Message in a Bottle
פוסטים אחרונים
- שיחה 23/1/12
- הַשְׁכָּמוֹת 16/1/12
- * / תמר רז 23/10/11
- פִּטְפּוּטִים 1/10/11
- כְּשֶׁאֲנִי בַּת אַרְבָּעִים: דִּוּוּחַ עַצְמִי מְפֻכָּח עִם הִסְתַּיְּגוּת 23/8/11
- בוקר פשוט 12/8/11
ארכיון
מַרְאִית עַיִן
בְּחוֹף הַשָּׁקֵט כְּרֵסוֹ הַחֲמִימָה שֶׁל סַבָּא הִבְהִיקָה אֵלַי בְּהַזְמָנָה הַמַּיִם בְּמִפְרָץ חֵיפָה נִרְאוּ צְלוּלִים
בַּחֲנוּת הַדֵלִיקָטֵסִים הִצְטוֹפְפוּ לְעֻמָּתֵנוּ מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלְפֵּק רֵיחוֹת סִיגָרִים נִתְחֵי דָּג מְשֻׁמָּר וּגְבִינַיו הַסְבוּכִים שֶׁל סַבָּא
אָכַלְנוּ חִנָּם זֵיתִים נְטוּלֵי גַּרְעִינִים וְכָבוֹד |
תגובות (35)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אוה, תלוי איזה :) אבל לילדים זה ריח קשה. אני לא יודעת למה אני חושבת שילדים יותר רגישים, אולי כי הייתי יותר אסמטית בתור ילדה ממה שאני עכשיו. בקיצור אני לא מדעית :)
תודה לך, מאיר! (:
לא. אין ארוחות חינם. בייחוד לא זאת... (: תודה!!
תמר
אהבתי
אָכַלְנוּ חִנָּם
זֵיתִים נְטוּלֵי גַּרְעִינִים
וְכָבוֹד
אין ארוחות חינם
איציק יקר, תודה רבה. טוב שאתה גם מצקצק וגם נותן מקום לספק... (:
לבני משפחה השיר הזה הוא אכן חומר רגיש, אבל בכל זאת החלטתי לנסות לראות אם יש עניין גם לציבור הרחב (:
אולי יכול לתרום כאן פריט המידע הביוגראפי, שחנות הדליקטסים הייתה שייכת לסבא.
המים שנראו צלולים, אכן לא היו צלולים מעולם. בהתחלה כתבתי "המים המזוהמים של מפרץ חיפה נראו צלולים". אבל הורדתי את "המזוהמים" כי החלטתי שהמים של מפרץ חיפה נשמעים די מזוהמים גם כך (: תודה שראית את זה. וגם את אוכלי החינם.
אכן יש כאן שילוב של ראייה ילדותית המסתמכת על ריחות ותחושות ושל ראיה בוגרת המסתמכת על ידיעה מילולית.
תודה, תודה (:
תמר
תמר,
במבט ראשון ושני השיר נקרא בעיניי כמשהו פרטי ולא כל כך מעניין. זכרונות כמו אלה יש בוודאי לכל אחד למכביר אבל מכאן ועד לעשות מזה שיר? (כך ציקצקתי לי במחשבתי, אבל ניקר בי הספק וניגשתי לסדרת קריאות נוספת) ואז גיליתי שבחנות הדליקטסים הייתם אוכלי חינם והזיתים היו נטולי גלעין ונטולי כבוד ומהנקודה הזאת התחיל להמריא אצלי העניין בשיר:-)
מהפסיחה בשורה הלפני אחרונה ניתן להבין גם, כאילו אכילת החינם הייתה עניין של כבוד שרכש בעל חנות הדליקטסים לסב, והנכדה מאד התרשמה מזה שהסב מקבל מתנות לפי כבודו. וכך יוצא שהשיר מעמיד זו מול זו את הראייה הנאיבית הילדית מול הראייה הבוגרת העכשווית, כך בכל מקרה בקריאה שלי:-), גם המים בחוף השקט מסתבר שרק נראו צלולים לילדה אי אז, היום היא מנחשת שגם אז היו בהם כתמי נפט (אולי) אבל הילדה שהיא הייתה לא ראתה את זה בכלל.
נהניתי לקרוא:-)
איציק.
מסתבר עוררתי הרבה זכרונות עם השיר הזה, כל אחד והדליקטסים שלו (:
ומה לא הייתי עושה כדי לטעום שוב את הגעפילטע של סבתא דבורה...
תודה על תגובתך, רננה.
תמר
כנראה שהחג הזה מעלה בכולנו זכרונות...
כרגע קראתי את שורותיה של מיקית והן הזכירו לי נשכחות מימי ילדותי והנה גם קריאת שורותייך שלך, מזכירה שלי את "חנות הדליקטסים", שהיתה שייכת לאחותי למחצה בתל אביב בכיכר, שאז קראו לה "ככר מלכי ישראל".
שלא כמוך, לא זוכרת שאי פעם קבלתי איזה מעדן מהמעדנים בחנות, אך בביתה, שתמיד הגעתי אליו קצרת נשימה, בסופן של מדרגות אין סופיות, אהבה לפנק אותי במיני מעדנים שונים ומשונים.
במיוחד אהבתי את ה"קָרְטוֹפֶאל זָאלָאד" שלה ... :-)
אכן, מיקי, יש דברים שילד מרגיש ורק מבוגר מבין...
לא, ברורררר שלא רק פנטזיה שלך, יקירתי....
תודה לך מקרב לב צדיקה שלי ((:
תמר
תמרה יקרה,
איזה יופי של שיר. חומרי ילדות, נוסטלגיה, זכרונות מבית סבא הם חומרים חזקים לשיר,
שכן הם מבטאים מעגלי זיכרון ורגש פנימיים, ומאפשרים התבוננות אחרת על הילדות,
הבנת הריחות והמראות והענקת המשמעות בעינו של מבוגר על הילד שבו. מזון הוא חומר
המזין משפחות רבות ומאחד אותן סביב זיכרון, ובשיר הזה הכרס היא סימבול לכל מה שמוכל
בדמות הסב, והמים הצלולים הם באנאלוגיה לצלילותו, החוף השקט באנאלוגיה לשלווה שיצר,
וכל האירועים הם אירועים מכוננים בחיי הדוברת. אני מוצאת שמרכז הכובד הפואטי מצוין במשפט
האחרון:
אָכַלְנוּ חִנָּם
זֵיתִים נְטוּלֵי גַּרְעִינִים
וְכָבוֹד
הוא מקפיץ את השיר ומעניק לו מגוון רחב של משמעויות, החל בהתבוננות בדמות הסב
ובספיגת מורשתו וכלה במשמעות של איפוק של "לבלוע את הלשון", ואז זה מאפשר התבוננות
אחרת, צינית על השיר, שזה כמובן רובד אחר, אולי משתמע, אולי סתם פנטזיה שלי :)
תודה יקרה על השיר הנפלא!
שיר מקסים,
של געגוע וזיכרון.
יפה :)
תמר יקרה,
חזרתי לככב
ליאורה *
תודה לך, ליאורה. שמחתי! (:
תמר
תמר יקרה,
שיר מצויין המעביר את תחושת הנוסטלגייה בצבעים אמיתיים.
עוד אחזור לככב. ליאורה
תודה, שמחתי (:
תמר
תודה, גידון (: כשיש מעט מילים, לכל מילה יש חשיבות. גם לכבוד או להיעדרו (:
תודה, מיכאל, על ההתבוננות. ויש דברים שלא נפתרים לעולם...
שמחתי מאוד בתגובתך (:
תמר
תודה לך, רחל (:
שמחתי בתגובתך (:
תמר
שימחתן אותי (: תודה על התגובה ומוזמנת שוב (:
תמר
הי יקירה, תודה רבה רבה על תגובתך, שמחה שמצאת כאן משהו משלך (:
תמר
פולנים למהדרין, מכל כיוון שאני לא מסתכלת על זה (:
תודה, אסתי וחג שמח (:
תמר
לא יודעת בקשר לסיגרים... (:
תודה, פרח. החוף השקט... זכרון ילדות.
תמר
מסתבר, למרות השנים שחלפו, אינם שכוחים כלל, אזורים אלו... ואכן סרפדיים.
תודה, שוקי, על המבט הזה שנתת (:
תמר
לוקחת את הבנאלי והופכת אותו לחלום.
איזו פרספקטיבה יפיפיה
שיר מקסים
לא ממש התחברתי....
כמובן, מין של טעות מטופשת שכזאת....
סליחה.
שיר פשוט ונפלא בפשטותו.
אוהב את הדרך בה את נמנעת מסיבוך מילולי.
ודפקא לעניין כבודם של הזיתים לא ממש התחברתל
כי למה הוא קשור?
ואם סימבולי הוא - למה מרמז הוא, איך מתקשר הוא כאן לטקסט?
שירך, תמרה לקח אותי למחוזות הנוסטלגיה שלך.
אפשר להריח את הניחוחות של פעם, שכנכדה ידעת.
הגבינים הסבוכים והכרס החמימה , משדרים לי געגוע לאיש יקר,
שלא תוכלי לשכוח.
אבל הזיתים נטולי כבוד לוקחים אותי לאקטואליה כואבת
שטרם נפתרה. אהבתי.
*
הִצְטוֹפְפוּ
רֵיחוֹת סִיגָרִים
נִתְחֵי דָּג מְשֻׁמָּר
וּגְבִינַיו הַסְבוּכִים שֶׁל סַבָּא
אין מילים! אהבתי מאוד.
נהדר. הסגנון החביב עליי.
תודה לאסתי על ההמלצה
ולך על כתיבה
החזרת אותי לזכרון ילדות עם סבא שלי ז"ל בשניה אחת. ממש להריח ולחוש.
תודה
נהדר תמר. שיר מצויין!
מריחים ורואים את הטקסט. בולגרים אתם, תורכים משלנו...?
חג שמח :)))
שיר נוסטלגי יפייפה..
פעם החיים נראו צלולים יותר
נכון להיום משום מה...הכל מעט עכור..
אָכַלְנוּ
חִנָּם
זֵיתִים נְטוּלֵי גַּרְעִינִים
וְכָבוֹד
אך מידו של סבא.
שיר המפליא ברגישותו וביופיו הנוגע
באיזורים השכוחים של החיים
אך צריבתו כצריבת הסרפד.
שאפו
שוקי