יש לי להגיד משו
פוסטים אחרונים
- ריח של חדש 8/10/13
- אין מעבר 7/9/13
- טעם של נייר 2/8/13
- אלוהים 25/6/13
- היה שלום ותודה על המילים 10/6/13
- זוכר הכל 7/4/13
תודה
אני גר בדיוק שלוש שנים בתל אביב. לא מפסיק להתפעל ממנה, לחזות בחידושיה ולסבול מתחלואיה, וממשיך לאהוב אותה ממש כשם שהייתי ילד ותל אביב הייתה העיר הגדולה. רק כשהתחלתי לגור בה, והילכתי בה בין ים לשדרה, בין רחוב למדרכת ובין גינה למרפסת, נגלה לי יופייה האמיתי. לסבא וסבתא שלי לא נותר לי, אלא רק להגיד תודה. אולי הם רואים מלמעלה את החגיגות לעיר הגדולה שאנשים בה הרבה. העיר הזאת שכשהם הגיעו אליה, חגגה רק עשרים וארבע שנות קיום. תודה לכם שהייתם שותפים לבנייתה. שהקמתם בה עסק עם קליינטורה מכובדה. שבניתם בה משפחה לתפארת. שהכרתם בה כל רחוב ופינה, וכמעט כל חצר וסמטה. שהלכתם בשבתות אל הים הכחול, ובשעות הערב ישבתם עם חברים במרפסת לשחק קלפים ולשתות משהו, כי לאיפה יש למהר? הנה חג היום, אולי נלך לטייל קצת בעיר הגדולה. תראו איזה יופי. (משפחת אקרמן כפי שצולמה בשנת 37' בכיכר המושבות, כשעוד היתה כיכר)
תנו לנו יד ונלך ביצוע: עירית דותן מילים: צביקה זליקוביץ לחן: יעקב הולנדר
© כל הזכויות שמורות למחברים ולמבצעים |
תגובות (52)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה רחל :)
התמוגגתי מהמילים ומהשיר
יפה מאוד אלעד:)
שמח שנהנית,
תודה רבה
איזה יופי כשיודעים להעריך
לשמור על המורשת
ולהוקיר את העבר שבלעדיו ההווה היה אחר,
גם העתיד..
יש משהו נעים בפוסט שלך..
דרך הזכרונות...
אהבתי
תודה
באמת מקסים.
תודה רבה! :-)
מקסים!!!
מה, כמו שכל דבר מחוצלארץ היה בשנות החמישים "אוריגינל"?
"דרוש עוד היום את המקור האוריגינלי!" :-)
מה דעתך לשנות את הכינוי שלך ל "ארקמן אוריגינל"?
גם אני חשבתי, אבל הבחנתי שהשיעורים חוזרים על עצמם, רק התלמידים התחלפו.
תודה שקפצת לבקר :-)
תל אביב עם שורשים אחוש....ממשיך להפתיע אקרמן
מלא זמן כבר לא שלחת איזה סיכום, הייתי בטוח שתמשיך
אורית,
בזכותך הבנתי שוב את כוחה של המילה הכתובה.
תודה רבה על התגובה המרגשת והכוכב :-)
אלעד
אלעד היקר,
זכרונות ילדות מבית סבתא,
זה אחד הדברים שאני הכי
מתחברת אליהם.
בתור אחת שהעיר הגדולה קצת מלחיצה
אותה (במיוחד תל אביב) גרמת לי
להסתכל עליה בצורה אחרת לגמרי .
תודה ששיתפת אותנו בסיפור המקסים
הזה.
אמנם באיחור אבל חג שמח לך, אורית
העיקר שנהנית, תודה על התגובה והכוכב :-)
איזו נוסטלגיה מהולה בעכשוויות....נפלא. צללתי דרך תיאוריך לתקופה של ת"א אחרת וחזרתי לחוויות התלאביבות של היום
אהבתי :-)
אופס, כמה שכיכרות דומות אחת לשניה. אולי בעצם גם אני צולמתי בכיכר המושבות ולא אצל צינה?
וחוץ מזה, ברור ששייכת לעצמי, לא מכירה קאמיקאזות נוספים שירצו לשייך אותי לעצמם.. (:
אבל זו כיכר המושבות... נראה לי שבאותה תקופה לא היה מישהו שלא הצטלם באיזו כיכר עם פוזת "אנו באנו".
הכי חשוב שאת שייכת לעצמך. ותודה על התגובה! :-)
עיני הנוסטלגית הזילה דמעה..
ובחיי שיש לי תמונה באותה כיכר צנועה של צינה, מחופשת בכיתה ה' למשהו בלתי מזוהה, אותו מקום ופוזה זהה..
אולי בעצם אני שייכת לאקרמנים הלא מקוריים? מממ..
תודה רבה יקירתי....
הנה בנאדם עם ערכים!
פוסט מקסים
אשוב לככב
חופשי מתוקה, עלי :-)
עדיין התמונה והשיר לא עולים לי. האתר הזה מרגיז לפעמים כל כך. אבל חשבתי שאת זה לא ראית בעבר וזו מן תשובה שלי לענייני תל אביב והנוסטלגיה:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=483813
(אתה סולח לי שאני מפנה אליי בפוסט שלך נכון?)
גלי
ריגשת אותי מאד במילים שלך.
התגעגעתי ואני שמח שאת פה.
תודה,
אלעד
התמונה והשיר משום מה לא עלו לי (אם הם אכן מצורפים) אבל מה שכתבת עלה ונגע ללב. גם סבתא וסבא שלי חיו בעיר הזאת את רוב ימיהם והיו חלק ממי שנתנו לה את טעמה וריחה האהובים עלי לגמרי.
וחוצמזה אתה כותב מאוד יפה. מאוד.
גלי
תודה רבה איל :-)
מרגש. זה לא היה יכול לעבוד בשום שפה אחרת.
אז בואי איתי בחזרה, יש עוד מקומות שלא התקלקלו.
ומסרי דרישת שלום למשפחת ברגר.
חיבוק ונשיקה,
אלעד אקרמן
wow! מקסים וכמובן כתוב יפהפה.
בתור בחורה רומנטית ונוסטלגית, הייתי שמחה לחיות בתקופה ההיא:
- בשכנות למשפחת אקרמן (המקורית) ואפילו לברכם לשלום(מי מכיר את השכנים שלו היום בכלל?!)
- לחיות בעידן התום והערכים (בלי פיקאפים ושוק בשר)
- לדעת שאם גבר אומר לי שאני יפה, הוא מתכוון לזה ולא רק בשביל להשיג זיון (ע"ע ג'יידייט וכו')
- ללכת בשד' רוטשילד בלי שיהיו בה תערוכות של מיני עב"מים, שנקראים "אומנות" וכל מיני משדלים למכור לי דברים
שאני לא צריכה (ולא! אני לא רוצה שיחבקו אותי ולא את העצים!)
- לבוא הביתה אחרי העבודה בלי לעשות 10 סיבובי חנייה הכוללות את ברכת "פיית החנייה" לסוסיתא החדשה שלי
(יד שניה מחלבן)
אבל אין מה להגיד, הקסם התל אביבי הזה ממכר, האפשרויות הבלתי מוגבות, סיגריות בפיצוציה ב-2 בלילה, שיחה מרתקת עם הומלס בשדרה, אירועי תרבות ומוסיקה והמון בתי קולנוע.
חבל שאי אפשר לשלב :)
אל גילי הבת, אצעד בלאט, ועת עלטה תעטוף סביב,
אטה אזני, אקשיב. פואטיקה בגרוש, אשורר אל הילדה,
ואומר לה "ראי, גילי, אין זו אגדה".
תודה! :-)
שמי ירוסלבסקי חסיה,
'ני תלמידת גימנסיה,
בבקרים אני תמיד לומדת
קצת חשבון וקצת שירי מולדת -
אך עת יורד הערב,
אהבתי בוערת -
עם ילובסקי הפואט
בחולות כאן אפלרטט...
ביאליק,
רק שירים תקרא לי,
כתונת אל תקרע לי,
אתה בתל אביב.
משפחת אקרמן (המקורית!) מעולם לא נראתה טוב יותר
תודה רבה רבה :-)
נוסטלגיה מרגשת,
התמונות של פעם....
מקסים*
:-)
רח' הגדוד העברי פינת דרך בגין. ממש איחוד מרגש
אני מקווה שכן. תודה :-)
יפה דיברת.
והם בטח יודעים כמה אתה מתגעגע.
תודה איליין. התגובה שלך מרגשת אותי לא פחות :)
אלעד.....
כמה מרגש,
והשיר ,
עוד מתנגן !!
*
מסכים איתך לגמרי. חבל שלא נותנים כבוד למבנים ישנים יותר, ואם כבר מחליטים לשפץ ולחדש אז לא רק לכבוד ה"חגיגות".
מילא. ותודה על התגובה :-)
גדלתי בעיר סמוכה לתלאביב, אבל למעשה הרבה מהילדות שלי העברתי בעיר הזאת, כי סבתא היתה גרה כאן, וגם סתם כי ההורים שלי אהבו את תלאביב. יש לי תמונות כילדה מתלאביב, כמו שנראתה פעם. מדהים, לפני משהו כמו 20 שנה העיר נראתה אחרת. אבל לגמרי אחרת. צנועה יותר.
תודה גם לך וחג שמח :-)
מקסים.
ההתרפקות הזו התחברה לי למשהו אחר שקראתי היום
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1076778.html
תודה, וחג שמח.
נטע,
תודה רבה רבה. כיף לדעת שמילים מצליחות לרגש ולגעת.
אלעדתודה רבה יהודית, שמח לקרוא את התגובות שלך, תמיד! :-)
פוסט מעולה של אווירה
התמונה, הסיפור מאחוריה והשיר.
מקסים.
תודה.
אלעד,
ריגשת אותי בגעגוע, באהבה ובתודה לסבא וסבתא. נגעת בי מאוד והשיר ברקע נוסטלגיה נפלאה*
תודה רבה :-)
מילים חקוקות באבן. תודה.
אקרמן ריגשת אותי בייבי :)**
על האנשים האלו שורר ביאליק
"תחזקנה ידי כל אחינו המכוננים עפרות ארצנו באשר הם שם.."