כותרות TheMarker >
    ';

    reality check point

    לא על כנפי נשרים

    לא על כנפי נשרים
    הוא בא, אם הוא בא,
    ולא שאגת אריות
    היא בשורת כניסתו.

    בסתר זוחל הוא כרמש,
    מגיח לפתע בשעת תרדמה
    מחשכת הפינות הזנוחות,
    הנגד אדם – הפאשיזם.

    אריה (לוין) דקר (1975). שירים. תל אביב: שחר.


    הבלוג הזה הוא בלוג עדויות מהמחסומים בעומק הגדה (ולא מעברי הגבול המצויים כמעט על הקו הירוק). אלו עדויות של אישה אחת, אני, שעומדת במחסומים כבר ארבע שנים וחצי, פעם בשבוע. אני מסתפקת בפרסום עדויות, לרוב מצולמות. את דעתי אני שומרת בדרך כלל לדיון המתנהל בתחתית כל פוסט.

    חופש הביטוי, כמו כל זכות אחרת איננו בלתי מוגבל. כשמצאתי עצמי נותנת במה לדוברים אלימים סגרתי את הבלוג לתגובה לחברים רשומים בלבד. תגובות אלימות מבריחות קוראים רציניים ומדרדרות את הדיון. הודעות אלימות, הודעות פח-זבל או כאלו שלא תורמות לדיון לא ימחקו, אבל חברותו של הכותב בבלוג תפסל כך שלא יוכל לשוב ולהשתתף בדיונים. חופש הביטוי אינו כולל את החירות לפגוע באחרים והוא אמור לממש את זכותי ואת זכותם של קוראי לעשות בבלוג שימוש מועיל.

    אם אתם רוצים להצטרף לבלוג כקוראים פעילים, הצעו לי חברות. המנעו ממכתבי נאצה, גם לפעילי זכויות אדם מותר לדבר. את אלו שישלחו, אפרסם בבלוג בציון שם הכותב. מכתבי הנאצה לא ימחקו, גם אם תגידו ש\"הלבנתי פניכם ברבים\" (כפי שטענו קודמיכם). חישבו לפני שאתם שולחים.

    החומרים בבלוג, כתובים ומצולמים, שמורים תחת זכויות יוצרים. כל שימוש בהם, חלקי או מלא, בהתאם לרוח הבלוג או שלא, ללא אישור ממני, איננו חוקי. אין לשכפל, להעתיק, לצלם, לאחסן במאגר מידע או לעשות כל שימוש אחר אלא ברשות מפורשת ממני ובכתב.

    חג עיכול שמח: רק בבלוגה של יערת הדבש

    41 תגובות   יום חמישי, 9/4/09, 04:39

    ידוע לכל שחג הפסח הוא חג של עיכול איטי וקשה תוך הפנמה מרוכזת של מושגי שעבוד, השפלה ושחרור.

    כזו הזמנה לא תקבלו באף בלוג: יערת הדבש מזמינה אתכם לסיור עיכול איטי של מחסומים ודיון במושגים מרכזיים מתוך ההגדה (אתם אזרחים ישראליים, יש לכם זכות הצבעה במדינה הזו. זו חובתכם).

    ביום ראשון אני יוצאת למחסומי הבקעה (מעבר אפריים, חמרה, תיאסיר והשער בגוכיה). יש מקום אחד, כל הקודם זוכה.  

     

    בתמונה - בידוק חמורים. מחסום תיאסיר, 31.3.09. צילמה חברתי נורית ירדן.

     

     

    אריה (דברים בבלוגו) מתרגמי ואהובי:

    פוסט העיכול יופיע רק במהדורה העברית. במהדורה האנגלית יופיע הפוסט-המיועד-רק-לה עליו דיברנו ביום שלישי. כן חברים, שווה להכנס.



    דרג את התוכן:

      תגובות (41)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/4/09 23:00:

      תודה רבה פרא. לא פיספסת. אני נוסעת הרבה, תמיד תהיה עוד הזדמנות.
        12/4/09 22:58:

      יערת

      פספסתי את הנסיעה איתכן

      בפעם הבאה אולי,

      אני מחזק את ידיכן בפעולות האמיצות וההומניות

      שאתן נוקטות

      מים שקטים חודרים עמוק,

      עוד נכונו לנו ולהם ימים קשים,

      צריך אורך -רוח והרבה תקווה ואמונה בדרך

      לשלום.

       

        12/4/09 07:53:

      צטט: אחר40 2009-04-12 07:40:20

       

      אבל דבר אחד מאוד ברור הבחירות אצל הפלסטינים וגם  אצלנו מראות בברור מי הרוב .

       

       

      אני דווקא יהירה מאוד :)

      אתה גוזר קשר ישיר בין תוצאות בחירות לדעת הרוב. אני אומרת שבין שני אלו עובר גורם מתווך. בעיני, זה לא אחראי היום, בחברה היפר תקשורתית ואולטרה צרכנית, לא להתייחס לגורם המתווך של מניפולצית המונים. ובעיקר לא אחראי לא להבין כמה קל להפעיל מניפולציה על ההמונים.

        12/4/09 07:42:

      צטט: יערת דבש 2009-04-12 07:35:07

       

       

       

      בחירות נקבעות באמצעות מכבש של מניפולציות ושטיפת מח. עניין של תקשרות המונים. אני די בטוחה שהרוב הגדול של הישראלים מוכן לוותר על הגדה ועל ירושלים.

       

      יערה , לא מתאימה לך היהירות הזו ..

       

      רק לך יש מונופול כנגד אותו "מכבש של מניפולציות " כל השאר אידיוטים ?

        12/4/09 07:40:

       

       

       

       

       

       ידידי, מתברר שאפשר לראות מציאות מהרבה זוויות. וזו הזווית הצרה היחידה אותה הם רואים את המציאות לכן, אין כל מקום בטיעון של לנסות לשנות מציאות, כי ברור מאוד כמי שמשקיף מהצד שהמציאות הוא מושג סוביקטיבי.

       

      המציאות יכולה להיות מושג סובייקטיבי , אבל תוצאות הבחירות , לא !

       

      אני בטוח שחלק מהדברים שיערה מתעדת מקוממים גם אותך מאוד , אותי הם בטוח מקוממים ,ואת חלקם אני מכיר מיד ראשונה .

       

      הדברים כאן הם כמו שהם , כי למטבעות יש נטיה להיות בעלי 2 צדדים , ומציאות לא נוצרת " יש מעין" ביום אחד בגלל גחמה של איזה סהרורי .

       

      המציאות היא דבר מורכב מאוד .

       

      אבל דבר אחד מאוד ברור הבחירות אצל הפלסטינים וגם  אצלנו מראות בברור מי הרוב .

       

      אז לאמר שהרוב הפלסטינים לא תומכים בחמאס וסתם הצביעו עבורו , או שרוב הישראלים לא תומכי ימין , זו סתם זרית חול עצמית כנראה .

       

       

        12/4/09 07:35:

      צטט: אחר40 2009-04-12 07:13:50

       

      ראה זה פלא, שמוליק, אני לא היחידה. למעשה אנחנו קבוצה מאוד גדולה ואני חושדת שאנחנו אפילו הרוב

       

       

      יערה , בלי שום קשר לדעות או לפוסט ...

      רק לפני כמה חודשים היו בחירות .

       

      אין לך מה לחשוד , הרוב הוא אחר לחלוטין, ואפילו לא מתקרב לכוון שאת חושבת .

       

      (זה נאמר כציון עובדה יבשה לתיקון טעות, בלי הבאת דיעה בנושא )

       

      אני לא מבין את הנטיה הזו לשנות את המציאות .

       

       

      בחירות נקבעות באמצעות מכבש של מניפולציות ושטיפת מח. עניין של תקשרות המונים. אני די בטוחה שהרוב הגדול של הישראלים מוכן לוותר על הגדה ועל ירושלים.

        12/4/09 07:34:

      התגובה של רונית מאוד מצא חן בעיני. מראה צד מאוד אנושי ורגיש. אם היה אפשר לככב תגובה הייתי מככב אותה.

      כל תשובה על ה "למה" בסוף תגובתך שתקבלי רונית, מקווה שתבחני אותו בעיניים אוביקטיביות אשר מביטות באומץ על היסטוריה ותרבות מנטליות תוך התבססות על מחקרים ועובדות מוכחות תוך העזרות בסטטיסטיקה ומדעים. ורק אחרי זה לקבל או לא לקבל את התשובה ללמה.

        12/4/09 07:29:

      צטט: אחר40 2009-04-12 07:13:50

       

      ראה זה פלא, שמוליק, אני לא היחידה. למעשה אנחנו קבוצה מאוד גדולה ואני חושדת שאנחנו אפילו הרוב

       

       

      יערה , בלי שום קשר לדעות או לפוסט ...

      רק לפני כמה חודשים היו בחירות .

       

      אין לך מה לחשוד , הרוב הוא אחר לחלוטין, ואפילו לא מתקרב לכוון שאת חושבת .

       

      (זה נאמר כציון עובדה יבשה לתיקון טעות, בלי הבאת דיעה בנושא )

       

      אני לא מבין את הנטיה הזו לשנות את המציאות .

       

       

       

       ידידי, מתברר שאפשר לראות מציאות מהרבה זוויות. וזו הזווית הצרה היחידה אותה הם רואים את המציאות לכן, אין כל מקום בטיעון של לנסות לשנות מציאות, כי ברור מאוד כמי שמשקיף מהצד שהמציאות הוא מושג סוביקטיבי.

        12/4/09 07:13:

       

      ראה זה פלא, שמוליק, אני לא היחידה. למעשה אנחנו קבוצה מאוד גדולה ואני חושדת שאנחנו אפילו הרוב

       

       

      יערה , בלי שום קשר לדעות או לפוסט ...

      רק לפני כמה חודשים היו בחירות .

       

      אין לך מה לחשוד , הרוב הוא אחר לחלוטין, ואפילו לא מתקרב לכוון שאת חושבת .

       

      (זה נאמר כציון עובדה יבשה לתיקון טעות, בלי הבאת דיעה בנושא )

       

      אני לא מבין את הנטיה הזו לשנות את המציאות .

       

       

        12/4/09 07:06:

      צטט: r and r 2009-04-11 23:36:46


      כל פעם שאני קוראת אותך מרגישה אשמה שלא באה

      איתך להפגנת הנוכחות השקטה כדי אולי ובמקרה אוכל לשנות משהו,

      או לפחות להיות עין שתרסן את התגובות ותעביר  התחושות של העם הכבוש.

       

      אחרי שבועים בחו"ל עם הבנות שלי כמעט חוויתי שגרה שאין בה מאבטחים בסופר מרקט,

      שאין בה דיכוי, עדויות חיילים וכו..

      שיגרה של שיחות עם תיירים אחרים, אנשי המקום,

      פקידי קבלה, אורחים אחרים במלון, ללא כל קשר עם הם מאירן,טורקיה,נורווגיה

      או ישראל...

      אחרי שבועיים כאלו - נזכרתי שפעם היה כאן אחרת.

      שפעם לא ממש מזמן, גרתי בירושלים, עבדתי בבית מלון, באותה המשמרת עם צעירים מרמאללה בית לחם,

      ביקרתי ביריחו כל נסיעה לים המלח..

      וזה לא היה מזמן.

      לא הצלחתי להסביר איך כל זה קרה.

      לא הצלחתי ממש להסביר לשתי הבנות שלי מה קרה כאן.מי אשם. ולמה זו הסיטואציה..

      השיא היה בשדה התעופה.

      כידעו הייתה רעידת אדמה וסטודנט ערבי נהרג בה, חבריו ללימודים טסו מוכי צער לארץ..

      את מה שהם עברו בשדה לא הצלחתי להסביר בכלל.

      "אבל אמא אם יש לו דרכון עם סמל המדינה אז למה אותו עוצרים "...

       

      למה?

       

       

       

       

      מאוד אשמח אם תבואי איתי, רונית. פאלפאל בשוק בחווארה - עלי.

      זה לא פשוט. כמו שכתבתי למעלה הרבה פעמים אני רוצה ללכת לאחור ולשכוח את כל מה שלמדתי. לא קל להיות מנוכרת בקהילה שבתוכה את חיה. אבל יש בזה המון קורת רוח. המון.

       

      והמאבק שלנו ירוויח מאוד מהתוספת שלך. אנחנו זקוקים לאנשים כמוך.

        12/4/09 07:03:

      צטט: שמוליק_ 2009-04-11 22:20:17

      צטט: איל נבו 2009-04-11 22:08:50

      את וחבריך הם היחידים שמצליחים ליצור אצלי רגשי אשם על שאני גר פה ולא שם. אתם עושים את מה שהייתי עושה אם הייתי יותר אמיץ, יותר צעיר ופחות קשקשן. תמשיכו בבקשה לנקות לי את המצפון ולתת לי הרגשה שיש תקווה.

       

       איל, אח'י, אל תדבר ככה, דמעות התרגשות עולות בעינינו.

      בשם הרשות והחמאס ,  עדיף לנו תשאר איפה שאתה ותלחם עבורנו מבפנים.

      ראה זה פלא, שמוליק, אני לא היחידה. למעשה אנחנו קבוצה מאוד גדולה ואני חושדת שאנחנו אפילו הרוב. ומומלץ להתחיל להתמודד עם הטיעון שלנו ברצינות ובכבוד ולא בצורה ילדותית כזו.

      ושמוליק - כבר מזמן שלא כל ישראל אחים. צא מזה.

       

        12/4/09 06:58:

      צטט: איל נבו 2009-04-11 22:08:50

      את וחבריך הם היחידים שמצליחים ליצור אצלי רגשי אשם על שאני גר פה ולא שם. אתם עושים את מה שהייתי עושה אם הייתי יותר אמיץ, יותר צעיר ופחות קשקשן. תמשיכו בבקשה לנקות לי את המצפון ולתת לי הרגשה שיש תקווה.

       

      גם אני גרתי 'שם' תקופה ארוכה. אני חושבת שאפשר להיות פעילים גם שם לא רק פה. ספר על הכיבוש, תוציא מהארון את פשעיה של מדינת ישראל. הכיבוש יגמר רק כשמדינות אחרות ילחצו אותנו לשם. לא נציל את עצמנו מעצמנו לבד. כל כך פרופוגנדה אוהדת שומעים בחוץ, נסה לאזן.

        11/4/09 23:36:


      כל פעם שאני קוראת אותך מרגישה אשמה שלא באה

      איתך להפגנת הנוכחות השקטה כדי אולי ובמקרה אוכל לשנות משהו,

      או לפחות להיות עין שתרסן את התגובות ותעביר  התחושות של העם הכבוש.

       

      אחרי שבועים בחו"ל עם הבנות שלי כמעט חוויתי שגרה שאין בה מאבטחים בסופר מרקט,

      שאין בה דיכוי, עדויות חיילים וכו..

      שיגרה של שיחות עם תיירים אחרים, אנשי המקום,

      פקידי קבלה, אורחים אחרים במלון, ללא כל קשר עם הם מאירן,טורקיה,נורווגיה

      או ישראל...

      אחרי שבועיים כאלו - נזכרתי שפעם היה כאן אחרת.

      שפעם לא ממש מזמן, גרתי בירושלים, עבדתי בבית מלון, באותה המשמרת עם צעירים מרמאללה בית לחם,

      ביקרתי ביריחו כל נסיעה לים המלח..

      וזה לא היה מזמן.

      לא הצלחתי להסביר איך כל זה קרה.

      לא הצלחתי ממש להסביר לשתי הבנות שלי מה קרה כאן.מי אשם. ולמה זו הסיטואציה..

      השיא היה בשדה התעופה.

      כידעו הייתה רעידת אדמה וסטודנט ערבי נהרג בה, חבריו ללימודים טסו מוכי צער לארץ..

      את מה שהם עברו בשדה לא הצלחתי להסביר בכלל.

      "אבל אמא אם יש לו דרכון עם סמל המדינה אז למה אותו עוצרים "...

       

      למה?

       

       

       

        11/4/09 22:20:

      צטט: איל נבו 2009-04-11 22:08:50

      את וחבריך הם היחידים שמצליחים ליצור אצלי רגשי אשם על שאני גר פה ולא שם. אתם עושים את מה שהייתי עושה אם הייתי יותר אמיץ, יותר צעיר ופחות קשקשן. תמשיכו בבקשה לנקות לי את המצפון ולתת לי הרגשה שיש תקווה.

       

       איל, אח'י, אל תדבר ככה, דמעות התרגשות עולות בעינינו.

      בשם הרשות והחמאס ,  עדיף לנו תשאר איפה שאתה ותלחם עבורנו מבפנים.
        11/4/09 22:08:

      את וחבריך הם היחידים שמצליחים ליצור אצלי רגשי אשם על שאני גר פה ולא שם. אתם עושים את מה שהייתי עושה אם הייתי יותר אמיץ, יותר צעיר ופחות קשקשן. תמשיכו בבקשה לנקות לי את המצפון ולתת לי הרגשה שיש תקווה.

        11/4/09 00:19:


      שרון מינף אני המשכתי. לא היה ויכוח.

      כפי שכתבתי למעלה, המקום נתפס כבר. בפעם הבאה.

        10/4/09 19:33:

      צטט: יערת דבש 2009-04-09 10:25:03

      צטט: שרון אבני 2009-04-09 10:15:51

      אני מסכים איתך יותר מדי היום, רק לא מוכן להזיז את הישבן שלי לכיוון ההוא, כלומר

      אם היית אומרת לי בוא נארוז אוכל למשפחות נזקקות לקראת החג, כפי שבאמת עשינו

      כמה חבר'ה השבוע, הייתי בא שוב. מודה ומתוודה, את אנרגיות הצדק הלא אגואיסטיות

      שלי אני מכוון לכיוון הקרקור של הבטן שלי, וזה לא אומר שאת לא צודקת ובצורה עקיפה

      וישירה פתרון הכיבוש יעזור גם לעניי עמי.

       

      אם ניפגש, אז בהזדמנות אחרת ולא במחסום, עם מעטה האסקפיזם שלי.

       

      מתנצלת בפני מיכל, שכחתי עוד תירוץ (ותודה לשרון).

      עניי עירי קודמים. אלא שפעיל שמאל עובר שינוי גדול באותו חלק של זהותו שמתייחס לשייכות. לי כבר לא ברור מיהם תושביה של עירי.

       אני לא חושב ששרון השתמש ב"עניי עיר" כתירוץ. הוא בעצמו אמר שסיום הכיבוש יוכל לעזור גם ל"עניי עירי"

      אז בהזדמנות זאת, אחדד את הטיעון הזה בידיוק: כדי לעזור ל"עניי עירי" יש לשים קץ לכיבוש- ואז אפשר יהיה להפנות את כל משאביו האדירים לעניי עירנו.

       

      *נ.ב- לא בטוח שבכלל היה בינכם ויכוח, אך כתבתי זאת למען אלו שבאמת משתמשים בטיעון הזה של "עניי עירי קודמים"

       נ.ב2 -אם לא תמצאי את הנוסע המיוחל, אני מוכן להצטרף שוב.

       

        10/4/09 17:36:

      צטט: יערת דבש 2009-04-10 12:18:22

      צטט: עדית... 2009-04-10 08:25:46

       

       

      הלוואי שיקראו אותך רבים, כי הקול שלך כל כך כן - שכל הברה כואבת.

      גם המחסומים, גם החמורים, גם הרימות והכלבים הנגועים, גם הספרים מהודו.

      הלוואי שיכולתי לקחת קצת מהמשקל הזה גם.

       

       

      העניין הוא כזה - יושבת אישה וכותבת בלוג כבר עשרה חודשים. היא ממתנת ומרסנת את עצמה שוב ושוב. אבל נמאס לה. היא התעייפה. כמה אפשר להתאפק. 

       

      העניין הוא כזה - את לא יכולה, ואסור גם - שתתאימי את הראייה שלך לזו של אחרים ותגישי לעולם טקסט עשוי-כהלכה עבור השמאל, או הימין או השבלול עם נקודות אדומות שבאמצע.

      אם זה יקרה אנחנו נאבד קול אותנטי, כן, אמיתי-להחריד.

      ואסור שזה יקרה.

        10/4/09 12:18:

      צטט: עדית... 2009-04-10 08:25:46


      שמתי שם כוכב למעלה. אפילו שזה מרגיש לי לא-שייך.

      כדי להגיד שקראתי כל מלה, בפוסט - ויותר מזה בתשובות שלך לתגובות.

      וזה לא היה קל מפני שאת לא עושה קיצורים, ולא מייפה, ולא מגישה לעוס ומעוכל.

      ומפני שאת בעצמך כמו עצב גלוי ( nerve).

      וכך צריך, והלוואי שיקראו אותך רבים, כי הקול שלך כל כך כן - שכל הברה כואבת.

      גם המחסומים, גם החמורים, גם הרימות והכלבים הנגועים, גם הספרים מהודו.

      הלוואי שיכולתי לקחת קצת מהמשקל הזה גם.

       

      אוי עידית יקרה. אנסה להיות ראויה לכל זה.

       

      אני נהנתי מאוד מהדיון שהתגלגל בפוסט הזה. אולי יותר מכל הדיונים שגלגלתי בבלוג.

      קיבלתי כמה מכתבים כעוסים. כמה מקוראים הקבועים כתבו שכשאני מוציאה את עצמי מקהילה אני מחלישה את הטיעון ועושה לו דה לגיטימציה. כשאני כותבת שאני כועסת על השמאל האדיש השותק, אני מרחיקה ממני את הפרטנרים הכי מיידים שלי.

       

      מה שנכון.

       

      העניין הוא כזה - יושבת אישה וכותבת בלוג כבר עשרה חודשים. היא ממתנת ומרסנת את עצמה שוב ושוב. אבל נמאס לה. היא התעייפה. כמה אפשר להתאפק. 

        10/4/09 08:25:


      שמתי שם כוכב למעלה. אפילו שזה מרגיש לי לא-שייך.

      כדי להגיד שקראתי כל מלה, בפוסט - ויותר מזה בתשובות שלך לתגובות.

      וזה לא היה קל מפני שאת לא עושה קיצורים, ולא מייפה, ולא מגישה לעוס ומעוכל.

      ומפני שאת בעצמך כמו עצב גלוי ( nerve).

      וכך צריך, והלוואי שיקראו אותך רבים, כי הקול שלך כל כך כן - שכל הברה כואבת.

      גם המחסומים, גם החמורים, גם הרימות והכלבים הנגועים, גם הספרים מהודו.

      הלוואי שיכולתי לקחת קצת מהמשקל הזה גם.

        10/4/09 08:16:

      צטט: poes 2009-04-10 00:16:35

      צטט: יערת דבש 2009-04-09 18:50:24

      צטט: poes 2009-04-09 17:04:35


      אין עליך כפרה

       

      שלוחות לך תזות ההיסטוריה של ולתר בנימין, שי לחג

       

       

      תודה, פוסי.

      ("כפרה"? ממך? מה קרה?)

       

      יש לי כנראה צדדים שאת לא מכירה.

      רק רציתי להגיד כל הכבוד יערת על ההתמדה, על הסבלנות, ועל החוכמה והמבט הבוחן. לא להתייאש. מיים שקטים חודרים עמוק.

       

      ובעניין השי לחג, מר בנימין עליו השלום ותפיסת ההיסטוריה. הנה הלינק. כסגנונו זה עשוי קטעים ומקטעים קצרים למדי.אני מדי פעם חוזר וקורא אותו, זה טוב לאלה מאיתנו המנהלים מלחמות סיזיפיות.

       

      לא ידעתי שאתה פרח (וזה שאני כפרה בכלל לא ידעתי).

       

      בעניין מלחמות סיזיפיות - ממליצה על ספר שקניתי ב 'האגודה הטיבטית לדמוקרטיה'. המהטמה גנדי והדלאי לאמה על אהימסה, התנגדות לא אלימה. ספר כבד, התלבטתי אם יש לו מקום בתרמיל שלי. בסוף, כמו לא-תרמילאית-תפרנית, מפני שהיו כל כך הרבה ספרים שרציתי לקחת איתי, שלחתי הביתה. וראה כמה יפה - בהודו יש תעריף מיוחד, מוזל, למשלוח ספרים, בשל הטענה היפה לפיה חבילה של ספרים איננה חבילה רגילה וחשוב שתהיה בהישג ידו של כל אדם.  

        10/4/09 00:16:

      צטט: יערת דבש 2009-04-09 18:50:24

      צטט: poes 2009-04-09 17:04:35


      אין עליך כפרה

       

      שלוחות לך תזות ההיסטוריה של ולתר בנימין, שי לחג

       

       

      תודה, פוסי.

      ("כפרה"? ממך? מה קרה?)

       

      יש לי כנראה צדדים שאת לא מכירה.

      רק רציתי להגיד כל הכבוד יערת על ההתמדה, על הסבלנות, ועל החוכמה והמבט הבוחן. לא להתייאש. מיים שקטים חודרים עמוק.

       

      ובעניין השי לחג, מר בנימין עליו השלום ותפיסת ההיסטוריה. הנה הלינק. כסגנונו זה עשוי קטעים ומקטעים קצרים למדי.אני מדי פעם חוזר וקורא אותו, זה טוב לאלה מאיתנו המנהלים מלחמות סיזיפיות.

       

        9/4/09 18:52:

      שמחה לספר שהמקום נתפס.
        9/4/09 18:50:

      צטט: ihnauka 2009-04-09 18:07:50

      מי החמורים בתמונה ?

       

      מה אתה אומר?

        9/4/09 18:50:

      צטט: poes 2009-04-09 17:04:35


      אין עליך כפרה

       

      שלוחות לך תזות ההיסטוריה של ולתר בנימין, שי לחג

       

       

      תודה, פוסי.

      ("כפרה"? ממך? מה קרה?)

        9/4/09 18:07:
      מי החמורים בתמונה ?
        9/4/09 17:04:


      אין עליך כפרה

       

      שלוחות לך תזות ההיסטוריה של ולתר בנימין, שי לחג

       

        9/4/09 11:33:

      סיפור יפה. מאוד. להימאליה הייתי מצטרף איתך בלי מו"מ בכלל :)

      שם בהרים, בלי ערוץ 2 שמוצץ לאנשים את שארית לשד מוחם, וההארה

      היחידה שלהם הוא שימי תבורי מוצץ אצבע או פנינה טורנה מחרבנת

      אפשר להגיע לתודעת חמלה. ההגדה היא הפחותה שבבעיות שלנו

      כרגע.צר לי על הפסימיות הרגעית, אני משנה פילוסופיות חיים מדי פעם

      כי אני לא מבין כלום.

       

      (ולגבי "אזהרת המסע" למחסום, לקחתי בחשבון שאני עלול להפסיד את החוויה. תודה.)

        9/4/09 11:31:

      מיכל, שרון, מיא ובהא יקרים -

       

      אחת האגדות הבודהיסטיות הנפוצות ביותר מספרת על אסאנגה שפרש להרים כדי לעסוק במדיטציה בתקווה שהבודהה מייטריה (הבודהה הפנימית) יתגלה לו. שש שנים הוא מדט בתנאים קשים ללא הצלחה. הוא התאייש ועזב. בדרכו חזרה לכפר ראה ציפורים נוחתות על סלע ענק. הוא הבחין בחריצים עמוקים על הסלע, היכן שכנפי הציפורים נגעו בסלע. "אם כנף רכה של ציפור יכולה לחרוץ סלע גם אני יכול, במדיטציה, לחדור דרך המחשבות אל התודעה הצלולה".

       

      הוא מדט שלוש שנים נוספות, עדיין ללא סימן ממייטריה. הוא התאייש ועזב שוב. בדרכו ראה אדם משפשף מטיל ברזל ענק בפיסת כותנה. אסאנגה שאל אותו מה הוא עושה. "אין לי מחט", ענה לו האיש, "ואני אעשה לי מחט ממטיל ברזל זה". אסאנגה חשב על הטרחה הרבה שטורחים אנשים על דברים אבסורדיים לגמרי. "אני עושה משהו חשוב באמת", הוא חשב, "אני עוסק בתרגול רוחני ואני לא מתקרב אפילו למסירותם". הוא התבייש בתבוסתנותו ווחזר למעון הפרישות שלו בהרים.

       

      חלפו עוד שלוש שנים, ומייטריה לא נגלה אליו. תקוותו של אסאנגה אפסה והוא עזב את מעונו. כלב היה שרוע על השביל. גופו היה מלא במוגלה וברימות. אסאנגה נמלא רגש עז של חמלה. הוא רצה להסיר את הרימות מגופו אבל ידע שאם יעשה כך הן ימותו ללא מזון. הוא החליט לשים אותן על גופו שלו. הוא רצה להרימן בידו אבל נעצר מייד "אם אסיר אותן באצבעותי אהרוג אותן". הוא החליט להסיר את הרימות מגופו של הכלב בלשונו.

       

      אלא שכשלשונו נגעה בגופו של הכלב, הכלב נעלם ומולו, רוחץ בהילה של אור, עמד מייטריה. "סוף סוף", אמר אסאנגה, "מדוע לא הופעת קודם?". מייטריה ענה "הייתי איתך כל הזמן אבלרק עכשיו, באמצעות רגש עז של חמלה, התודעה שלך טהורה ואתה יכול לראות אותי". מייטריה ביקש מאסאנגה לקחת אותו אל הכפר כך שאנשים אחרים יוכלו לראותו. אלא שהאנשים בשוק, תודעתם מעורפלת בשל מחשבות רבות, לא יכלו לראות את מייטריה. אישה זקנה אחת ראתה כלבלב על כתפו של אסאנגה והתמלאה שמחה גדולה. סבל עני ראה את מייטריה להרף עין אחד והתעשר.    

       

      אסאנגה היה אחד מהפילוסופים הבודהיסטים החשובים. יש המון גרסאות לאגדה הזו, אני מצאתי שלוש גרסאות כתובות ושמעתי עוד כמה עשרות. זה אחד מסיפורי העם הנפוצים ביותר בתרבות הטיבטית, כל ילד מכיר.

       

      תרגמתי את הגרסה הזו לפני כמה שנים, כשגרתי על ההמאליה, בפסח. קיבלתי אז מחבר מקומי ספר ובו אגדות עם טיבטיות. חשבתי על ההגדה הרצחנית שלנו וכמה יפה יכולה להיות דת שמגדלת כך את ילדיה. 

        9/4/09 11:04:

      צטט: שרון אבני 2009-04-09 11:00:08

      שלוש נשים ישמרו עליי. נשמע טוב.

       

      תני לי סופ"ש לחשוב על זה, בעיקר בעניין שאשה

      תנהג, נראה לי יותר מסוכן מביקור לילי בכיכר

      המרכזית של ג'נין עטוף בדגל של בית"ר ירושלים.

       

      ועוד אישה כמו דפנה.

      (מזכירה לך שכל הקודם זוכה ואתה עלול להפסיד. לא אקח אחראיות במקרה כזה ואזכיר שהוזהרת).

        9/4/09 11:00:

      שלוש נשים ישמרו עליי. נשמע טוב.

       

      תני לי סופ"ש לחשוב על זה, בעיקר בעניין שאשה

      תנהג, נראה לי יותר מסוכן מביקור לילי בכיכר

      המרכזית של ג'נין עטוף בדגל של בית"ר ירושלים.

        9/4/09 10:49:

      צטט: שרון אבני 2009-04-09 10:35:19

      אני נוהג?

       

      תחושת הניכור שלך ברורה לחלוטין. כמו שטענתי, אסקפיזם במיטבו, גיאופוליטית,

      כלכלית, חברתית המצב לא טוב פה, בועות בועות של הכחשה, זה הדרך לצלוח ולחיות

      "נורמליות" באזור שלנו. הרוב המוחלט לא נולד לחיות כז'אן ד'ארק, אלא לצלוח חיים 

      נוחים ומשעממים של ייאוש ורגעי אושר קטנים.

       

      לא יודע מה יעיר אנשים לפעולה, אולי מצב ממש רע ובלתי נסבל, כרגע, כל עוד אפשר

      לשים חרוסת על השולחן וברקע לראות את ברצלונה מפרקת את באיירן בליגת האלופות,

      פלוס טיול קטן עם הילדים לספארי בחול המועד, מחסום הוא לא אטרקציה לישראלי המצוי.

       

      ולגבי הזהות. מסכים. ילד יהודי רעב, ילד עזתי רעב, שניהם יכאבו לי. "אפילו" באותה 

      מידה.

      לא אתה נוהג. דפנה תנהג. 

      יום ראשון בבוקר. האמן לי חברה מצוינית מחברתן של דפנה ויפעת אין בנמצא. נקנה פיתות טובות עם זעתר במכלת באחד הכפרים, ונצא לבקעה. אני אשמור עליך.

       

        9/4/09 10:35:

      אני נוהג?

       

      תחושת הניכור שלך ברורה לחלוטין. כמו שטענתי, אסקפיזם במיטבו, גיאופוליטית,

      כלכלית, חברתית המצב לא טוב פה, בועות בועות של הכחשה, זה הדרך לצלוח ולחיות

      "נורמליות" באזור שלנו. הרוב המוחלט לא נולד לחיות כז'אן ד'ארק, אלא לצלוח חיים 

      נוחים ומשעממים של ייאוש ורגעי אושר קטנים.

       

      לא יודע מה יעיר אנשים לפעולה, אולי מצב ממש רע ובלתי נסבל, כרגע, כל עוד אפשר

      לשים חרוסת על השולחן וברקע לראות את ברצלונה מפרקת את באיירן בליגת האלופות,

      פלוס טיול קטן עם הילדים לספארי בחול המועד, מחסום הוא לא אטרקציה לישראלי המצוי.

       

      ולגבי הזהות. מסכים. ילד יהודי רעב, ילד עזתי רעב, שניהם יכאבו לי. "אפילו" באותה 

      מידה.

        9/4/09 10:33:

      כולם יודעים  מה קורה בצד השני .ודווקא יש להם הסברים מעניינים לשתיקתם .אנחנו מוקפים במיליוני ערבים וחייבים להיות עם צבא חזק,כי ערבים רק מבינים כוח.כמו הפתגם (אם לא תהיה זאב ,יאכלו אותך הזאבים).הערבים רוצים לזרוק אותנו לים .אז עדיף לרחיק אותם כמה שיותר מהים ,ואם יש צורך נגרום להם לשכוח מה זה ים או מים.כאילו הערבי לפני שהולך לישון או שמתעורר בבוקר,הוא רק חושב איך להרוג יהודי בחייו !.הערבים ובפרט המוסלמים רוצים לכנס לגן עדן על חשבונינו ,בזה שהם ירצו להיות שהידים בהריגתינו .לא ניתן להם לזכות בזה . "אם בא להרגך השכם להרגו ".וזה נעוץ בפנים בתת- מודע .מאז קום המדינה .זה מין תהליך שעובר כל ילד יהודי בארץ אפילו בחו"ל,ובמרכזי  הקליטה ,במערכת בחינוך .ולא לדבר על תפיסת הגויים מהמבט הדתי.שהיא לא פחות קיצונית מהתפיסה הנאצית לעם השמי .

      ואת רוצה דווקא בחג הפסח (חג החירות מעבדות - היציאה ממצרים  )שיזכרו שיש עם סובל כמו שסבלנו ,בזמן שאנחנו חוגגים . למה לקלקל החגיגה . זה דווקא ההפך בכדי שלא נחזור למצב ההוא עלינו להיות חזקים יותר, נשתמש בכל האמצעים שהשתמשו נגדנו בעולם .אפילו יותר משוכללות מדכאות יצרתיות שלא תפגע בתדמית שלנו בעולם. (מדינה דימוקרטית , וצבא מוסרי.)

      לדעתי העם היהודי  כולו נמצא תחת התקף חרדה .מין פוביה  שממשלות ישראל  משתמשים בה כדמגוגיה  על מנת לקבל הכשרות למעשיהם ,להבחר לראשות הממשלה.ולהצדיק תקציב מיפלצתי  למשרד הביטחון ולצבא בפרט.הקמפיין הזה המנוהל על ידי כל מיני גופים מוכרים ולא מכורים,גלויים וסמויים .כנראה לא יסתיים בקרוב  לצערי .

       

        9/4/09 10:31:
      הפוסט הזה מזכיר לי את הבדיחות שבהן הפרס הראשון הוא יום בעזה והשלישי חודש בעזה
        9/4/09 10:25:

      צטט: שרון אבני 2009-04-09 10:15:51

      אני מסכים איתך יותר מדי היום, רק לא מוכן להזיז את הישבן שלי לכיוון ההוא, כלומר

      אם היית אומרת לי בוא נארוז אוכל למשפחות נזקקות לקראת החג, כפי שבאמת עשינו

      כמה חבר'ה השבוע, הייתי בא שוב. מודה ומתוודה, את אנרגיות הצדק הלא אגואיסטיות

      שלי אני מכוון לכיוון הקרקור של הבטן שלי, וזה לא אומר שאת לא צודקת ובצורה עקיפה

      וישירה פתרון הכיבוש יעזור גם לעניי עמי.

       

      אם ניפגש, אז בהזדמנות אחרת ולא במחסום, עם מעטה האסקפיזם שלי.

       

      מתנצלת בפני מיכל, שכחתי עוד תירוץ (ותודה לשרון).

      עניי עירי קודמים. אלא שפעיל שמאל עובר שינוי גדול באותו חלק של זהותו שמתייחס לשייכות. לי כבר לא ברור מיהם תושביה של עירי. אותם ישראלים ימנים שטוענים שנכנס בהם לפני שהם יכנסו בנו כי הם כולם חמאס ופושעים - הם בטח לא. הישראלים שחשים בהכחשה, לא משנה כמה מקרים חריגים נאתר כאן, אלו עדיין רק עשבים שוטים ואנחנו חיים בגינת ירק מטופחת ויפה - גם הם לא. והשמאל האדיש - ממנו אני הכי עייפה. אני כבר לא שייכת לכאן (ניכור. להיות פעיל שמאל הוא תהליך שאי אפשר להסיג לאחור).

       

      אגיד לך את האמת - ביום שלישי חזרתי הביתה וראיתי את הדגל מוקרן על עזריאלי. ידעתי שכך עד יום העצמאות. והתחשק לי ללכת לגור אצל חברים פלסטינים בגדה עד שתגמרו את פסטיבל ההכחשה הגועלי הזה שלכם.

       

      עזוב אותי מהבטן המקרקרת שלך. בוא ביום ראשון למחסום. הזדרז, יש רק מקום אחד.

        9/4/09 10:15:

      אני מסכים איתך יותר מדי היום, רק לא מוכן להזיז את הישבן שלי לכיוון ההוא, כלומר

      אם היית אומרת לי בוא נארוז אוכל למשפחות נזקקות לקראת החג, כפי שבאמת עשינו

      כמה חבר'ה השבוע, הייתי בא שוב. מודה ומתוודה, את אנרגיות הצדק הלא אגואיסטיות

      שלי אני מכוון לכיוון הקרקור של הבטן שלי, וזה לא אומר שאת לא צודקת ובצורה עקיפה

      וישירה פתרון הכיבוש יעזור גם לעניי עמי.

       

      אם ניפגש, אז בהזדמנות אחרת ולא במחסום, עם מעטה האסקפיזם שלי.

        9/4/09 10:06:

      צטט: שרון אבני 2009-04-09 10:01:04

      הטיימינג שלך מזמן כישלון ידוע מראש, אתמול הייתי במפגש אחרי

      סדר בו דובר בעיקר על הפיטורים הצפויים והעוני המתרחב בקרב 

      בני יעקב ולא ישמעאל. הקול שלך שקורא במדבר, לצערי, יילך וייחלש

      בתקופה הקרובה בגלל סופות אחרות.

       

      עיכול נעים.

      וממש עכשיו גמרתי למנות באזניה של מיכל תירוצים של ישראלים.

       

      רוצה לתהות יחד, שרון, מה קרה למערכת הרווחה של ישראל? מערכת הרווחה שלנו לא התחילה לקרוס בחודשים האחרונים חרי המשבר הכלכלי. הלוואי וזה היה מצבנו. מערכת הרווחה שלנו הגיעה אל המשבר מלאה חורים (אמר לי פסיכיאטר בכיר על מערכת בריאות הנפש - המערכת לא לפני תאונת דרכים, היא אחרי ובמצב טוטל לוס).

       

      יש הרבה גורמים לקריסה הזו. אבל אי אפשר להתעלם מגורם אחד מרכזי - הנטייה של ישראל להשקיע משאבים אדירים מחוץ לגבולותיה. אחזור לפוסט העיכול לשמו התכנסנו כאן - בוא איתי, ונסה לחשב כמה עולה למשלם המיסים הישראלי להחזיק את המתנחלים בגדה.

        9/4/09 10:01:

      הטיימינג שלך מזמן כישלון ידוע מראש, אתמול הייתי במפגש אחרי

      סדר בו דובר בעיקר על הפיטורים הצפויים והעוני המתרחב בקרב 

      בני יעקב ולא ישמעאל. הקול שלך שקורא במדבר, לצערי, יילך וייחלש

      בתקופה הקרובה בגלל סופות אחרות.

       

      עיכול נעים.

        9/4/09 09:58:

      צטט: מיכל גזית 2009-04-09 05:39:51

      את אחת ויחידה, ואין כמוך

       

      חג של חופש לך יקירה

      אולי זו הבעיה. שאני יחידה, ונכון יותר - שאיננו רבים.

       

      והאמת? האמת היא שאינני מבינה את זה. בכל פעם מחדש אני מנסה להסביר איך קורה שמדינה מבצעת פשעים ואזרחיה שותקים. באירועים אחרים בהיסטוריה, כשאזרחי מדינות נאלצו להסביר מדוע החרישו, הם ענו שלא ידעו. אולי. אבל אף ישראלי לא יוכל בבוא היום להגיד שלא ידע.

       

      אני שומעת כל מיני תירוצים (ועם הזמן חילקתי אותם לשלוש קבוצות):

      את מגזימה, אנחנו לא כל כך גרועים (בואו איתי פעם אחת. גם אני חשבתי פעם שפעילי השמאל מגזימים. כמה סיורים בגדה הבהירו לי שהם דווקא ריככו את המציאות הקשה).

      אנחנו צריכים להוציא את הילד מהגן/יש לנו עבודה (זה תירוץ רווח במיוחד. דווקא לו היו לי ילדים, תחושת האחראיות לגורלם של שכני ולגורלי שלי היתה מתחדדת. דווקא אז הייתי מתעקשת לא להניח למאבק הזה).

      אנחנו רוצים לחיות, פשוט לחיות, עזבי אותנו (מבינה את זה. מי לא רוצה פשוט לחיות. אלא שלא תמיד אפשר, ככה זה. זו מציאות החיים שלנו כאן).

       

      זה לא כייף גדול להיות פעילת שמאל. זה מיוזע ומג'ויף ומעייף. זה הדבר הכי מתסכל שאפשר לחשוב עליו. הרבה פעמים אני חושבת שמאבק השמאל הוא "תהליך שאני לא יכולה להסיג לאחור והלוואי ויכולתי" (הגדרה פרטית. נשאלתי לפני כמה חודשים מה זה אומר להיות פעילת שמאל וכך עניתי, ממש בלי לחשוב, אינסנקטיבית). כי הניכור ביני לבין הקהילה בה אני חיה הולך וגדל. אני חשה שאין לי מקום כאן יותר. שאני נדחקת החוצה מכאן. הלאומנות שלכם, המסורת היהודית המפלצתית. וגם אצל מי שסמוך אלי (סמוך אלי כביכול), השמאל השקט, זה שטוען שאני צודקת אבל מגזימה. האדישות של הקבוצה הזו. אני מאבדת את הסבלנות לקבוצה הזו במיוחד.

       

      אבל אוסיף שיש במאבק הזה קורת רוח רבה. זה הדבר החשוב ביותר שאני עושה. אולי הדבר החשוב היחיד.

       

        9/4/09 05:39:

      את אחת ויחידה, ואין כמוך

       

      חג של חופש לך יקירה

      ארכיון

      פרופיל

      יערת דבש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין