סרט טלוויזיה או אנימציה דיגיטאלית במחשב הינם אוסף של פיקסלים דו ממדיים המשתנים בזמן... כל תמונה מורכבת משורות ועמודות של פיקסלים, המחושבים ע"י המחשב, ומוצגים בצבעים שונים, או ברמות אפור שונות (במקרה של סרט שחור לבן). ניתן להגדיר: סרט דיגיטאלי = פונקציה (X, Y, T). במילים אחרות המחשב מעבד פיקסלים ממאגר זיכרון, ומציג אותם לאורך זמן על המסך... מבחינת המחשב אין הבדל משמעותי אם הצופים מפענחים את הפיקסלים על המסך כטרגדיה, קומדיה, אנימציה, סרט דוקומנטארי, או כל דבר אחר... זהו אלגוריתם שהוא מריץ, ללא מודעות לאלמנטים "אמנותיים" כמו תסריט, "שוט", שחקנים עלילה וכו'. בהנחה שאמנות היא קריטריון החלטי שבו יצירות אמנות מתקבלות כ"אמנות" (טובה או רעה) ע"י הקהל הרחב, הרי קריטריונים או חוקים אלה ניתנים לתרגום לנוסחאות אשר ישמשו ליצירת אובייקטים אסטטיים (אמנות). ככל שהמחשב יגלה יותר תצורות תואמות, כך יוכל ליצור פונקציות (סגנונות) נוספות של אמנות. חיבור ישיר של הצופים אל המחשב בזמן החשיפה לרצף אמנות, ייצור "ביופידבק" באמצעותו המערכת תזהה את התגובה החיובית ל"אמנות", ותיצור את המשוב הרצוי, שישנה בתורו את הפונקציה המתאימה ל"אמנות-על". מחשב ותכנה מתקדמים הפכו זה זמן, ל"רב אמן" במשחקי השח-מט, ומנצחים את אלוף העולם... האם אנו בדרך להישג דומה באמנות?
|
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הי אישון,
כל אמנות...
כל מה שנתפס כאמנות, מגיע בסוף ללשכה האפלה של תודעתנו (מציאות מדומה), שם היא מעובדת "ומובנת"..
הכל וירטואלי.גם החיים שלנו ה- So called "מציאות".
הי נתי,
הביופידבק קיים למעשה מאז ומתמיד...
אפילו מעשה האמן המסורתי המצייר מודל, הוא סוג של משוב כזה:
כאן בהדפס של דירר המתאר אמן המצייר מודל בפרספקטיבה, תוך שימוש בעזרים אופטיים ליניאריים שונים כמו: מסגרת, רשת וכוונת. הפרספקטיבה הליניארית המתקבלת במסגרת שבין האמן למודל, מקורה בנקודת ייחודיות במרחק אינסופי מאחורי המודל. הדימוי במסגרת, ממשיך ומתכנס לנקודת ייחודיות שנייה, דרך עינו של האמן,אל מוחו, ואל תודעתו. לאחר קליטת הדימוי ועיבודו, המידע הופך באמצעות ידו ועיניו, לציור פרספקטיבה ליניארית סטטית על דף שהוא אופק האירועים של גופו.
בגמר בציור המודל תבחן את הציור, ובהתאם תשנה את התסרוקת, או תפתח בדיאטה רצחנית :-) זהו פידבק איטי..
(הדפס של אלברכט דירר).
נחליף כעת את ההתקן האופטי הליניארי בסייברספייס הפועל במהירויות גבוהות זהו משוב מיידי המידע שיתקבל בחושי האמן, יעובד בתודעתו, ויתורגם על המסך, יהיה האובייקט הנצפה עצמו. כפי שאת רואה מקחוק במצלמת רשת. האובייקט יבצע טלפורטציה (קצר) לעצמו דרך האמן (לפי התיאוריה טיל הנע במהירות האור , יוצר חור שחור בשובלו, כך, אמן המצייר בכפפת מידע, או עכבר מחשב "שאוב" את האובייקט לתוך ידו).
ציור באמצעות ציוד מציאות מדומה (עדשת איינשטיין) המעקמת את המרחב-זמן.
המסלול נכון גם בכוון ההפוך, האמן מבצע טלפורטציה לעצמו באמצעות אובייקטים, האמן ואובייקט היצירה שלו מתאחדים.
זהו ציטוט מהמאמר "אמנות באופק האירועים".
הי רותי,
הרשת היא "יישות" הלומדת את גולשיה.
כאשר את מחפשת דבר מה ספר, מאמר, או מתנה ב AMAZON לדוגמה, האתר שומר את התנהלותך.
כאשר תכנסי בפעם הבאה, הוא יברך אותך בשמך, ליום הולדתך, ויציע לך ספרים בנושאים שמעניינים אותך,
וכן ספרים שגולשים אחרים קנו או חיפשו הקשורים לתחומי העניין שלך!
ככל שהרשת תדע על התנהלותך יותר היא תדייק יותר בקביעת התכנים והדפי שיוצגו בפניך.
היא לא תציע לך תחומי עניין שלא קשורים אליך.
הרשת עושה אינטרפרתציה אישית לכול אמן ואמן או צרכן וצרכן.
כל זאת כיוון שהפונקציה שאת יוצרת מתכנסת לדבר מה ברור יותר.
למחשב אין בעיה לעבד נתונים אלה.
אני באופן אישי מוכנה להצטרף לקבוצת ניסוי, אבל אין מצב לדעתי שזה יקרה. מממ... לא שרבים וטובים אמרו זאת לפניי על נושאים רבים וטובים אחרים
.
לפני שאלגוריתם + ביופידבק יוכל להחליף את האמן - ה"ביו" צריך להשתנות. השונות האינסופית של האדם לא תאפשר קביעה מהי אמנות-על. למרות אלמנטים מובהקים שדומים עד שווים - בוודאי ב"פיזיו" אבל גם בהתנהגויות, תרבויות וכיוצ"ב - אמנות היא יותר מידי תלויית האדם עצמו: תרבות, מצב רוח, גיל... כל דבר. בשח-מט יש תוצאה אחת (או שתיים אם תרצה: אחת והיפוכה): ניצחון. באמנות אין תוצאה אחת.
כשנדע מהי "נפש האדם" במונחים מדעיים - אולי אז נוכל ליצור אמנות-על בעזרת מחשב. אולי.
אי לא אשת מחשבים,
אבל אם הבנתי נכון-
הרי המחשב "הלומד" יציע אומנות בדגם אחד.
האם ייחודו של כל אמן דיגיטאלי
לא משפיע על "לימוד" זה?
לכל אמן אינטרפטציה משלו,
מימדים אחרים,וכו'
הי שבי,
תיארת זאת נכון מאד...
אנחנו מחוברים כבר בחישנים לתמונה שמוצגת לפנינו בסלון או במחשב!
תוכניות הריאליטי הן אב-טיפוס של ביופידבק כזה :-)
התמונה על המסך תשתנה בעקבות הסמסים והקליקים של העכבר שישלחו הצופים כמשוב לנצפה...
בסופו של דבר התמונה או השידור תינעל על טעמו האישי והמיטבי (בעיניו), לכול אחד ערוץ אישי משלו.
זכויות היוצרים על הפטנט הן על מפתחי המדיומים האלקטרוניים מלפני שישים שנה בערך...
כבר הם צפו את הכיוון הזה.(הצופה יהיה פעיל, לא שק תפוחי אדמה פסיבי).
בימינו מאד מעניין מה שרוצה הצופה, לפי זה מתכווננים השידורים.
אתה לא קצת מפשט את זה?
אפשר כל דבר לנתח כך - ואפשר גם לתת לזה כיונים מכל מדע כמעט -
קיברנטיקה -
לצייר יש רעיון, - הוא מבצע את התמונה, - יש תמונה סופית - ביקורת של "אנשי מקצוע" וצופים - משוב, (הצייר קוטע אוזן בתגובה) ,
לא בטוח שזה עובד כך כיון שאם כן - אז ע"י ציור אקראי, הקרנת תמונה על צג, קליטת תגובות הצופים ע"י חישנים, תיקון התוצאה ע"י תוכנה שעובדת עם לוגיקה מעורפלת - תוכל ליצר את "התמונה האידיאלית" שתרצה את רוב המבקרים (זכויות יוצרים על-שמי בבקשה)
בכול אופן -
לי תמיד נראה שכל מה שיש זה - רעיון, העברת הרעיון לצופה, לפעמים גם מעניין את האמון מה חשב הצופה - אבל לא תמיד,