נגהות מְנַגְּנוֹת 

פַּסֵי צֶבַע אֲפֹרִים מְלַטְּפִים אֶת קמטי עינייך

שׁוֹזְרִים אֶת גְּוָנֵי הָעֲיֵפוֹת מאתמולי הַמָּחָר,

נגהות הַזְּמַן נוקדות אֶת בָּרָק עפעפייך

שם מִסְתַּתֵּר הַכְּאֵב הַדּוֹמֵעַ,

כִּבְלִי שֶׁרְעַפִים מַטְרִידִים מֹחַ יָגַע

עֲמָלָה נְקֻדַּת אֲפֵלָה לִקְרֹם גִּידֶיהָ,

כֹּחַ הָאָבָק הַלָּבָן מְכַסֶּה נִימֵי עָבָר

טִפַּת הַמָּתוֹק נְמֵסָה אַל תּוֹךְ הָאֹפֶל הַמַּר,

זֶמֶר אֶחָד מוּשָׁר עַל יְדֵי זַלְזַל שֶׁל עָצְמָה נכחדת

מַשְׁאִיר פִּסַּת אוֹר אַחַת אי שָּׂם בְּמֶרְחָבִי הַשְּׁמָמָה.