0

2 תגובות   יום חמישי, 9/4/09, 00:52

עוד ליל סדר עבר

אחרי חודש של ניקיונות

קניות, הכנות, בישולים, הזמנות, אורחים

יושבים כמה שעות והכל נגמר

היה נדמה שכל השכנים בביניין עושים תחרות

מי עושה הכי הרבה רעש?

אצל מי הכי שמח...?

הבטתי בכולם בשולחן

בוחנת...מי עשה ניקיון אמיתי

מי ניקה את עצמו

מבפנים...מהג'יפה

כמעט כולם ניקו

וכמעט אף אחד לא יכול היה להיות לגמרי אמיתי

ראיתי איך אבא שלי שבקושי מדבר על רגשות...פתאום מנסה כל כך לומר שהוא אוהב

ראיתי איך אמא שלי מנסה לסלוח

ראיתי איך אחיות שלי עולות על גדרן שהכל יעבור בשלום

ראיתי איך אחי התאים את עצמו לכולם

איך בעלי עשה מאמצים להגיע בזמן מהעבודה

איך הילד הקטנטן צחק מבדיחות שלא הבין...רק כי כולם צחקו והוא רצה להרגיש בעיניינים.

וראיתי איך אני...שהגעתי עם דמעות חנוקות...

שהגעתי בחוסר ידיעה כיצד אני הולכת להעביר את הערב הזה...

משתחררת פתאום ומרגישה נעים ובטוח

ומחפשת פאקים אצל כולם...לראות אם יש שם עוד מישהו לא בסדר

עוד מישהו שלא שלם עם עצמו במאת האחוזים.

מצאתי.

כולם.

כולם.

והחלטתי.

אני לא מתכוונת להמשיך כך.

והגענו הבייתה מאוחר

ורצית ללכת לישון

ופשוט נשכבתי עליך על הספה בסלון

כיביתי את הטלוויזיה והתחלתי לדבר

סיפרתי לך על כל מה שעבר עלי בשנה האחרונה מאז הלידה

סיפרתי לך על מה שעובר עלי בשבועיים האחרונים

אמרתי לך מה אני רוצה

אמרתי בדיוק מה אני צריכה...זקוקה...מבקשת

הסברתי שאני הולכת לאיבוד ואני מבקשת שתשמור עלי

לא השארתי מקומות לספק

לא רקדתי בין חידות לחידות

הייתי ישרה. חדה. ברורה. כנה. אמיתית. חשופה.

והייתי.

פשוט הייתי

אחרי כל כך הרבה זמן שלא

והקשבת

ושמעת

ושיתפת

וחשפנו אחד בשני דברים שלא ידענו

התקרבנו

היינו

הכרנו. מחדש.

אהבנו. הבטחנו.

ונעבוד. ונטפל. ונעשה.

ואנחנו נהיה בסדר.

ממש בסדר.

אני יודעת.

 

 

 

דרג את התוכן: