כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פיוט ישמח לבב אנוש

    ארכיון

    ואם אפסע על בהונות מחשבה

    142 תגובות   יום שבת, 11/4/09, 09:43


    ואם אפסע על בהונות מחשבה



    וְאִם אֶפְסַע עַל בְּהוֹנוֹת מַחְשָׁבָה כִּזְאֵב עֲרָבָה


    מִתְגַּנֵּב לִפְעֹר  לִסְתוֹתָיו לִנְהָמָה מוּל יָרֵחַ


    אוֹ אֵשֵׁב תַּחַת אֹרֶן פּוֹרֵשׂ מְחָטָיו חֻפַּת צֵל מֵעָלַי


    תָּמִיד-תָּמִיד בְּמִדְרוֹן תּוֹדָעָה צָהֹב כָּל הַקַּיִץ


    אַחֲכֶּה לְסֹמֶק סִתְוָנִית מְבֻיֶּשֶׁת רִאשׁוֹנָה


    כָּל קַיִץ אֶחֱלֹם בּוֹא חֹרֶף  יְרֹק-עַד


     


    דרג את התוכן:

      תגובות (141)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/4/09 10:12:

      תודה, דפנה. שבוע טוב ומבורך רגוע
        19/4/09 10:05:


      והקיץ אפילו עוד לא ממש התחיל.

      כל פרח שמפציע בתוך העשב הירוק או הצהוב, מפתיע וגורם לי לחייך.

      אתמול אלו היו פרחי החלמית הורודים בעת הטיול עם הכלבה שלי.

       

      שבוע טוב עוידד.

       

       

        14/4/09 22:22:
      תודה, לולי. שימחת אותי חיוך
        14/4/09 22:02:

      "אפסע על בהונות מחשבה"

      מכירה את ההרגשה

      כל כך מדוייק

        14/4/09 19:07:

      אנסה קריצה
        14/4/09 18:50:

      כל החורף אני נוהמת מייללת חורקת ומבקשת

      שיבוא כבר הקיץ.

      ובימות החמסין אני נוטפת ומגדפת ומשוועת לטיפה קרה על גופי,

      להרטיב ראשי במים צוננים.

       

      אבל תנסה...תפוס ת'חורף בעקבקריצה

        14/4/09 12:01:

      חן-חן, רינה רגוע
        14/4/09 11:33:

      נורא יפה!
        14/4/09 09:26:

      כמוני כמוך :-)
        14/4/09 09:25:
      אני אימפולסיבית מדי...קשה כבר לחכות.
        14/4/09 09:21:
      תודה מקרב-לב, אסתי רגוע
        14/4/09 09:13:


      יש המון אסתטיקה בשיר לצד געגוע עדין.

      אהבתי.

       

      :))

        14/4/09 01:51:

      המון תודה, שלומצירגוע
        13/4/09 23:57:

      בהונות מחשבתי כבר מלאות ביבלות.

      מדרון התודעה שלי כבר מחשיך.

      מחטי האורן דוקרים את כתפי.

      כל קיץ אותו הסיפור,

      מחכה לסומק הסתונית,

      מבויישת בעצמי,

      עד בוא החורף.

       

      (אבל קופצת לים להתרענן)

      החג שמח איתך עוידד נבוך*

       

        13/4/09 21:19:

      חן-חן, אלהתמים
        13/4/09 21:13:


      כוכב * 

       

      וערב נפלא ...

        13/4/09 13:38:
      תודה, חמוטלרגוע
        13/4/09 13:23:
      יפה הערבוב בין טבע האדם לטבע.... חמוטל
        13/4/09 12:01:

      תודה מקרב-לב, מינה רגוע
        13/4/09 12:00:
      אמת, מרוונת. קלעת בול. והמון תודה שוב רגוע
        13/4/09 11:58:
      תודה, לילך חיוך
        13/4/09 11:57:

      חן-חן, כרמית רגוע
        13/4/09 11:56:
      תודה, טופי. הסתייגות אחת ברשותך: מחסה עץ האורן הוא אמיתי. והמחטים שלו אינן דוקרות חיוך הן כייפיות
        13/4/09 11:52:
      תודה, זמר רגוע
        13/4/09 11:52:

      זהו...חזרנו מחשבי ואנוכי לתת אותות חיים ויותר.

      כמו תמיד, עונג לי לקרוא את שורותיך.

      התמונה שלך בכרטיסך והשיר ...פשוט התחברו לי...

      הזאב, אתה...שניכם..

      פוסעים במחשבותיי.....

      מככבת*

        13/4/09 10:11:

      ועוד מילה, שבאה בקריאה נוספת:

      המילה "ואם".

      מזכירה לי את ה"ועדיין" של הואדי.

      הכול בסימן שאלה. הכול לא ודאי.

      שום דבר לא מוחלט.

      רק מחשבה.

        13/4/09 08:55:

      בעיניי, אין כמו האביב. שיר מקסים.

      לילך

        13/4/09 04:06:


      יפה יפה אהבתי

      כרמית

        13/4/09 01:19:

      היי עודד

       

      שיר מעורר מחשבה ללא ספק.

      צרוף נפלא של תחושת הליכה זהירה מול התרסה  כנגד אור הירח . בלילה כנראה הדברים רכים יותר,

      ישיבה כביכול תחת מחסה שמקרוב מתברר כמחסה מדומה שהרי הוא מחסה מחטים ואיזה מחסה כבר יכול הוא להעניק מלבד ..

      דקירות . 

       והגעגוע / הציפיה הצומחים  כמתוך שינה היברנטית  של קיץ  ,למשהו חדש שיופיע  ,לתחיה מחודשת   - לירוק העד

       

      גם עלי התקופה האהובה היא החורף . מה לעשות.. נולדתי בה

       כמו תמיד נפלא

        13/4/09 00:32:

      לא נשאר מה לומר.. אז קבל *
        12/4/09 21:18:
      תודה מקרב-לב, דגנית רגוע
        12/4/09 21:18:
      תודה, נעמה רגוע
        12/4/09 21:04:


      איזה יופי!

       

                                         *

        12/4/09 20:50:
      אביבי.
        12/4/09 20:47:
      המון תודה, יעל יקרה רגוע
        12/4/09 20:42:


      מדהים,

      נהנתי לקרוא

      תודה לך איש יקר

      *

      יעל

        12/4/09 20:24:
      חן-חן, גלי רגוע
        12/4/09 20:24:

      המון תודה, חני חיוך
        12/4/09 20:21:

      * ואם אפסע על בהונות מחשבה

        עוידד קסומה כתיבתך

       

        12/4/09 20:17:

      בהונות המחשבה

      דקויות המחשבה כדי לעשות הכל נכון 

      שלא נפול בין הקיץ לחורף

      בלי אביב וסתיו באמצע 

      כדי שנפעיל את כל החושים 

       

      שיר נפלא 

      בעל מסר אדיר 

        12/4/09 19:16:
      תודה, נוגה
        12/4/09 19:15:

      תודה, יפעת רגוע
        12/4/09 19:01:

      מרגיש כמו ציור של שיר

      או שיר של ציור ....

        12/4/09 17:43:
      בציר חדש, משובח, מתוק, עשיר ונפלא!!!
        12/4/09 16:25:
      המון תודה מקרב-לב וחן-חן גם, לנה יקרה תמים

       עוידדי יקר,איזה שיר אופטימי וקליל המתאים לאביב - כך אני קוראת אותו .כל דבר שעשוי לאיים בסופו של דבר עם תקווה וציפיה אין משמעות לאיום.מה שנכנס על בהונות החשבה - כמו פחד או חרדה, דרך התודעה, כלומר מחשבה מלאת אור (מלאת טוב) כמו של קיץ, מגביר את הציפיה לדברים היפים שבאמת אוהבים - כמו במקרה שלך החורף למשל. כאשת חורף מושבעת - יכולה להזדהות איתך. בברכת כל הטוב לנה
        12/4/09 15:28:
      חן-חן, רותם רגוע
        12/4/09 15:27:

      המון תודה, ענת חיוך
        12/4/09 15:26:
      תודה מקרב-לב, מרוה. ברכתי לך, אשת אביב רגוע
        12/4/09 15:25:
      חן-חן, ורד יקרה רגוע
        12/4/09 15:24:

      המון תודה, טלי, גם על תמונת החורף חיוך
        12/4/09 15:23:

      תודה לך, מיקית יקרה. השיר הזה שבר שלכת-סתיו ארוכה, אם כי גם הסתיו אהוב עלי מאוד. איך כתב הרמן הסה? "העץ בשלכת אינו מת. הוא מחכה."
        12/4/09 15:21:
      תודה, טליה. גם אני מחכה כבר בקוצר-רוח לאבטיח, לבריכה ולשיט קאנו בירדן, אבל מה עם החמסינים והלחות המטורפת?
        12/4/09 15:20:

      תודה-תודה, סיגלית. עם מחמאות כאלה - תבואי כל יום קריצה
        12/4/09 15:19:
      חן-חן, מגדלית רגוע
        12/4/09 15:18:
      המון תודה, ורדה רגוע
        12/4/09 15:17:
      תודה מקרב-לב, סיגל חיוך
        12/4/09 15:16:

      המון תודה, צלילי לב. אמת. איש-איש ועונתו רגוע
        12/4/09 15:13:

      תדה, עדית. קיץ קל ונעים רגוע
        12/4/09 15:12:

      תודה מקרב-לב, רננהרגוע
        12/4/09 15:10:
      תודה, רבקה'לה. יחי הציד הזה שאף אחד לא נהרג בו, השבח לאל קריצה
        12/4/09 15:09:
      תודה, מירה - אכן אופטימיות, בכל מחיר, גם אם החיים לא תמיד מחייכים אלינו תמים
        12/4/09 12:55:


      קיץ ארוך היה זה

      ואתה חיכית וחיכית, עודד

      אולי לא זכרת שככה אנחנו

      בנויים חורפים וקייצים ורוחות

      אין חורף-עד בתוכנו

      כך בקייצים החמים, הצורבים, אנו מחכים

      לא קל,

      אך כדאי לחכות

       

       

      *

        12/4/09 11:07:


      "אַחֲכֶּה לְסֹמֶק סִתְוָנִית מְבֻיֶּשֶׁת רִאשׁוֹנָה "

       

      שילוב חזק ,

      סמוקה ,מבוישת ,ראשונית .

      צדקת שווה לחכות...

      ענת

        12/4/09 09:28:

      אמור לי מי מגיביך ואומר לך מי אתה, עודדי.

      שמחה שהגעתי רק עכשיו, כי זכיתי גם לקרוא את שירך ירוק העד, וגם

      לקרוא את התגובות, שהן מרתקות ומענינות בפני עצמן. זכית.

      אין לי כמעט מה להוסיף למה שכבר נאמר, מלבד אולי

      לכך ששמתי לב לפעלים שלך: אפסע, אתגנב, אשב, אחכה, אחלום.

      ההתחלה המאוד חרישית ועדינה, אפסע על בהונות, עוד מתעדנת בהמשך

      ומזדקקת בסוף השיר לחלימה. יפיפה התהליך שאתה פוסע בו.

      וגם הנהמה. שומעים אותה עד כאן...

      ברכות לאיש חורף מאשת אביב, מתל אביב.

       

       

        12/4/09 07:54:


      חזרתי משלושה ימים במדבר,

       והחזרת אותי בשירתך למדבר...

      תודה

        12/4/09 06:52:


      הי עודד,

      אהבתי את פסיעותיך "על בהונות מחשבה"

      ואת ישיבתך "תחת אורן... במדרון תודעה צהוב" בקיץ

      מחכה "לסומק סיתוונית מבויישת ראשונה".

      שירת הייקו מופלאה שוררת לנו כאן,

      ואני, אוהבת חורף כמוך,

      ממתינה איתך לחורף הבא.

      טלי*

      נ.ב. כדי שלא תתגעגע לחורף יותר מדי מצרפת לך תמונת חורף...:)

       

       

        12/4/09 02:09:


      עודד יקר,

      אני רואה בשירים האחרונים שרשרת שירים הנולדה מתוך

      מחשבה על השירה ועל המשורר, והמשורר הזה חושב היטב,

      מעמיק רובד על רובד, ומדייק בחשיבתו, פעם פוער פיו

      ורוצה לבלוע את הירח, לאכול את הכל, הוא רעב,

      ופעם הוא נח, מתכנס, מתבונן מצפה לסימני הסתיו,

      המבטיחים את החורף, שבו הירוק הוא ירוק,

      וירוק מסמל פריחה, אז, יש הבטחה להשתנות,

      להתפתחות, לפריון כל השנה,

      אז מתקיימת התקווה שאף פעם לא יוותר ערום ממילים

      ערום משירים.   

       

      תודה ושבוע נהדר.

        12/4/09 01:39:


      גמני אוהבת את החורף הכי בעולם.

      ובכל זאת, כאשר הוא כמעט תם...

      אני משתוקקת בכל מאודי לטעום כבר אבטיח, לשבת על שפת הבריכה, להתלונן על החום, להזיע...

      כל דבר בעיתו.  וטוב שבא גם הקיץ- אחרת איך נתגעגע כל כך לחורף?!

       

        12/4/09 00:41:


      מדהים מה שאתה עושה עם מילים

      שאפו עודד

        12/4/09 00:33:

      כמה יפה וקסום. הנוף וצירופי המילים והכוונה.
        11/4/09 22:51:

      אני שאוהבת את הקיץ,

      אף פעם לא חיכיתי לו כפי שאתה מחכה לחורף, האהוב  עליך,

      זה כי אתה משורר, ואני סתם מקנאה...

       

       אוהבת את שירך  (ברבים),

       

      שבוע נפלא,

      ורדה.

       

        11/4/09 22:34:


      וְאִם אֶפְסַע עַל בְּהוֹנוֹת מַחְשָׁבָה כִּזְאֵב עֲרָבָה

       

      אין טוב יותר מלפסוע על בהונות המחשבה,

      כשדורכים במחשבה ברגל צועדת ובטוחה אין חשש,

      וכשאין חשש אנו מפספסים את כל הרמזים שבדרך,

      כתיבה מדהימה כרגיל עוידד,

      שבוע מקסים לך.. סיגל.

        11/4/09 22:27:

      ולכל אחד יש עונה המועדפת כנראה

      בשבילי זה האביב

      אבל אין זה מוריד מיופיו של השיר

      שהוא אופטימי

      וממתין

      תודה עודד

      :)

        11/4/09 22:16:


      הכול, הכול - יפה.

      אבל מה - אני רוצה עכשיו קיץ. אמיתי וארוך וחם.

      בלי להצטער עליו ולחפש סיתווניות!

        11/4/09 22:01:

      החיבורים המעניינים והבלתי שגרתיים, שאתה עושה בכתיבתך הם

      שהופכים אותה לשירה כמו בשיר הזה: "...בְּהוֹנוֹת מַחְשָׁבָה ....

      או,  "...בְּמִדְרוֹן תּוֹדָעָה..."

       

      ואני כל כך מסכימה עם:  "...כָּל קַיִץ אֶחֱלֹם בּוֹא חֹרֶף  יְרֹק-עַד" 

      אני אישה של חורף.. או לפחות סתיו.

       

      כתמיד, שמחה מאד לקרוא.

      רננה :)

        11/4/09 21:36:


      אַחֲכֶּה לְסֹמֶק סִתְוָנִית מְבֻיֶּשֶׁת רִאשׁוֹנָה

       

      כמו צייד מנוסה האורב לראשוניות, לבתוליות...

      נפלא.

        11/4/09 21:30:

       

      אהבתי את החלוקה.

      החיפוש, שאחריו באה התקוה

      והצבע.

       

      חשיבותה של אופטימיות.

      לפני דקות מספר היתה בטלביזיה תכנית

      על עצים בארץ - האגדות סביב והמחסור העצוב במים,

      הגידולים הנפלאים שהביאו המגדלים מהעולם,

      והיובש והצמאון למים בנגב.

      מילותיך - כאגדה.

       

      מירה

       

       

        11/4/09 19:14:
      תודה, ארנה. מעניינת ההתייחסות שלך למילה 'עד'. פתאום תפסתי שיש למילה שתי משמעויות הפוכות זו מזו. האחת 'נצח' [אוהב אותך לעד], והשנייה עד נקודת סיום מסוימת. אינסופיות מול זמניות. תודה על ההערה/הארה תמים
        11/4/09 19:09:

      תמיד התקווה, המבט קדימה, גם אם קרה דבר מה, גם אם היה אחרת.

      בכל זאת, התעכבתי במילה - "עד", שהרי החיים אינם לנצח. היכול להיות, שלמרות ירוק העד , יש כאן רמז לסוף?

      או שזו רק אני.

      ***

      פסח שמח.

        11/4/09 17:56:

      חן-חן, רותי. וחג שמח רגוע
        11/4/09 17:46:


      אפסע על בהונות המחשבה....

      מקסים!

      * וחג שמח,

      רותי.

        11/4/09 17:38:
      אוי הצחקת אותי, אמירה. חן-חן רגוע
        11/4/09 17:35:


      אהבתי מאד את שירך,

      למרות שבהונותי פוסעות חיש לקיץ!*

        11/4/09 16:31:
      תודה מקרב-לב, תמו'ש. תיקון קליל - זה לא נוף ילדותי אלא הנוף העכשווי. את ילדותי ביליתי בחיפהחיוך
        11/4/09 16:29:


      מקסים עודד...כבר מכירה את נוף ילדותך....זה הנוף המשותף לנו....

      האהבה....תמי

        11/4/09 16:01:

      המון תודה, תמר יקרה חיוך
        11/4/09 15:59:

      כמה יצר, כמה חושניות יש לזאב הערבה המתלבט שלך. ואם יבחר כך או כך, אני מתקנאת בסיתוונית המבוישת... נבוך

      נהניתי מהציפיה (:

      תודה, תמר.

        11/4/09 15:49:

      תודה, שטוטיטנקה. ברוכה היי בצאתך לשדות :-)
        11/4/09 15:48:

      תודה מקרב-לב, עדי
        11/4/09 15:47:
      חן-חן, דליהרגוע
        11/4/09 15:46:

      המון תודה, ספיררגוע
        11/4/09 15:45:

      תודה, חיה
        11/4/09 15:44:
      תודה, נטלי. הזאבים שלך אומרים הכל תמים
        11/4/09 15:43:
      המון תודה, ליאורה חיוך
        11/4/09 15:38:

      צטט: שטוטית 2009-04-11 13:16:47

      אבל עדיין אנו באביב למרות שצהוב הקיץ מתקרב !!!!

      .

      שיר נפלא

      .

      אשוב עם צאת הכוכבים:)))

      .

      }{שטוטינק'ה

      שבתי:)

      *

      יוצאת לשדות:)

      }{

        11/4/09 15:38:

      רוצה להתענג עוד קצת באביב לפני שמגיע צהוב הקיץ

      מקסים כמו תמיד,

      תודה

        11/4/09 15:30:

      פוסע אתה על בהונות מחשבה -מתמזג עם הטבע


      "תָּמִיד-תָּמִיד בְּמִדְרוֹן תּוֹדָעָה צָהֹב כָּל הַקַּיִץ

      אַחֲכֶּה לְסֹמֶק סִתְוָנִית מְבֻיֶּשֶׁת רִאשׁוֹנָה


      כָּל קַיִץ אֶחֱלֹם בּוֹא חֹרֶף  יְרֹק-עַד"

      הזדהיתי עם משפטים אלו

       גם היחס שלי לקייץ הוא הלפני ואחרי ,האביב והסתיו והחורף שאחריו

      יש בהם פריחה תקווה יש ירוק ומיים ובעיקר אהבה

        11/4/09 15:22:

      היי עודד *

      נפלא

      לסתוונית כדאי לחכות

      למרות שחורף.

        11/4/09 15:16:

      אכן, לפעמים עדיף חורף ירוק עד על פני קיץ צהוב...

      מילים עם השראה - אתה ctn, כותב יפה!

      חיה גולן ממגזין חיה גולן באהבה www.hgolan.co.il

        11/4/09 15:14:

       החורף הוא מרחב נשימה להישתהות*

        11/4/09 15:14:


      עודד לאן שלא תלך ,

      תודעתך מרחיבה את היופי לראות ולגעת בדיוק במקום הנכון .

      נ פ ל א * תודה שהזמנת, ליאורה

        11/4/09 15:10:

      חן-חן, מיכל חיוך
        11/4/09 15:04:

      שיר יפה.

      בקיץ אתה חולם

      או חולם בהקיץ..

      מיכל

        11/4/09 14:36:

      המון תודה, נעמהחיוך
        11/4/09 14:35:

      נהדר, ל. על אפשרות כזו לא חשבתי [מי חושב בכלל בזמן הקריאה?]. מקבל אותה בכיף
        11/4/09 14:33:

      המון תודה, שרון יקרהחיוך
        11/4/09 14:32:


      איזה יופי, עודד!

      *

      נעמה

        11/4/09 14:31:


      כי זה לא משנה אם פעם אנחנו מתחברים לזאב הערבה הזומם שבתוכנו

      או בפעמים אחרות ממלאת אותנו עדינות ואנחנו נרגעים תחת אורן,

      ללב אין התלבטויות אם הוא אוהב משהו או מישהו.

      הוא יאהב את החורף כשכסות זאב ערבות עליו

      ויאהב אותו באותה מידה במדי הנרגעים.

      כי אנחנו תמיד גם וגם.

      זאבי ערבות או נרגעים.

      חולמים את שאהבה נפשנו.

        11/4/09 14:31:


      נו ידידי.. יש לנו אהבה משותפת

      החורף!

      כתיבה נפלאה

      תענוג לקרוא!

        11/4/09 14:23:
      המון תודה, יעל. התיאור שלך את השיר כתהליך יצירה כל כך קולע. ורק הסתייגות קלה: מחטי האורן ממש לא דוקרים ולא מפריעים בכלל 
        11/4/09 14:20:

      תודה מקרב-לב, רחל
        11/4/09 14:19:

      תודה, נירית
        11/4/09 14:19:

      המון תודה, חנה. חג שמח רגוע
        11/4/09 14:12:


      אותי בכל אופן השיר ריגש,אהבתי איך השתמשת בטבע כדימויי לכל התהליך

      ועל כן ..שולחת כוכב ירוק שיזכיר קצת מהירוק-עד הזה שאתה וכולנו כה מייחלים לו

        11/4/09 14:12:

      עודד - יופי השיר !
        11/4/09 14:11:

      איזה ערבוב נפלא של הטבע!
        11/4/09 14:09:


      האם אתה מתאר בשירך תהליך של כתיבה,שהוא תמיד מייגע עבורך,אתה כמו אותו זאב ערבות האורב למילים,למוזה,

      אך התודעה שלך היא תמיד בקיץ השחון, הצהוב, וגם כאשר עץ האורן מעניק לך חופה נגד החום,חופתו דוקרנית,מלאת מחטים,תמיד במדרונות..מייחל , חולם להיות בעונה פוריה,עונת החורף,עונה שבה הכל ירוק עד...??

        11/4/09 13:44:

      עודד
      מרגש כתמיד בכל שיריך.

       אך תמציתי יותר...מכונס מתוך כמיהה למרחב

      לפחות בירוק...הפיזי...הטבעי...של הצפון...אתה כבר חי ומצוי..

      והכמיהה המטפורית הרחבה....דומה שתשאר תמיד....

      הצמא...למה שבדרך כלל לא יודעים להגדיר מהו..אבל כל-כך חשים..

      חג שמח

      חנה

       

        11/4/09 13:29:

      תודה, בלהה. הלוואי :-)
        11/4/09 13:22:
      אוהבת את האופטימיות שלך שהחורף יהיה ירוק עד...הלואי :)
        11/4/09 13:17:

      תודה, שטוטיטנקה
        11/4/09 13:16:

      המון תודה, ורד. ענקית את!
        11/4/09 13:16:

      אבל עדיין אנו באביב למרות שצהוב הקיץ מתקרב !!!!

      .

      שיר נפלא

      .

      אשוב עם צאת הכוכבים:)))

      .

      }{שטוטינק'ה

        11/4/09 13:12:

      איזה יופי ..

      איזה דימויים יפים..

      אהבתי את השיר ואת האווירה

      שיצרת בו..

      מה יכולתי לבקש יותר טוב משיר כמו שלך..

      בבוקר אביבי שכזה..

      מודה לך מקרב לב,

      שולחת לך חיבוק גדול..

      ומאחלת לך ולכל חברי הקפה חג שמח..

      ממני ורד.  










        11/4/09 12:37:

      תודה, איריס. חומר למחשבה :-)
        11/4/09 12:34:

      איך זה שבהווה אתה כבר מכין את עצמך קדימה, לעונה הבאה וחוזר חלילה. ספר אם עלה בידך

      לממש.

        11/4/09 12:18:
      לבעלי החיים יש יותר חשיבה ממה שאנחנו מתארים לעצמנו, לא רק אינסטינקטים, בייחוד כשהם זוממים משהו קריצה
        11/4/09 12:10:


      חושב שזאב הערבה פוסע על בהונות מחשבה??

      לי נראה שהוא דווקא מסתמך על האינסטינקטים שלו....

        11/4/09 12:05:

      המון תודה, לילי
        11/4/09 12:04:
      תודה, בת אדםרגוע
        11/4/09 12:02:

      בדיוק כך קריצה
        11/4/09 11:49:

      וְאִם אֶפְסַע עַל בְּהוֹנוֹת מַחְשָׁבָה

      כמו תמיד בוחרת לי את השורה

      שמבטאת עבורי את הכוונה שאולי יוצאת בהכרח מתוך השירה

      ופוסעת לתוך המחשבה

      לא בהכרח שוב בכוונתך

      אך בכוונתי

      יודעת

      כי ככל שאפסע לתוך המחשבה

      אדע ואלמד אותי

      על בהונות כמו שתיקה

      כמו רחש

      כמו לטיפה

      אלמד את חיי מתוך המחשבה

      נפלא, משהו בשירה שלך תמיד גורם לי לפרוץ לתוך חיי בחזרה ולמצוא שם אבחנה חדשה.

      (מכוכב לך ידידי)

       

        11/4/09 11:45:

       

      פסעתי לכאן בעקבות המקרה

      אוהבת פסיעתך בעקבות המחשבה,

      זאב ערבה מול לבנה במלואה.

       

      נפלא

       

        11/4/09 11:16:
        11/4/09 11:01:
      תודה, רותי, וחג שמח. אני איש חורף, מה לעשות :-)
        11/4/09 10:31:


      אנא,תן להתענג על האביב והקייץ לפני הסתוונית....

      חג שמח

        11/4/09 10:23:
      תודה מקרב-לב, תשוקיהו ידידי חיוך
        11/4/09 10:22:
      המון תודה, עיריתרגוע
        11/4/09 10:01:

      אַחֲכֶּה לְסֹמֶק סִתְוָנִית מְבֻיֶּשֶׁת רִאשׁוֹנָה

      מחשבת  זימה וציד של זאב ערבות

      עם נשמת מלאך פורט קתרוס

      את חלום אהבתו....

      כוכב מעל ראשך ינצנץ.

      שוקי

       

        11/4/09 09:55:


      מקסים השיר שלך,

      פה, בעיר הדרומית, מהקומה הרביעית, הים האדום זוהר בשמש אביבית והקיץ נראה מבטיח מאי פעם...

      פרופיל

      עודד השודד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין