כותרות TheMarker >
    ';

    המון-על-ליזה

    הכרויות באינטרנט זה דבר מצחיק, משעשע, מוזר, מעניין.... ואולי מתסכל היא המילה הכי מתאימה בעצם?!
    הייתי פותחת שני בלוגים שונים, אבל יש רק אחד. אז הבלוג יכיל את נושא ההכרויות באינטרנט והדייטים מחד, ואת הנושא של גידול תינוקות מאידך. הוא עשוי גם להכיל נושאים שקשורים להייטק ואינטרנט, אבל נחיה ונראה.
    אני יודעת שאלה לא ממש קשורים אחד לשני, אבל אלה החיים ויש רק בלוג אחד.

    ומכל הפוסטים, אני הכי גאה במדריך למתחיל המתחיל על שלושת חלקיו. שווה לקרוא.

    עכבר(וש) (או: איך הייתי ממש אמיצה פעם אחת)

    25 תגובות   יום שלישי, 31/7/07, 21:04

    כבר סיפרתי את סיפורו של הג'וק שהרגתי לגמרי בעצמי. אבל יש לי סיפור ישן יותר על עכברוש, לשמחתי הוא לא היה אצלי בבית אלא במדור בצבא, אבל בכל זאת הייתי מעורבת בסיפור הזה באופן מאוד אישי ולא היתה לי ברירה אלא להיות אמיצה מאוד, אז הייתי.

     

    כשהייתי בצבא היו לנו עכברים במדור, בעיקר כי היה אוכל במדור כנראה (היו גם נמלים ולהן היה תחביב לטפס אל תוך הקומקום החשמלי, והבנים המגעילים האלה היו שותים בכל זאת קפה כשבתוכו חלק מהנמלים - ועוד טוענים שאלו חלבונים וזה בסדר - איכססס).

    כשכלו כל הקיצין הביאו מלכודות - בהתחלה מלכודות ששמים בהן גבינה (אבל העכברים היו חכמים והצליחו לקחת את הגבינה וללכת), ואחר-כך כשהבינו שזה לא עובד, הביאו בלית ברירה מלכודות דבק (אכזרי משהו, אבל כשאין ברירה אין ברירה).

     

    הימים עברו ולא נלכד במלכודות דבר, אבל באחד מימי השישי כשאני הייתי בתורנות שמירה וח' עשה משמרת לילה נפל דבר.

    השעה היתה שש בבוקר ואני בדיוק חזרתי משמירה בפתח הבניין - הרוגה מעייפות. ח' תפס אותי ואמר לי: "ליזה, אני מפחד, נראה לי שהעכבר שם". כאן המקום לציין שח' היה הומו וגם די פחדן, אז אני הייתי אמורה להיות האמיצה מבין שנינו, וכשאין לך ברירה ומפילים עליך את תפקיד האמיץ אתה פשוט לוקח אותו.

     

    נכנסנו יחד למדור, והעליתי את הרעיון הנפלא להסתכל במלכודת ולראות אם העכבר נפל בפח (או יותר נכון נדבק לפח). ח' הסתכל בחשש רב דרך פתח הדלת של הרמ"דית, הסתכל שמאלה אל מתחת לשולחן עמוס האוכל (השק"ם המדורי קראו לזה) ואמר לי: "כן, אני רואה אותו, הוא במלכודת". אני כמעט מתתי במקום - מצחוק, כי הבעייה היחידה היתה שהמלכודת בכלל לא היתה  שם מתחת לשולחן הזה, היא בכלל היתה בצד השני של החדר, בצד ימין מתחת למדפסת.

     

    הבנתי שאין לי ברירה - נכנסתי באומץ לחדר, והעכבר היה שם, מתחת לשולחן של המדפסת, בתוך המלכודת, דבוק אליה - עד לפה נשמע יופי, אבל היתה רק בעייה אחת - שמתחתיו, מתחת לעכבר, בין הרגלייים שלו, לכל אורכו, דבוק אף הוא למלכודת עבר הכבל של המדפסת. אוי אוי אוי. מה עושים? את העכבר והמלכודת אנחנו לא צריכים, אבל את הכבל של המדפסת דווקא כן.

    החלטנו לקרוא לעזרה, לזה שהיה אחראי על המרכז בלילה ההוא, ואני נבחרתי מבין שנינו לעשות את הפדיחה ולהתקשר לאחראי (כי הוא לא רצה לצאת פחדן - הפחדן הזה, כי הוא גבר הרי, ואז הוא עוד היה בארון ולא רצה שיחשבו עליו דברים כאלה).

     

    האחראי הגיע, הסתכל על שנינו משועשע, הסברנו לו את הבעייה המוזרה, הקביעה הראשונה שלו היתה שזה בעצם עכברוש ולא עכבר (ואז זה הפך מגעיל יותר, כשחשבתי שהוא עכבר אז מילא - אבל עכברוש?) ואז פעלנו יחד באומץ כדי להציל את הכבל של המדפסת - ניתקנו אותו מהמדפסת ואני משכתי ומשכתי, כשהאחראי מנסה לדחוף אותו תחת רגלי העכבר המסכן, תחשבו מה זה להוציא כמעט 3 מטרים של כבל בצורה הזו. נורא. ח' לקח את התפקיד של ההיסטרי והיה עסוק בלצרוח רוב הזמן.

     

    אחרי הרבה דקות והמון גועל הצלחנו במשימה. ואז אמר האחראי: "טוב, אני הולך. עכשיו תטביעו אותו". ר-ג-ע!!! מה זאת אומרת תטביעו אותו? אי אפשר לשחרר אותו? (אני לא אתן לכם את התיאור שהוא נתן לי מה יקרה אם אנסה להפריד את העכברוש מהדבק). אז לא, אי אפשר! צריך להטביע אותו, זה הכי הומני (גם כן הומני!).  והוא הלך, השאיר אותנו עם עכברוש דבוק - אני ועוד בחור הומו שמפוחד פי אלף ממני ועכברוש!

     

    להטביע אותו לא הסכמתי בעצמי - יש גבול למה אני מוכנה לעשות בשביל ח' ויש גבול גם לאומץ שלי. מילאנו דלי במים, הוא היה אחראי לפעולה, ואני רק החזקתי לו את היד, הוא עצם עיניים והחזיק לי את היד חזק, אני עצמתי עיניים והחזקתי לו את היד חזק, אחרי כמה דקות זה נגמר. אחר-כך הלכנו כמה קילומטרים כדי לזרוק אותו מה שיותר רחוק, בפח בפתח הבסיס. כמעט הקאנו שנינו. איכסססססססס.

     

    חזרנו למדור. נכנסתי לחדר השני לישון. שתי דקות אחר-כך ח' דופק לי בדלת - "ליזה, קומי. הגיע חומר חשוב מהפרוייקט שלך". לישון כבר לא ישנתי בסוף השבוע ההוא.

     


    לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה 

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/8/07 23:46:

       

      צטט: הפיה השחורה 2007-08-01 08:47:23

      כוכב כי LOLתי בקול גדול.

      איזה כיף לי, גם כוכב וגם הפיה שלי צוחקת נשיקה

      צטט: דיוויין 2007-08-01 10:26:20

      ממש התעללות במדפסת

      יותר התעללות בי. אבל גם הכבל של המדפסת סבל.

      צטט: אורית גפני 2007-08-01 15:21:47

      ליזה - אני לא מסוגלת לראות ולקרוא על עכברושים -

      ועם טוב הלב והפירגון הבילתי נגמר שלך -

      אני בטוחה שלא תכעסי עלי....:)

      אוהבת אותך!

      אורית היקרה - יכולה להבין אותך - אין מצב שאכעס עלייך.

      אוהבת אותך בחזרה המון.

      צטט: hadarok 2007-08-01 15:29:48

       

      עכברושים פחות מזיזים לי (לא שאני נתקלת בהם ביומיום).

       

       

      גועלי שמור לג'וקים, ופחדיי שמורים לעכבישים.

      ג'וק אחד כבר הרגתי, ועכבישים - לומדת להתגבר. ועכברושים - מקווה לא לפגוש יותר.

      צטט: Yaronimus 2007-08-01 18:00:57

      נו, הרי דה לה מארקר הוא אחלה אתר ליצור רשת עסקית של לקוחות חדשים.

      אם זה מנחם אותך, תמיד תוכלי להתפרנס טוב כמדבירת מזיקים. 

      אין מצב - לא בשבילי העבודה הזו. נראה לי שאני אמשיך לכתוב שורות קוד לפרנסתי.

      צטט: hagaij 2007-08-01 19:20:39

      משעשע

      הזכיר לי סיפור מהמילואים שלי בשנה שעברה.

       

      מכונת הצילום בגדוד שבו התארחנו שבקה חיים, והיו לנו משהו כמו 1000 דפים לצלם של פקודות, טפסים ועזרי שליטה שונים ומשונים.

       

      נבחרתי להשלח אחר כבוד למחנה נפח עם 1000 דפי צילום על מנת לבצע את המשימה.

      כששאלתי אם יש לי בנפח איש קשר כלשהו אמרו לי "תגיד להם שיש לך קצת לצלם, ואז תוסיף עוד קצת, עד שתצלם את הכל" ושלחו אותי לבצע את המשימה הנועזת שבגינה נשלפתי לשירות מילואים.

       

      הגעתי לנפח והנחתי שלשלישות יש איזו מכונת צילום עצבנית, שמח וטוב לב נכנסתי למשרד הראשון שראיתי, כולי מילואמניק מזוקן עם כובע בוקרים על הראש הקצינה שהיתה שם היתה חיננית למדי ושלחה אותי למשרד השלישי במורד המסדרון.

       

      התקדמתי שני משרדים וראיתי את המחזה הבא:

      חיילת מחוץ למשרד, מתפקעת מצחוק, חיילת בתוך המשרד, דבוקה לכסא, זועקת "תוציא אותה תוציא אותה" ואיזו ציפור מסכנה חגה במעגלים בתקרת החדר.

       

      לאחר הערכה קצרה של המצב, פשטתי את חולצת מדי הב' שלי ולאחר מספר דקות צלחתי בלתפוס את הציפור עם חולצתי, ולאחר מכן שיחררתי אותה בחוץ. (זה היה יותר משעשע כשזה קרה באמת).

       

      שתי החיילות היו אסירות תודה בערך לאיזו דקה, ואז שאלו אותי - רגע מה מי אתה ומה אתה עושה פה.

       

      סיפרתי להן שבאתי לצלם. 

      הן שאלו כמה.

      בניגוד למה שהומלץ לי ע"י ההגיון הצבאי הנכבד סיפרתי להן את האמת.

      הן לא כל כך שמחו.

      אבל אז אמרתי להן "הבאתי לעצמי דפים"

      המשפט הזה, בצירוף שירותי סילוק הציפורים שלי זיכו אותי בגישה למשך חצי יום למכונת הצילום המופלאה שלהן לביצוע המשימה.

      כמו כן גם לימדתי אותן איך עושים דברים נפלאים כמו דו"צ ושיכפול חוברות. והן אפילו הכינו מדבקות בעברית בשביל המכונה (והכפתור הזה עושה חוברת דו צדדית....)

       

      היה קשה, אבל עמדתי במשימה

      כל הכבוד לצהל

       

      סיפור מעולה - איזה יופי שהוא יצא מהבויעדם. כל הכבוד לך (גם על האלף צילומים, נשמע לי די סיוטי).

      צטט: אחת שיודעת1 2007-08-01 21:05:08

      מזל שזה היה הכבל של המדפסת ולא הכבל של העכבר.

       

      מגיע לך כוכב על התגובה הזו, צחקתי שחבל"ז.
        1/8/07 23:42:

       

      צטט: *panda* 2007-07-31 23:20:57

      פרצי הצחוק שבקעו ממשרדי הובילו מספר אנשים מודאגים פנימה...

       

      זה העלה בי זכרון אבוד בו פעם אימי שהתה במטבח ופרצה בצרחות "הוא מסתכל עלי!! הוא מסתכל עלי!!" כמובן שאבי התפרץ למטבח עם מחבט בייסבול נכון לחבוט בפורץ וגילה אותה מצביעה באלם על חלון תנור האפייה - מסתבר שעכבר נכנס אליו מפתח אחורי.

      התגובה הראשונה של אבי היתה כמובן להדליק את התנור...

      אבל לבסוף ניצל העכבר מאפייה ונמסר לכלבה, אשר שמחה ללוות אותו החוצה.

      גם צחקת וגם סיפור שווה - הרווחתי כפליים.  צוחק

      צטט: hach 2007-07-31 23:44:24

      אותי הם מבהילים כי הם קטנים ומהירים ואת לא יודע לאן הם יקפצו הוא ירצו. ואת גם לא יודעת איפה הם היו כל היום, נכון בטח בדירה שלי. אבל בגלל שאני מוביל ברשימת העצלנים של עופר אז זה אומר שהדירה לא הכי נקייה... קורץ

      בהחלט שיחקת אותה ברשימת העצלנים של עופר - ואני לא בטוחה שעכברים אוהבים דירות של עצלנים, כי אלו לפעמים מתעצלים ללכת לקניות - ואז אין אוכל בבית.

      צטט: ענת רגב 2007-08-01 00:37:04

      פעם ישנתי באכסניה נוראית בחדר שראיתי את העכברוש, אני וחברתי החלטנו שעדיף חדר עם עכברוש שאנחנו יודעות שהוא די חמודון ואוכל רק במטבח ולא ינשנש לנו מכפות הרגליים מאשר חדר שני עכבישים ו"bed bugs"...

      בחירה בין רע לגרוע - לא נעים בכלל!

      צטט: מירונה 2007-08-01 00:49:02

       

      יש לי בעיה עם הכותרת של הפוסט... היית אמיצה יותר מפעם אחת.... אבל אני חורגת מהנושא לשמו התכנסנו.

       

      מכרסמים זה מגעיל.... אני מקווה שאניה לא תדביק לך פה את האופוסום - זה די מתבקש, בנינו....

       

      נשיקה

      מירונה - את משהו משהו (וגם אני חורגת מהנושא) נשיקה

      ומכרסמים זה מגעיל (ואניה לא באה)

      צטט: יאיר אולמרט 2007-08-01 01:25:39

      ליZה אני מחכה לסיפור על העכביש

      עכבישים פעם נורא הפחידו אותי. ופעם בכיתי נורא בגלל עכביש אחד, והוא עוד היה מצוייר (איזה פדיחות לי).

      צטט: מיכל גזית 2007-08-01 05:04:45

      מישהי לפני כבר אמרה את זה, עכברוש זה יצור די בעייתי, והיחיד שהוא באמת דוחה בעיני, עכבר זו חיה חביבה דווקא,

      ואכן כשיש חתולים באזור אין בעיה, הם עושים את כל העבודה, ואפילו ממש נהנים מזה.

      באחד הבתים שגרתי בהם ליד השדות היו עכברים למכביר ושמנו מלכודות (כאלה עם גביה שפשוט נסגרות) שאני לקחתי אחראיות על פינויים, בן זוגי לא הבין איך זה שכל כך הרבה נלכדים ובכל זאת הם מתרבים ופעם אחת העיז לשאול אותי מה בדיוק אני עושה איתם, שחררתי אותם לשדה הסמוך.

      הוא היה מאד משועשע מהרעיון שהם מגיעים, אוכלים את הגבינה שבמלכודת, ישנים שנת צהריים, ואחר כך עוד יש להם טרמפ מונית חזרה לשדה, פתאום היה די ברור איך ולמה הם חוזרים בהמוניהם ועוד מביאים את החברים.

      תמיד שנונה ליזה, גם כשאת דנה בעכבריםנשיקה

      הרסת אותי - איזה סיפור גדול.

      אוהבת אותך, תודה יקירתי.

      צטט: הברמנית 2007-08-01 07:09:57

       

      צטט: mania-na 2007-07-31 22:17:18

      ע כ ב ר י ו ם...

      איזה מגניב זה! גם בית לאוגרים יכול להקרא בשם זה. :-)

      אפשר להכריז רשמית על מניה כמלכה!
        1/8/07 21:05:

      מזל שזה היה הכבל של המדפסת ולא הכבל של העכבר.

       

        1/8/07 19:20:

      משעשע

      הזכיר לי סיפור מהמילואים שלי בשנה שעברה.

       

      מכונת הצילום בגדוד שבו התארחנו שבקה חיים, והיו לנו משהו כמו 1000 דפים לצלם של פקודות, טפסים ועזרי שליטה שונים ומשונים.

       

      נבחרתי להשלח אחר כבוד למחנה נפח עם 1000 דפי צילום על מנת לבצע את המשימה.

      כששאלתי אם יש לי בנפח איש קשר כלשהו אמרו לי "תגיד להם שיש לך קצת לצלם, ואז תוסיף עוד קצת, עד שתצלם את הכל" ושלחו אותי לבצע את המשימה הנועזת שבגינה נשלפתי לשירות מילואים.

       

      הגעתי לנפח והנחתי שלשלישות יש איזו מכונת צילום עצבנית, שמח וטוב לב נכנסתי למשרד הראשון שראיתי, כולי מילואמניק מזוקן עם כובע בוקרים על הראש הקצינה שהיתה שם היתה חיננית למדי ושלחה אותי למשרד השלישי במורד המסדרון.

       

      התקדמתי שני משרדים וראיתי את המחזה הבא:

      חיילת מחוץ למשרד, מתפקעת מצחוק, חיילת בתוך המשרד, דבוקה לכסא, זועקת "תוציא אותה תוציא אותה" ואיזו ציפור מסכנה חגה במעגלים בתקרת החדר.

       

      לאחר הערכה קצרה של המצב, פשטתי את חולצת מדי הב' שלי ולאחר מספר דקות צלחתי בלתפוס את הציפור עם חולצתי, ולאחר מכן שיחררתי אותה בחוץ. (זה היה יותר משעשע כשזה קרה באמת).

       

      שתי החיילות היו אסירות תודה בערך לאיזו דקה, ואז שאלו אותי - רגע מה מי אתה ומה אתה עושה פה.

       

      סיפרתי להן שבאתי לצלם. 

      הן שאלו כמה.

      בניגוד למה שהומלץ לי ע"י ההגיון הצבאי הנכבד סיפרתי להן את האמת.

      הן לא כל כך שמחו.

      אבל אז אמרתי להן "הבאתי לעצמי דפים"

      המשפט הזה, בצירוף שירותי סילוק הציפורים שלי זיכו אותי בגישה למשך חצי יום למכונת הצילום המופלאה שלהן לביצוע המשימה.

      כמו כן גם לימדתי אותן איך עושים דברים נפלאים כמו דו"צ ושיכפול חוברות. והן אפילו הכינו מדבקות בעברית בשביל המכונה (והכפתור הזה עושה חוברת דו צדדית....)

       

      היה קשה, אבל עמדתי במשימה

      כל הכבוד לצהל

       

        1/8/07 18:00:

      נו, הרי דה לה מארקר הוא אחלה אתר ליצור רשת עסקית של לקוחות חדשים.

      אם זה מנחם אותך, תמיד תוכלי להתפרנס טוב כמדבירת מזיקים. 

        1/8/07 15:29:

       

      עכברושים פחות מזיזים לי (לא שאני נתקלת בהם ביומיום).

       

       

      גועלי שמור לג'וקים, ופחדיי שמורים לעכבישים.

        1/8/07 15:21:

      ליזה - אני לא מסוגלת לראות ולקרוא על עכברושים -

      ועם טוב הלב והפירגון הבילתי נגמר שלך -

      אני בטוחה שלא תכעסי עלי....:)

      אוהבת אותך!

        1/8/07 10:26:
      ממש התעללות במדפסת
        1/8/07 08:47:
      כוכב כי LOLתי בקול גדול.
        1/8/07 08:44:

       

      צטט: או שכן או שלא 2007-07-31 21:14:35

      התגלגלתי מצחוק.

       

      תודה לך!

       

      :-)

       

      אישית לא הייתי מסוגלת , יש לי פוביות מעכברים , חרקים ומיני זוחלים.

       

      כבר עכשיו מתחלחלת מעצם המחשבה.

      תודה לך. איזה כיף שצחקת. :-)

      צטט: רני שהם 2007-07-31 21:26:30

      עיטור האומץ (שוב...) לליזהמגניב

      אגב, איך העברתם את הקונקטור שבקצה הכבלקורץ

       

      יש לי סיפור אחר על עכבר בצבא.

      בתקופה ההיא שרתתי בבסיס ח"א בשרם א שיך (לא חיל האויר המצרי אלא שלנו, בתקופה ההיא סיני היה בשליטתנו.

      יום אחד אני יורד לבונקר של המבצעים. פקידת המבצעים ישבה בצד הרחוק שלו וכשנכנסתי פנתה אלי. באותו רגע החליט עכבר קטן לצאת לג'וגינג לרוחב החדר.

      הפקידה הפיקה צרחה אימתנית, במגוון תדרים שרובו מעל לתחום הנשמע.

      העכבר עצר במקום ולא נע יותר.

      התקרבתי אליו ונגעתי בו (עם הרגל, מה חשבתם...). הוא מת. 

      כוחם של גלי הקול (אמירה מקצועית)

      חיים ומוות ביד הצרחה (מן המקורות, בערך).

      סיפור מדהים. בפעם הבאה (נקווה שלא תהיה כזו) אנסה את זה. אתה מאמין שזה עובד גם על ג'וקים?

      צטט: cg91 2007-07-31 21:26:57

      אמאלה

      לפחות אני יודעת למי אני מתקשרת

      סחטיין על האומץ!!!!!!

      יקירתי - אני מעדיפה שלא להיות מעורבת במקרים כאלו יותר. אבל להתקשר את יכולה מתי שבא לך.

      צטט: s.c ron 2007-07-31 21:33:57

      אהבתי

      תודה מחייך

      צטט: דה מנדלסון 2007-07-31 21:47:32

       

      צטט: s.c ron 2007-07-31 21:33:57

      אהבתי

      לך על זה!

      ליזה את עדיין פנויה?

      מנדלסון יקירי - תודה שאתה דואג לי. מתוק מצידך.

      צטט: mania-na 2007-07-31 22:16:43

      חחח.. ליזה, יפה לך חוש ההומור. לכי על הכיוון הזה, מתאים לך אפילו יותר (-:

       

      לגבי העכברון המסכן, לא יודעת אם זה בזכותכם או לא, אבל יש מלכודת עכברים שבא העכבר נלכד ומועף לתוך כלי מיים שמהווה חלק מהמלכודת עד שהוא טובע למוות.

       

      לא יודעת איך המלכודת נקראת. אני קראתי לה: עכברויום (-:

      צטט: mania-na 2007-07-31 22:17:18

      וכמובן שקפצה לי ו' מיותרת.

       

      ע כ ב ר י ו ם...

      מניה ממי - את מלכה, הרסת אותי מצחוק. צוחק

      צטט: הברמנית 2007-07-31 22:17:12

      מהעכברושים (חולדות) אני חוששת בגלל שהן נוהגים לנשוך ובכך עלולים להדביק אדם במחלות למיניהן (שלא נדע). ואילו עכבר - חיה דווקא חביבה, מהם אין לי שום פחד. אילו היה מופיע אצלנו בבית, לא הייתי נלחצת כלל: העכבר תיכף היה עובר לטיפולה של החתולה.   

      רק לפני זמן קצר (כמה שבועות) גיליתי שעכבר זה מין יצור קטן ממש, ומה שחשבתי שהוא עכבר הוא בעצם עכברוש (חולדה). מזל גדול שליד הבית שלי יש את החתול של השכנים.

       

        1/8/07 07:09:

       

      צטט: mania-na 2007-07-31 22:17:18

      ע כ ב ר י ו ם...

      איזה מגניב זה! גם בית לאוגרים יכול להקרא בשם זה. :-)

        1/8/07 05:04:

      מישהי לפני כבר אמרה את זה, עכברוש זה יצור די בעייתי, והיחיד שהוא באמת דוחה בעיני, עכבר זו חיה חביבה דווקא,

      ואכן כשיש חתולים באזור אין בעיה, הם עושים את כל העבודה, ואפילו ממש נהנים מזה.

      באחד הבתים שגרתי בהם ליד השדות היו עכברים למכביר ושמנו מלכודות (כאלה עם גביה שפשוט נסגרות) שאני לקחתי אחראיות על פינויים, בן זוגי לא הבין איך זה שכל כך הרבה נלכדים ובכל זאת הם מתרבים ופעם אחת העיז לשאול אותי מה בדיוק אני עושה איתם, שחררתי אותם לשדה הסמוך.

      הוא היה מאד משועשע מהרעיון שהם מגיעים, אוכלים את הגבינה שבמלכודת, ישנים שנת צהריים, ואחר כך עוד יש להם טרמפ מונית חזרה לשדה, פתאום היה די ברור איך ולמה הם חוזרים בהמוניהם ועוד מביאים את החברים.

      תמיד שנונה ליזה, גם כשאת דנה בעכבריםנשיקה

        1/8/07 01:25:
      ליZה אני מחכה לסיפור על העכביש
        1/8/07 00:49:

       

      יש לי בעיה עם הכותרת של הפוסט... היית אמיצה יותר מפעם אחת.... אבל אני חורגת מהנושא לשמו התכנסנו.

       

      מכרסמים זה מגעיל.... אני מקווה שאניה לא תדביק לך פה את האופוסום - זה די מתבקש, בנינו....

       

      נשיקה

        1/8/07 00:37:
      פעם ישנתי באכסניה נוראית בחדר שראיתי את העכברוש, אני וחברתי החלטנו שעדיף חדר עם עכברוש שאנחנו יודעות שהוא די חמודון ואוכל רק במטבח ולא ינשנש לנו מכפות הרגליים מאשר חדר שני עכבישים ו"bed bugs"...
        31/7/07 23:44:
      אותי הם מבהילים כי הם קטנים ומהירים ואת לא יודע לאן הם יקפצו הוא ירצו. ואת גם לא יודעת איפה הם היו כל היום, נכון בטח בדירה שלי. אבל בגלל שאני מוביל ברשימת העצלנים של עופר אז זה אומר שהדירה לא הכי נקייה... קורץ
        31/7/07 23:20:

      פרצי הצחוק שבקעו ממשרדי הובילו מספר אנשים מודאגים פנימה...

       

      זה העלה בי זכרון אבוד בו פעם אימי שהתה במטבח ופרצה בצרחות "הוא מסתכל עלי!! הוא מסתכל עלי!!" כמובן שאבי התפרץ למטבח עם מחבט בייסבול נכון לחבוט בפורץ וגילה אותה מצביעה באלם על חלון תנור האפייה - מסתבר שעכבר נכנס אליו מפתח אחורי.

      התגובה הראשונה של אבי היתה כמובן להדליק את התנור...

      אבל לבסוף ניצל העכבר מאפייה ונמסר לכלבה, אשר שמחה ללוות אותו החוצה.

        31/7/07 22:17:

      וכמובן שקפצה לי ו' מיותרת.

       

      ע כ ב ר י ו ם...

        31/7/07 22:17:
      מהעכברושים (חולדות) אני חוששת בגלל שהן נוהגים לנשוך ובכך עלולים להדביק אדם במחלות למיניהן (שלא נדע). ואילו עכבר - חיה דווקא חביבה, מהם אין לי שום פחד. אילו היה מופיע אצלנו בבית, לא הייתי נלחצת כלל: העכבר תיכף היה עובר לטיפולה של החתולה.   
        31/7/07 22:16:

      חחח.. ליזה, יפה לך חוש ההומור. לכי על הכיוון הזה, מתאים לך אפילו יותר (-:

       

      לגבי העכברון המסכן, לא יודעת אם זה בזכותכם או לא, אבל יש מלכודת עכברים שבא העכבר נלכד ומועף לתוך כלי מיים שמהווה חלק מהמלכודת עד שהוא טובע למוות.

       

      לא יודעת איך המלכודת נקראת. אני קראתי לה: עכברויום (-:

        31/7/07 21:47:

       

      צטט: s.c ron 2007-07-31 21:33:57

      אהבתי

      לך על זה!

      ליזה את עדיין פנויה?

        31/7/07 21:33:

      אהבתי

        31/7/07 21:26:

      אמאלה

      לפחות אני יודעת למי אני מתקשרת

      סחטיין על האומץ!!!!!!

        31/7/07 21:26:

      עיטור האומץ (שוב...) לליזהמגניב

      אגב, איך העברתם את הקונקטור שבקצה הכבלקורץ

       

      יש לי סיפור אחר על עכבר בצבא.

      בתקופה ההיא שרתתי בבסיס ח"א בשרם א שיך (לא חיל האויר המצרי אלא שלנו, בתקופה ההיא סיני היה בשליטתנו.

      יום אחד אני יורד לבונקר של המבצעים. פקידת המבצעים ישבה בצד הרחוק שלו וכשנכנסתי פנתה אלי. באותו רגע החליט עכבר קטן לצאת לג'וגינג לרוחב החדר.

      הפקידה הפיקה צרחה אימתנית, במגוון תדרים שרובו מעל לתחום הנשמע.

      העכבר עצר במקום ולא נע יותר.

      התקרבתי אליו ונגעתי בו (עם הרגל, מה חשבתם...). הוא מת. 

      כוחם של גלי הקול (אמירה מקצועית)

      חיים ומוות ביד הצרחה (מן המקורות, בערך).

        31/7/07 21:14:

      התגלגלתי מצחוק.

       

      תודה לך!

       

      :-)

       

      אישית לא הייתי מסוגלת , יש לי פוביות מעכברים , חרקים ומיני זוחלים.

       

      כבר עכשיו מתחלחלת מעצם המחשבה.

       

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליזה פיירמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין