0

12 תגובות   יום שישי , 10/4/09, 20:11

פרק א'

(נכתב ב-19.12.08)


דלת המעלית נפערה הישר אל חדר האוכל.

 

ראשים לבנים,

עיניים מזוגגות,

סינרים חד - פעמיים לצוואריהם,

פיג'מות תכולות.

 

בידים רועדות

מנסים להגיע עם הכף שאספו בה קצת גבינה,

מצלחת הפלסטיק התכולה אל הפה המגיר ריר.

מישהו עוזר להם לגמוע את התה הדלוח - 

מספל הפלסטיק התכול.

 

אמרו שרחלי עברה לשם.

לא יתכן.

בכל זאת חיפשנו.

לא ראינו אותה שם

כי היא לא צריכה להיות שם.

 

לרחלי אין שיער לבן.

העיניים של רחלי מדברות.

הראש של רחלי לא שמוט.

הפה של רחלי לא מגיר ריר.

היד של רחלי לא רועדת.

רחלי יכולה עוד הרבה שנים לשתות מכוס זכוכית.

רחלי יכולה עוד הרבה שנים לשיר

את השיר האהוב עליה כל כך

"רחל, רחל".

 

 

כן.

רחלי ישבה שם.

 

---------------------------------

 

(פרק ב')

 

השבוע ערכו שם חגיגה לכבוד החג -

רחלי הזמינה אותנו.

הגענו לשם.

אנחנו, שהכרנו אותה מהתחלה.

 

היא ישבה באמצע,

מוקפת במעגל "מקהלת" הדיירים

שהיו ישובים כולם בכסאות גלגלים

ועיניהם מביטות לעבר שום מקום.

כמה מהם החזיקו שירונים בידיהם הרועדות

ושניים,שלושה, אף הניעו שפתיים בנסיון לשיר.

 

רחלי היתה הסולנית.

כשסיימה לשיר את הרפרטואר שבחרה מהשירון,

בקשה לשיר הדרן -

שיר מיוחד שהתחברה אליו עוד מאז ימי ילדותה

 

כן, 

רחלי שרה את "רחל, רחל"

. . . . . . . . . . . . . . . .  .

 

 

 

שושן למול ביתה נבל

ורק הרוח שר

 

מילים: יחיאל מוהר

לחן: משה וילנסקי

 

 

ילדה היתה אי שם בכפר
ביתה טבל בשדות דגן
קלת כנף היתה, פרפר
לבין הגורן והגן
ולה ביום הרוח שר
הלילה יתנגן.

רחל, רחל, אורך יהל
בצמותייך הזהב נושק זהב
רחל, רחל, יינך אפל
ובעינייך העינב נושק עינב.

רחל, רחל...

עלה שושן מן החולות
וייף מאוד בעלעליו
ואין מחול במחולות
שלא תירקוד קלת כנף
וצליל קולה בין הקולות
מרעיד במיתריו.

רחל, רחל...

ולילה בא כבד מטל -
ותעלם בשדות נכר
נוגים הכוכבים מעל
כעיניהם של בני הכפר.
שושן למול ביתה נבל,
ורק הרוח שר.

 

דרג את התוכן: