אתמול בבוקר התרחשה הזריחה של פעם בעשרים ושמונה שנים. צפינו בה, בשמש המגיחה מעבר להרים, והייתה זו זריחה רגילה לגמרי. ואולי זה מה שהפך אותה לכה מיוחדת, שהרי באותו הזמן אלפים נוספים הביטו בה, באותה זריחה. בפעם הקודמת שבה היא התרחשה הייתי ילד, ילד אדם, שרק עשה את צעדיו הראשונים בעולם זה, והביט בפליאה בכל פרפר ופרח. בפעם הבאה בה היא תתרחש אהיה אדם בא בשנים שאולי יביט בה, בשמש המגיחה, בפנים קמוטות, בעיניים מחויכות, ויהרהר באהבות ישנות, בחברים עתיקים... וכעת, כעת אני גם ילד אדם וגם אדם בא בשנים, כעת אני רק אדם, אדם אוהב, אדם כואב, אדם זוכר, אדם מקווה, אך על הכל- האהבות והכאבים והזכרונות והתקוות תמיד מברך. אדם מברך * והיום בערב יצא לי לצפות גם בזריחת הירח במלואו, וגם עליו בירכתי, שהרי הוא נברא כמו השמש,באותה יממה, ובכל זאת זריחותיו נשארות לרוב מיותמות... |
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יש כמה דברים שכתבתי שיש לי גם לחן עבורם, אך עוד לא פירסמתי אותם בבלוג הזה.
תודה :)
איזה מילים יפות ,,,אפשר להלחין את זה
תודה...
נכון... וגם העובדה שזה יצא ביום רביעי-היום בו נבראה השמש...
שבת שלום גם לכם!
מדוע זה כך?
בדיוק אתמול חשבתי על כך שאם בעבר העדפתי שקיעות הרי שכיום אני מעדיף זריחות...
כתבת יפה ומרגש.
זו אכן היתה זריחה מיוחדת במינה.
לא רק שהיא באה פעם בעשרים ושמונה שנים
אלא שרק מספר מועט של פעמים היא נופלת על ערב פסח
וזה הופך אותה לאף יותר מיוחדת
ואני וילדיי ברכנו על בורא מעשה בראשית!!!!
שבת שלום
התמונה יפה,
לצערי כל מה שמתלווה להולדת החמה
למרות כל האנשים
לא מוצא חן בעיני כלל...
ואולי זה מה שהפך אותה לכה מיוחדת,
שהרי באותו הזמן אלפים נוספים הביטו בה,
באותה זריחה.
אכן...