סרט טלוויזיה  או אנימציה דיגיטאלית במחשב הינם אוסף של פיקסלים דו ממדיים המשתנים בזמן...

כל תמונה מורכבת משורות ועמודות של פיקסלים, המחושבים ע"י המחשב, ומוצגים בצבעים שונים, או ברמות אפור שונות (במקרה של סרט שחור לבן).

ניתן להגדיר: סרט דיגיטאלי = פונקציה (X, Y, T).

במילים אחרות המחשב מעבד פיקסלים ממאגר זיכרון, ומציג אותם לאורך זמן על המסך...

מבחינת המחשב  אין הבדל משמעותי אם הצופים מפענחים את הפיקסלים על המסך כטרגדיה, קומדיה, אנימציה, סרט דוקומנטארי, או כל דבר אחר... זהו אלגוריתם שהוא מריץ, ללא מודעות לאלמנטים "אמנותיים" כמו תסריט, "שוט",  שחקנים עלילה וכו'.

בהנחה שאמנות היא קריטריון החלטי שבו יצירות אמנות מתקבלות כ"אמנות" (טובה או רעה)  ע"י הקהל הרחב, הרי קריטריונים או חוקים אלה ניתנים לתרגום לנוסחאות אשר ישמשו ליצירת אובייקטים אסטטיים (אמנות). ככל שהמחשב יגלה יותר תצורות תואמות, כך יוכל ליצור פונקציות (סגנונות) נוספות של אמנות.

חיבור ישיר של הצופים  אל המחשב  בזמן החשיפה לרצף אמנות, ייצור "ביופידבק" באמצעותו  המערכת תזהה את התגובה החיובית ל"אמנות", ותיצור את  המשוב הרצוי, שישנה בתורו את הפונקציה המתאימה ל"אמנות-על".

מחשב ותכנה מתקדמים הפכו זה זמן, ל"רב אמן" במשחקי השח-מט, ומנצחים את אלוף העולם... האם אנו בדרך להישג דומה באמנות?