

       

      ותודה

        10/4/09 23:39:


      קניידעלך קשים...לא יצאו פוחכה...

      אבל אין הרבה מקום להתבדח

      פוסט מלנכולי חזק !

        10/4/09 23:24:

      צטט: shoegazer 2009-04-10 20:10:52


      מאד אהבתי את הטקסט הזה מיכל

      הוא יפה, מעציב ומנחם בו זמנית

      ונראה לי שהוא מרגיש פה מוכר לכולם

       

      אה, השעועית בלימון נשמע מצויין

       

       תודה תודה :)

      גם סלט שומר בא טוב

        10/4/09 23:24:

      צטט: מיא 2009-04-10 17:59:08

      צטט: מיכל* 2009-04-10 14:14:07

      צטט: yeho_b 2009-04-10 10:14:55


      ואולי אליהו יגיע  ויעשה  חסד אמיתי  עם כמה מהם השנה

       

      אולי. באיזה אתר היכרות הוא נמצא?

       גדול

       

       

      :)) אם הוא יעשה איתי חסד, אני מוכנה לקרוא לו אפילו אליהו, אם זה מה שעושה לו את זה

        10/4/09 23:22:

      צטט: המלך שטותשנחהמון 2009-04-09 22:24:59

      בכלל, החיים הם תרוץ למשהו אחר לא? 

       

       

       החיים הם תירוץ לאכול ארטיק בוב ספוג

      שללללום המלך :)

        10/4/09 20:10:


      מאד אהבתי את הטקסט הזה מיכל

      הוא יפה, מעציב ומנחם בו זמנית

      ונראה לי שהוא מרגיש פה מוכר לכולם

       

      אה, השעועית בלימון נשמע מצויין

        10/4/09 17:59:

      צטט: מיכל* 2009-04-10 14:14:07

      צטט: yeho_b 2009-04-10 10:14:55


      ואולי אליהו יגיע  ויעשה  חסד אמיתי  עם כמה מהם השנה

       

      אולי. באיזה אתר היכרות הוא נמצא?

       גדול

       

        10/4/09 14:14:

      צטט: אשה חכמה מתקוע 2009-04-10 12:15:18


      כן.

       

      :-)

        10/4/09 14:14:

      צטט: yeho_b 2009-04-10 10:14:55


      ואולי אליהו יגיע  ויעשה  חסד אמיתי  עם כמה מהם השנה

       

      אולי. באיזה אתר היכרות הוא נמצא?

        10/4/09 12:15:

      כן.
        10/4/09 10:14:

      ואולי אליהו יגיע  ויעשה  חסד אמיתי  עם כמה מהם השנה
        10/4/09 09:59:


      תודה דלית

      נראה לי (מקסים? לקחת ריטלין?)

        10/4/09 09:34:
      פשוט מקסים!
        10/4/09 00:12:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-04-09 21:52:51

      כתבת יפהפה.

      גם אצלי טקסיות החג והרב-משפחתיות המלאכותית מפעילים רפלקס דיכאוני משהו.

      בשנים האחרונות איני חוגגת בגאון, והוקל לי מאוד.

       

      תודה דליה. מאוד :)

       

      אצלי זה מפעיל התקוממות ברורה.

      לא מוכנה לזייף.

      מבקרת את האנשים ללא הטקס. באינטימיות

        10/4/09 00:09:

      צטט: אלת האש 2009-04-09 20:09:16

      עוד מאה שנה שני דברים יקרו.

      1. יהיו פחות משפחות

      2. אנשים פחות יחגגו חגים ואם יחגגו זה יהיה עם חברים ולא עם קרבת דם.

       

      הפוסט אולי עצוב אבל לי נראה שהיא יצאה לחופש. איזה שחרור פנימי כזה.

       

      אש אש

      את, נדמה לי, חוגגת בכלל עם חברים את הסדר, לא?

      על הערסל...

       

      }{

        10/4/09 00:07:

      צטט: shulamit near 2009-04-09 19:33:19

      מקסימה. מזמן לא ביקרתי בביתך המשובח.

      טוב שבאתי לסדר.

      מעולה המחשבה והכתיבה. תודה.

       

      שולמית, אני מסמיקה עד כאן, רואים?

      תודה לך :)

        10/4/09 00:06:

      צטט: באביז 2009-04-09 16:59:03


      כל כך עצוב וכל כך נכון,

      תק' החגים אינה קלה, ללא מעט אנשים, מעצימה את הבדידות.

      ממש מבינה לליבך שבחרת לדלג על הטכסטים המשמימים...

      אצלו, לשם שינוי היה סדר עם גיטרה וכלי הקשה!

      חג שמח לך ולמשפחתך המקסימה!

       

      נשמע כמו מפגש שאני הייתי נהנית ממנו :))

      תודה רינת, אמסור

       

        10/4/09 00:05:

      צטט: ofer.fly 2009-04-09 16:28:27

      חזק. ישר לסרעפת.

      חבל שאפשר לתת רק כוכב אחד.

       

       

      תודה עופר

      כוכב אחד יספיק, אני לא גרידית קריצה 

        9/4/09 23:59:

      צטט: אהוד-אמיר 2009-04-09 12:46:38


      לראשונה מזה פוסטים רבים שקראתי, התחשק לי לרוץ ולחבק את בנותי. רק שהן רואות עכשיו משהו מעניין בטלוויזיה, אז התערבותי לא תתקבל בברכה. עוד מעט.

      (זו דרך פתלתלה-משהו לשבח את מה שכתיבתך עשתה בבטני הרגישה.)

       

      תזכרו שגם אנחנו היינו הבת הקטנה של אבא דואג

      זוהי דרכי ה... להגיד שריגשת בחזרה :)

      תודה אהוד :)

      בכלל, החיים הם תרוץ למשהו אחר לא? 

       

      כתבת יפהפה.

      גם אצלי טקסיות החג והרב-משפחתיות המלאכותית מפעילים רפלקס דיכאוני משהו.

      בשנים האחרונות איני חוגגת בגאון, והוקל לי מאוד.

        9/4/09 20:09:

      עוד מאה שנה שני דברים יקרו.

      1. יהיו פחות משפחות

      2. אנשים פחות יחגגו חגים ואם יחגגו זה יהיה עם חברים ולא עם קרבת דם.

       

      הפוסט אולי עצוב אבל לי נראה שהיא יצאה לחופש. איזה שחרור פנימי כזה.

        9/4/09 19:33:

      מקסימה. מזמן לא ביקרתי בביתך המשובח.

      טוב שבאתי לסדר.

      מעולה המחשבה והכתיבה. תודה.

        9/4/09 17:00:

      צטט: באביז 2009-04-09 16:59:03


      כל כך עצוב וכל כך נכון,

      תק' החגים אינה קלה, ללא מעט אנשים, מעצימה את הבדידות.

      ממש מבינה לליבך שבחרת לדלג על הטכסטים המשמימים...

      אצלו, לשם שינוי היה סדר עם גיטרה וכלי הקשה!

      חג שמח לך ולמשפחתך המקסימה!

       

       

      אצלו=אצלינו...
        9/4/09 16:59:


      כל כך עצוב וכל כך נכון,

      תק' החגים אינה קלה, ללא מעט אנשים, מעצימה את הבדידות.

      ממש מבינה לליבך שבחרת לדלג על הטכסטים המשמימים...

      אצלו, לשם שינוי היה סדר עם גיטרה וכלי הקשה!

      חג שמח לך ולמשפחתך המקסימה!

        9/4/09 16:28:

      חזק. ישר לסרעפת.

      חבל שאפשר לתת רק כוכב אחד.

       

       

        9/4/09 12:46:


      לראשונה מזה פוסטים רבים שקראתי, התחשק לי לרוץ ולחבק את בנותי. רק שהן רואות עכשיו משהו מעניין בטלוויזיה, אז התערבותי לא תתקבל בברכה. עוד מעט.

      (זו דרך פתלתלה-משהו לשבח את מה שכתיבתך עשתה בבטני הרגישה.)

        9/4/09 11:20:

      דרור, אני שמחה בשבילך

      על השמחות היפות שאתה מוצא בדרך

      חג שמח :)


      ..."האוכל המייגע. ומסורת של חידלון..."

      במקומה הייתי לומד על מסורת אחרת,

      מסיר טול חידלון מעיני

      ורואה אור ושמחה

      ומחוייך,

      והכל היה מגיע ובא ומבקש

      ושוב היתי מתרגש

       

      מדם ליבנו גם העכור מקסים.

       

        

        9/4/09 10:38:
      איריס תודה :)
        9/4/09 10:28:

      כתוב נפלא!

      את סופרת.

        9/4/09 09:03:

      צטט: קלודט עטייה 2009-04-09 08:22:48

      צטט: מיכל* 2009-04-09 00:00:54

      צטט: קלודט עטייה 2009-04-08 23:53:59

      אני רוצה להגיד שאותי זונחים כל שנה, אבל השנה שמתי לב שגם זונחים כלבים. במהלך הסדר צעדתי את צעדתי היומית וכל הזמן כלבים מתאפקים ייללו בחוסר אונים משווע. איזה עם אנחנו. אני לא הייתי מוציאה אותנו ממצרים.

       

       אוי, אומללים. אני מניחה שהיללות היו בעיקר בגלל שנשארו לבד.

      (מה פירוש זונחים אותך?)

       מחליטים פתאום לחגוג בשטחים.

       

       
      !!
      הבנתי :)

       

        9/4/09 09:02:

      צטט: geeee 2009-04-09 03:29:43


      אצלי סדר זו סיבה לפגישה כייפית עם המשפחה, ולאכילה מוגזמת של דברים נפלאים ומפתים עד כאב שמחכים להם כל השנה, ובין אם זה כל השבט (50 גולגלות או יותר) ובין אם ממש ממש מצומצם כמו השנה.. בין אם אני דופקת הופעה תאטרלית עם מקסי קטיפה אדום עטוף בז'קט ג'ינס קרוע ומתפלפלת על ההגדה או משתרכת בטרנינג וכפכפי בית ומסתתרת מאחורי המצלמה שלי

      ובשנים שלא בא לי מתענגת על הלבד במיטה, הכל לגיטימי עבורי, משפחתי רגילה לשטויות שלי ומקבלת

      בעיני משפחה זה ממש נחמד גם כשזה חוזר על עצמו עם אותם עיקומים ועוויתות וכעסים והעלבות וויכוחים ישנים

       

      ואחרי הסדר יש לנו מסורת של עשרות שנים של סדר שני עד אור הבוקר והשנה לא רק שלא הלכתי, שכחתי מכל הענין ושכחתי כמובן להודיע שאני מבריזה, אבל מכירים אותי על כל מגרעותי ובכל זאת איכשהו ממשיכים לסלוח ולאהוב, אז ממש אין תלונות

       

      כך שאני לא מזדהה כאן בכלל בהתיחס לחג הזה, למרות שביומו האחרון של החג, כשיתקבצו למימונה על המדשאות יצוין יום השנה (התשיעי) להתאבדותו של בנזוגי

      אבל אני בהחלט מבינה בבפנים ובכאב.. ובינתים גם מעכלת לאט ועדיין קצת מתקשה לנשום מרוב מזון שנבלע בלהיטות והולכת להוסיף על זה עוד משהו מהמקרר העמוס

       

      אז.. בברכת יותר חירות

      אוהבת

       

       

       

      את בסדר :))

      אנחנו משפחה שאוהבת וגם חברית.
      בעיקר ענפים מסויימים שלה.
      השנה חגגו אצל צד קצת... צדקני... אה

      ותודה

       

        9/4/09 09:01:

      צטט: מירב שביט 2009-04-09 03:10:02

      ואוו כמה עצוב.

       

      ליל סדר בהחלט עושה בדיוק ההיפך משמו.

      בכלל חגים שצריכים לטרוח ולהגיע ממקום למקום....

      ואני חשבתי שאני מורדת, אבל תמיד הייתי נוכחת בליל הסדר!

       

      עד היום.

      :)

       

      המפגש המשפחתי יכול להיות מקסים או מכביד, תלוי בי,
      אבל הטקס, ההגדה, הפולחן הדתי... די

       

        9/4/09 09:00:

      צטט: אירה ג 2009-04-09 02:43:53

      מראות קשים.

      אצלנו, לא יפה להגיד, מאז שאנחנו הפכנו ל"דור ההורים", נעים לי הסדר. 

       

       

       השנה, הילדודס משני הצדדים לא היו,
      אז הפיתוי שלי להגיע לסדר, התפוגג
      אבל היום... אחבק ואנשק ואשחק איתם :)

       

        9/4/09 09:00:

      צטט: שוב מטיילת 2009-04-09 02:35:55

      את כותבת יפה

      נוגע.

      תודה

      חג שמח גםרגוע

       

       תודה מטיילת, שובי

        9/4/09 08:59:

      צטט: אנאי 2009-04-09 01:29:56

      צטט: מיכל* 2009-04-08 23:58:57

      צטט: אנאי 2009-04-08 23:53:12


      כל שנה וכל חג יש בי היסוס אם בכלל...

      וככל שעוברות השנים והקצוות החדים מתעגלים אני מוצאת שהטכסים האלה מעגנים את השבטיות...ואפשר לעשות אותם אחרת.

      ובכלל לפעמים היתמות היא זכות...

      }{

       

       

       זה מרגיש ממש חתרני לא להצטרף לריטואל המתיש הזה:

      פקקים לשם, הגדה בארמית, פקקים בחזרה.

      לא יכולה לשמוע את המילה "מסורת" יותר. פשוט לא.

      ראיתי את "אי של שקט" במקום.

       

       

      אחלה סרט...

       

       
      CAOS CALMO
      גם שם הסרט מצויין.. מתגלגל על הלשון

        9/4/09 08:58:

      צטט: m i n d the gap 2009-04-09 00:32:26


      אהבתי את זה.

       

       אוהבת אותך אוהבת :)

        9/4/09 08:22:

      צטט: מיכל* 2009-04-09 00:00:54

      צטט: קלודט עטייה 2009-04-08 23:53:59

      אני רוצה להגיד שאותי זונחים כל שנה, אבל השנה שמתי לב שגם זונחים כלבים. במהלך הסדר צעדתי את צעדתי היומית וכל הזמן כלבים מתאפקים ייללו בחוסר אונים משווע. איזה עם אנחנו. אני לא הייתי מוציאה אותנו ממצרים.

       

       אוי, אומללים. אני מניחה שהיללות היו בעיקר בגלל שנשארו לבד.

      (מה פירוש זונחים אותך?)

       מחליטים פתאום לחגוג בשטחים.

       

        9/4/09 03:31:


      ו.. כתוב לענין, מיכלי, נוגע

      :)

        9/4/09 03:29:


      אצלי סדר זו סיבה לפגישה כייפית עם המשפחה, ולאכילה מוגזמת של דברים נפלאים ומפתים עד כאב שמחכים להם כל השנה, ובין אם זה כל השבט (50 גולגלות או יותר) ובין אם ממש ממש מצומצם כמו השנה.. בין אם אני דופקת הופעה תאטרלית עם מקסי קטיפה אדום עטוף בז'קט ג'ינס קרוע ומתפלפלת על ההגדה או משתרכת בטרנינג וכפכפי בית ומסתתרת מאחורי המצלמה שלי

      ובשנים שלא בא לי מתענגת על הלבד במיטה, הכל לגיטימי עבורי, משפחתי רגילה לשטויות שלי ומקבלת

      בעיני משפחה זה ממש נחמד גם כשזה חוזר על עצמו עם אותם עיקומים ועוויתות וכעסים והעלבות וויכוחים ישנים

       

      ואחרי הסדר יש לנו מסורת של עשרות שנים של סדר שני עד אור הבוקר והשנה לא רק שלא הלכתי, שכחתי מכל הענין ושכחתי כמובן להודיע שאני מבריזה, אבל מכירים אותי על כל מגרעותי ובכל זאת איכשהו ממשיכים לסלוח ולאהוב, אז ממש אין תלונות

       

      כך שאני לא מזדהה כאן בכלל בהתיחס לחג הזה, למרות שביומו האחרון של החג, כשיתקבצו למימונה על המדשאות יצוין יום השנה (התשיעי) להתאבדותו של בנזוגי

      אבל אני בהחלט מבינה בבפנים ובכאב.. ובינתים גם מעכלת לאט ועדיין קצת מתקשה לנשום מרוב מזון שנבלע בלהיטות והולכת להוסיף על זה עוד משהו מהמקרר העמוס

       

      אז.. בברכת יותר חירות

      אוהבת

       

       

        9/4/09 03:10:

      ואוו כמה עצוב.

       

      ליל סדר בהחלט עושה בדיוק ההיפך משמו.

      בכלל חגים שצריכים לטרוח ולהגיע ממקום למקום....

      ואני חשבתי שאני מורדת, אבל תמיד הייתי נוכחת בליל הסדר!

       

      עד היום.

      :)

        9/4/09 02:43:

      מראות קשים.

      אצלנו, לא יפה להגיד, מאז שאנחנו הפכנו ל"דור ההורים", נעים לי הסדר. 

       

        9/4/09 02:35:

      את כותבת יפה

      נוגע.

      תודה

      חג שמח גםרגוע

        9/4/09 01:29:

      צטט: מיכל* 2009-04-08 23:58:57

      צטט: אנאי 2009-04-08 23:53:12


      כל שנה וכל חג יש בי היסוס אם בכלל...

      וככל שעוברות השנים והקצוות החדים מתעגלים אני מוצאת שהטכסים האלה מעגנים את השבטיות...ואפשר לעשות אותם אחרת.

      ובכלל לפעמים היתמות היא זכות...

      }{

       

       

       זה מרגיש ממש חתרני לא להצטרף לריטואל המתיש הזה:

      פקקים לשם, הגדה בארמית, פקקים בחזרה.

      לא יכולה לשמוע את המילה "מסורת" יותר. פשוט לא.

      ראיתי את "אי של שקט" במקום.

       

       

      אחלה סרט...

        9/4/09 00:32:

      אהבתי את זה.
        9/4/09 00:28:
      תודה אשה מיוחדת :)
        9/4/09 00:05:

       

      זה כל כך ככה! כתוב מצוין.

       

        9/4/09 00:00:

      צטט: קלודט עטייה 2009-04-08 23:53:59

      אני רוצה להגיד שאותי זונחים כל שנה, אבל השנה שמתי לב שגם זונחים כלבים. במהלך הסדר צעדתי את צעדתי היומית וכל הזמן כלבים מתאפקים ייללו בחוסר אונים משווע. איזה עם אנחנו. אני לא הייתי מוציאה אותנו ממצרים.

       

       אוי, אומללים. אני מניחה שהיללות היו בעיקר בגלל שנשארו לבד.

      (מה פירוש זונחים אותך?)

        8/4/09 23:58:

      צטט: אנאי 2009-04-08 23:53:12


      כל שנה וכל חג יש בי היסוס אם בכלל...

      וככל שעוברות השנים והקצוות החדים מתעגלים אני מוצאת שהטכסים האלה מעגנים את השבטיות...ואפשר לעשות אותם אחרת.

      ובכלל לפעמים היתמות היא זכות...

      }{

       

       

       זה מרגיש ממש חתרני לא להצטרף לריטואל המתיש הזה:

      פקקים לשם, הגדה בארמית, פקקים בחזרה.

      לא יכולה לשמוע את המילה "מסורת" יותר. פשוט לא.

      ראיתי את "אי של שקט" במקום.

       

        8/4/09 23:53:
      אני רוצה להגיד שאותי זונחים כל שנה, אבל השנה שמתי לב שגם זונחים כלבים. במהלך הסדר צעדתי את צעדתי היומית וכל הזמן כלבים מתאפקים ייללו בחוסר אונים משווע. איזה עם אנחנו. אני לא הייתי מוציאה אותנו ממצרים.
        8/4/09 23:53:


      כל שנה וכל חג יש בי היסוס אם בכלל...

      וככל שעוברות השנים והקצוות החדים מתעגלים אני מוצאת שהטכסים האלה מעגנים את השבטיות...ואפשר לעשות אותם אחרת.

      ובכלל לפעמים היתמות היא זכות...

      }{

       

        8/4/09 23:51:

      אני שמחה לגלות שאני בחברה טובה :)

      כבר כמה שנים שאני מנסה לשכנע לוותר על הקריאה המייגעת, ולהחליף אותה בסיפורים ושירים.

      אבל יש לי אופוזיציה במשפחה.

      אז החלטתי לפרוש חד צדדית.

      זה ממש לא אסון.

        8/4/09 23:25:


      מאד אמינים התיאורים האלה. הסדר תמיד נראה לי כ No win situation. את ליל הסדר רוב האנשים שאני מכירה שונאים ובכל זאת סוחבים אותו כרגיל בכל שנה.

       

      גם אני דילגתי עליו השנה ובשמחה.

       

      נורית 

        8/4/09 23:07:

      צטט: מיא 2009-04-08 22:52:15

      כל כך מדויק. כל כך רווח

       

      החברות מדברות איתי. מספרות. משתפות.

      וגם לי יש מה להוסיף...

        8/4/09 23:03:

      צטט: irisoded 2009-04-08 21:18:43

      קשה. "היא" צריכה למצוא לעצמה מקור לכוח. חייבת.

       

       אם את אומרת :)

      ואני חושבת, שזה בסדר להסיר מסיכות. לנוח.

        8/4/09 23:02:

      צטט: מיקי הקורא שמריה 2009-04-08 20:12:38


      עצוב מאוד

       

       זה רובד אחד, כן

      החג (עם כל המשפחתיות הזו) מחדד מצבים.

        8/4/09 23:01:

      צטט: אורלי שנקר 2009-04-08 17:52:20

      בכיתי, אבל בשקט, שלא יראו.

       

       את..

      אותך אני אתפוס כבר מחר

      תכיני חיבוק

        8/4/09 23:01:

      צטט: tortoise 2009-04-08 17:49:42

      יש לי המון מה להגיד, אבל אין לי זמן בגלל שצריך לצאת לארוחת החג, כדי לחייך ולצחוק ולשתוק ולא לספר על כלום.

      חג שמח.

       

       העיקר ששמח :)

      הגעתם כבר לחד גדיא?

        8/4/09 22:52:
      כל כך מדויק. כל כך רווח
        8/4/09 22:51:

      אני דילגתי על הסדר בגלל שהטקסים האלו יצאו לי מכל ה...

      אבל מחר בצהריים אתרפק בעזוז על משפחתי הקרובה.

        8/4/09 22:49:
      אמא'לה...איזה פחד.
        8/4/09 21:18:
      קשה. "היא" צריכה למצוא לעצמה מקור לכוח. חייבת.

      עצוב מאוד
        8/4/09 17:52:

      בכיתי, אבל בשקט, שלא יראו.

        8/4/09 17:49:

      יש לי המון מה להגיד, אבל אין לי זמן בגלל שצריך לצאת לארוחת החג, כדי לחייך ולצחוק ולשתוק ולא לספר על כלום.

      חג שמח.

      פרופיל

      מ*כל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין