| אני יודע שאת עוברת תקופה קשה ואת לא ממש יודעת איך להסתגל למצב החדש הזה שצץ ככה משום מקום. אין יום שאני לא חושב עלייך ואיך הולך בבית ספר,ואיך את מסתדרת עם חברות שלך..אני נזכר בהתעטשויות שלך על הבוקר ואני מחייך ,ניזכר בימים ששחינו בבריכה כמו ילדים אבל אני כבר לא ילד...את מביטה סביב ולא עוקבת אחרי ההתפתחויות מסביבך אנשים באים אנשים הולכים קשה לך אני יודע..את מקווה בתוך עצמך שאנחנו המבוגרים נדע להחליט את ההחלטות הטובות ביותר בשבילך אבל החלטות אלה לא תמיד טובות ..מסתבר שאנחנו לא כל כך חכמים שפי שחשבנו מסתבר אפילו שאנחנו דיי טיפשים ועושים החלטות לא מובנות.יש לי המון דברים להגיד לך ולספר לך אולי גם להסביר לך למה הדברים הם ככה..אני מנסה לפתוח את פי אבל לא יוצא כלום,המילים שלי נעלמות לתוך הרוח ואין מי שישמע אותן..אני מתפלל בכל יום לשלומך מדבר אלייך מתוך חלום ומקווה שאת מאושרת , ושאת מוצאת את מקומך על הענן שלך כמו מלאכית אמיתית ..כמה הבנה ,כמה חוכמה ,כמה חום ,כמה אושר קיים בך ומילותיי נעתקות ..תראי אותי ילד בוגר חזק מהכל ואני נאלם אל מולך ,בידיים רועדות כתבתי לך את הברכה לחג ,אותן ידיים שהרימו אותך כשנפלת..תראי אותי ילד בוגר ואינני יודע כיצד לגעת בליבה של מלאכית בת 8,ואת אפילו לא שלי..אבל את איתי ,בנשמתי, בליבי, חלק ממני, חלק מהוויתי ,ממחשבותיי חלק מאושרי ,חלק ממני...למה שהגעתי היום אני מודה לך כי בזכותך הבנתי כמה דברים שלא הבנתי לפני כן..ואת רק מלאכית קטנה וגורמת למילותיי להבלע..חיכיתי לחיבוק של מלאכית קטנה חיבוק ענקי וחזק שבא מכל הלבורק זיכרונותיי חיבקו אותי..המדרכות עליהן רצנו ,המדשאה עליה שיחקנו,והחיוך שלך...חיוך של מלאכית טהורה אני כותב לך את הברכה וידיי רועדותכל הכתיבה שלי נעלמה במחי חיוכך..אני מתאמץ וכותב הכתב אינו ברור איך אוכל להגיד לך את מה שעל ליבי ..אני מקווה שאת מבינה ,אני מקווה שאת לא מאוכזבת ממני ,אני מקווה שאת יודעת שאני חושב עלייך תמיד ,מקווה שאת יודעת שאותך אף פעם לא אעזוב ,אהיה שם כשתבקשי ..מלאכית קטנה ומילותיי נאלמות ..חבר תמיד אוהב תמיד אני.... מוקדש לילדה שהביאה להיות מי שאני ...מלאכית קטנה ומילותיי נאלמות. |