כותרות TheMarker >
    ';

    עדנה כהן קדוש© כל הזכויות שמורות © לאלוהים... © (אני וכולנו- הפטנט הרשום שלו)

    \"...כי מסלעי וצורי נקרתיו
    וחצבתיו מלבבי...\"
    ביאליק.

    מאמינה באמירת האמת- זו שאינה מתייפייפת ואינה פוליטקלי קורקט,
    לא כותבת כדי למצוא חן
    אבל מאמינה
    ביכולת
    לתקן.
    מעין יומן פרטי- זו אני, זה הסגנון,
    בין רציני לשטותי.
    אין נכון או לא נכון.
    מי שלא יכול לקרוא - נעים מאד,
    אבל לא נורא-
    המילים ביומני-

    אינן מחפשות חברה.

    מתוך הספר שלי - \"הדיבר החמישי\", לרכישה גם בכל חנויות צומת ספרים:

    16 תגובות   יום חמישי, 9/4/09, 23:27




    (תודה לטל מצומת ספרים, לשי מהוצאת גוונים.)

     




    לרכישת הספר ממני: נא שלחו 45 ש"ח לת.ד 139, עזר 79800
      הספר ישלח בדואר+חשבונית.  תודה!



     

     


    כשארזו את חפציהם, חשבה צילי שוב על סינדרלה, אלא שידעה כי לא תוכל כמוה להפיל כבדרך אגב את נעל הפנינה שלה, שנסיך חנוט בחליפה נוצצת ישיב לה אותו, וכשיחפש אותה, ישיב לה גם את זוהרה ואת קסמה מאותו לילה מאושר ומלא פאר.


    "אוף! נגמר!", אמרה לו כשהשיבה את שמלת כלולותיה לסלון הכלות, "אין יותר סידורים, מדידות, התרוצצויות, התארגנות..."


    "חשבתי שדווקא תשמחי כשכל זה יהיה מאחורייך."


    "כן, אבל...", צילי דיברה כילדה מתפנקת, "כבר נגמר..."


      


    היא נזכרה בדברי העוקץ של חברותיה "מתחתנת, הא?", אמרו לה בחיוך ארוך של יודעות דבר, "איזה מזל טוב ואיזה בטיח!"


    .... 


    הן הבחינו בפניה מתפתלות מערבוביה של צבעים, ולבסוף נשקו לה באהבה. "נו, די! אנחנו צוחקות...", הן חיבקו אותה בחוזקה, "כל פעם שאנחנו רואות מכונית מקושטת מובילה חתן וכלה, אנחנו מגחכות- אויש מסכנים...


    המכונית צופרת כמו מבקשת אישור על החלטת הזוג, ואז אנחנו יודעות שבסך הכל זה נהדר. אנחנו מנופפות להם בחיוך רחב שאומר שיהיה במזל. זה אמנם קשה ושוחק, אבל זה גם כייף לחיות ביחד. עשיתם את המעשה הנכון!" 


    כמה שנים אחר כך, כשיתחילו להיסדק חיי נישואיה, תשיב אותה אילנה חמותה אל אותו ליל אגדות קסום, שממנו סירבה להיפרד: "אוסקר וויילד כתב שלא כדאי להתחתן בכלל", השיבה לה בחיוך מפייס, "הגברים מתחתנים כי הם עייפים. הנשים כי הן סקרניות ושניהם מתאכזבים, אני מצטטת...


    אני תמיד אומרת שנישואים זה צרוף של גבר ואשה, שנדמה כי איש אינו מבין כיצד מתקיים החיבור ביניהם... ושמעגל רצוף של מריבה והתפייסות, מריבה והתפייסות, ושוב מריבה והתפייסות, מתקיים ביניהם...


    ביום הנישואין הכל כאילו מושלם. האהבה גדולה. הרומנטיקה חזקה. שני בני הזוג משקיעים את כל מרצם והונם במשך חודשים ארוכים להצלחת הערב הזה. הם יפים, זוהרים ומטופחים. הם לבושים בגדי פאר. הם מנעימים את קיבתם ואת קיבת אורחיהם בחגיגה קולינרית משובחת, וכל הזמן הם שמחים ומאושרים, ורוצים רק לרקוד ולהתנשק ולהרים כוסית ולהתגפף אחד עם השני, ולאהוב עד אין קץ.

     


    כמה שבועות אחר כך הם כבר עוברים ללבוש איזה טרנינג מרופט, האישה מסתובבת ללא איפור ובשיער סתור, ומכנס הטרנינג נראה עליה כמו שק תפוחי אדמה, והבעל מסתובב בתחתונים, והוא לא מגולח, ואת מנג'סת לו שילך כבר להסתפר, ואם הוא ממש ירצה להתאכזר אלייך, הוא יזכיר לך שמי ששכחה לדאוג לגילוח זה דווקא לא הוא...


      


    האוכל הכי סביר וטעים שנמצא במטבח הוא איזה שניצל מסכן, שחומם במיקרוגל אחרי ששכב במקפיא שנה.

     


     המילים היפות וכינויי החיבה דועכים, ומשפטים אחרים תופסים את מקומם, כל מיני 'אולי תוריד את הזבל ותזיז קצת את התחת? ואת בדיוק כמו אמא שלך! ואיך את נוהגת? את רוצה להרוג אותנו? ויאללה אולי תשתוק כבר ותעזוב אותי בשקט?'.

     


     

     


     נישואים זה טבעות. עגולות.

     


    הן באות להזכיר לנו שזה מעגל נצחי.

     


    מעגל של מתקוטטים ואוהבים מתקוטטים ואוהבים,  

     


    ומילא כל זה, מה תגידי כשנולדים ילדים? או אז מתחילים חיי הנישואין! כשהם באים, הזוגיות מקבלת סטירת לחי. אחר כך, כשיוצאים מן ההלם, אפשר ללכת רק לשני כיוונים - או שהכל נהרס, או שהכל רק נבנה ומתחזק."

     


     

     


    .........................................................

     


     


    הבטן הייתה כבדה, נסערת, כמעט מאיימת להתפוצץ. מיכל אחזה בה ברעד ובהיסוס ופרצה בבכי. נתן הניח את ידו על החלון ונאנח. כבר לא ניגש לאחוז בה ולעטוף את צערה במילים מעודדות. "העולם הזה הפוך...", מלמל בלחש ושוב נשף בבלבול. הופעתו המרושלת תאמה את עמידתו, והוא הרגיש עצמו עייף ומוטרד, ואיש לא היה שם למענו לעודד ולתמוך, כפי שעשה זאת כמעט בכל רגע עבור מיכל רעייתו.


    המיחושים בבטנה נדמו כחוטי חשמל דוקרניים, והיא ידעה כי הביציות הרבות מתחככות בתוכה ונבלעות זו בזו בצפיפות, והן צורמות כמתכות חלודות. היא נזכרה באהרון סבה מביט בהם בארוחות החג, ועיניו הכהות קוראות נבכי נפשם המיוסרת, בדרך שאף הם עצמם לא הצליחו להגיע אליה. "בפרסית מילה אחת ללב ולבטן", היה אומר, והקמטים בפניו נראו כשרשראות כסף שנשרכו זו בזו. "אנחנו הפרסים יודעים שכאשר הלב מצולק, מצולקת גם הבטן. כשהלב מתהפך, גם הבטן מתהפכת, ונפש וגוף אחד הם, ונפש מתוחה היא גוף מתוח, ונפש נסערת היא גוף נסער, וכשהנפש חולה גם הגוף חולה."



     



     




    "נובלה ישראלית מרגשת ומגובשת, כתובה ביושר, באומץ ובכשרון ספרותי" ד"ר מירי ורון, מרצה לספרות ולתיאטרון, סמינר הקיבוצים.


    "כיבו לי את העולם... כיבו את אור השמש ואת אור הירח, ויבשו את מי הים, ונטלו מן הפרחים את ריחם ומן העצים את עליהם ומתינוקות את צחוקם..."


    נפתוליה של משפחת חודהדאד - נתנאל, שנולדה מנישואיהם של עולה מאיראן וניצולת שואה, מסופרים מתוך תחנות נסערות בחייהם: גירושין ונישואין, פריון ועקרות, אימהות ומרדנות ומתוך קול זעקתה של אם שכולה השואגת מנהמת לבה.


    "הדיבר החמישי" הוא ספר חכם ורהוט, המוסר תיעוד נוקב וחריף של מציאות ישראלית קשה. ספר המהווה ציון דרך בתיאור השכול בספרות הישראלית.


    עדנה כהן קדוש, ילידת טהרן 1973, בעלת תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון ובספרות כללית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים .

     

     

    מן הביקורות:
    "טיפול בכישרון בנושאים שאינם קלים לעיכול. זהו אינו רומן משרתות והוא גם רחוק מז'אנר סיפורי הרווקות התל אביבית הנדושה." עיתון זמן הדרום.
    "הפרק על נפילת הבן ריגש אותי מאד." ירון לונדון.
    "הדיבר החמישי הוא ספר מהנה, מרתק, אנושי ונוגע ללב! מקסים ומומלץ בחום!" ורדה רזיאל ז'קונט.

    "ספר מרתק עם תוכן בשל, כתוב בכשרון ובסגנון כתיבה ייחודי, בעלילה המזכירה את האמת הפשוטה של החיים." ד"ר יחיאל לסרי, ראש עיריית אשדוד.

     

     


     

    לרכישת הספר באתר סטימצקי:

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/6/10 16:33:

      עדנה יקירה!

      אהבתי את העיבוד והשירה שלך. וגם בורכת בכשרון כתיבה.

      הרבה הצלחה בוקי

        17/12/09 19:35:

      עדנה יקירה

       איזה יופי איזו הפתעה נעימה!

      קיבלתי את הקישור לכאן מאייל אביב שסיפר לי שפגש אותך לא מזמן. כמובן שהייתי סקרנית להיכנס ולקרוא... כל הכבוד!

      נהניתי מהקטע הקצר ומהקטעים המשלימים לצידו. נעים לדעת שהמשכת גם בכיוון השירה.

      שולחת ד"ש חמה אחרי הרבה שנים שעברו מאז פעילי ציבור.

      איריס שני

        14/4/09 04:15:


      o.k  סגור איראן, לא צריך ריטה ולא בטיח

      שנה הבאה בע"ה את ואני באיראן מתאים?

      יש לי אחלה רעיון אדיר בשביל זה......

        13/4/09 00:08:

      שלום עדנה

       

      גילוי נאות, לא הספקתי לקרוא את כל הפוסט [השעה מאוחרת],

      אחזור להשלים את מה שחסר [בלי נדר] חיוך

       

      מה שכן, ברפרוף הקל  קלטו עיניי את שלושת המשפטים הבאים: 

       

      נישואים זה טבעות עגולות.

      הן באות להזכיר לנו שזה מעגל נצחי

      מעגל של מתקוטטים ואוהבים, מתקוטטים ואוהבים.

       

      אם תסתכלי על טבעת עגולה תבחיני בסימטריה המעוגלת

      ללא פינות חדות, המעגל מסמל רוך, למה הוא מסמל ריב?

       

      אפשר להיות על הגלגל פעם למטה ופעם למעלה ועדיין לאהוב.

       

      שלום לב 

        12/4/09 23:42:


      שאפו!

      קראתי, והוקסמתי, אהבתי את סגנון הכתיבה.

      מרגש ונוגע בנקודות שצריך לגעת....

      בהצלחה!

       

        12/4/09 20:19:

      שתמיד תצחקי ... מועדים לשמחה

        12/4/09 07:33:

      מאד מעניין ומסקרן ...

      המציאות הישראלית היא לא קשה, היא מאד מורכבת בגלל אופי האוכלוסייה שמקורה בתרבויות שונות, מצב סוציו אקונומי וגם פוליטי ...

      בכלל להיות יהודי זה לא פשוט ותיארת יפה את האווירה ...

      ...

      לגבי הנישואים זה נושא שונה והוא יותר בינלאומי ...

      לפני החתונה
      גבר: סוף-סוף. חיכיתי לזה כל כך הרבה זמן!
      אישה: אתה רוצה שאני אעזוב?
      גבר: מה פתאום?! אל תחשבי על זה אפילו!
      אישה: אתה אוהב אותי?
      גבר: ברור! תמיד!
      אישה: האם אי פעם בגדת בי?
      גבר: איכס! ברור שלא!
      אישה: תעשה סקס רק איתי?
      גבר: בטח! בכל הזדמנות שתהיה לי.
      אישה: האם תכה אותי?
      גבר: השתגעת?
      אישה: אני יכולה לסמוך עליך?
      גבר: כן.
      אישה: אהובי!
      אחרי החתונה...
      פשוט קראו את הדיאלוג מהסוף להתחלה
      צוחק

      (*)

        10/4/09 21:44:


      עדנה,

      מאוד נהניתי מקריאת הקטע,

      מפוקח, קצת עוקצני

      בלי הנחות

      אולי קצת אנחות.

      אהבתי,

      אקנה בהזדמנו הקרובה.

        10/4/09 12:58:

      ברוכת כשרונות את...

      איזה קול יפיפה יש לך.

      המילים יפות..

      הדף שלך מעוצב יפה..

      הפוסט משובח...

      נותר לי לומר

      ואווווווווווווו אחד גדול.

      התענגתי על שירך ועל הפוסט.

      א.*

      לרכישת הספר שלי, גם ברשת צומת ספרים

      • לרכישת הספר שלי

      ארכיון

      פרופיל

      עדנה כהן קדוש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין