אתה ההולך לצידי, בדרכי חיי הפתלתלות.

אתה הרואה נסתרות ומבין  נפשי, מתוך קרבי בטני.

החש בשרי,  מאויי נשמתי,

דורך בעקבי על אדמה צחיחה, מביא את חיי עד לתהום הנשייה.

אלוהי השומר נפשי, העומד איתן לאחזני במערומי.

אלוהי החלטותי, רצונותי , בקשותי, תפילותי.

אתה הוא המעורר בי את יצרי, הנושם לתוכי את ערגתי,

מערבל את חושי  וכאבי כבליל הווית חיי.

אתה הוא היודע ומכוון את  שאינו בידי,

את דרכם של אהובי.